אמר ליה [לו] רב אשי: אנן [אנו] לא מטעם שיור אנו דנים בהלכה זו, אלא משום דלאו כרות גיטא מתנינן לה [שאין זו כריתות גט אנו שונים אותה]. כלומר, הטעם מדוע בשיור כזה אין העבד משתחרר, אינו משום שעבד נחשב חלק מן הנכסים, אלא משום שהגט באופן זה אינו מנתק לגמרי את הקשר ביניהם, ומשום כך לא חל השחרור.

א אמר רבא אמר רב נחמן: חמשה — אין דנים בהם את ההלכות המיוחדות להם עד שיכתבו כל נכסיהם ולא ישיירו, ואלו הן: שכיב מרע, עבדו, אשתו, ובניו, ומברחת.

ומבארים: שכיב מרע, דתנן [שכן שנינו במשנתנו]: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא, אם עמד מחוליו — מתנתו קיימת, לא שייר קרקע כל שהוא — אין מתנתו קיימת.

עבדו, דתנן [שכן שנינו במשנה]: הכותב כל נכסיו לעבדו — יצא בן חורין, שייר קרקע כל שהוא — לא יצא בן חורין.

אשתו מהו? שאמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו — לא עשאה אלא אפטרופא [אפוטרופסית] לנכסים, ולא התכוון להקנות לה אותם באמת. ודבר זה הוא דווקא כשכותב לה את כל הנכסים בלי שיור.

בניו, דתנן [שכן שנינו במשנה]: הכותב כל נכסיו לבניו, וכתב לאשתו קרקע כל שהוא — אבדה כתובתה, אבל אם לא כתב להם כל נכסיו — לא איבדה כתובתה.

ומברחת נכסיה מבעלה, כלומר, אשה שעומדת להינשא ואינה רוצה שרכושה יעבור לבעלה, הריהי כותבת שטר בו היא מעבירה את נכסיה לאחרים, ובמקרה זה אם תתגרש או תתאלמן מבעלה אמרו חכמים שיחזרו אליה הנכסים. ועל שטר כזה אמר מר: מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה, אבל אם משיירת לעצמה דבר מנכסיה, שאינה מקנה אותו בשטר זה — אינה יכולה לתבוע את הנכסים לכשתתאלמן או תתגרש.

ומעירים: ובכולהו [ובכל] הדברים הללו גם מטלטלי הוי [מיטלטלים הריהם נחשבים] שיור, לבר [חוץ] מכתובה, שהכותב לאשתו קרקע עם בניו, אם לא שייר קרקע אלא מיטלטלים — איבדה כתובתה, שהרי לא נותר לה ממה לגבות, לפי דאמקרקעי תקינו רבנן [שעל קרקעות תיקנו חכמים] את הכתובה, ואולם ממטלטלי [ממיטלטלים] לא תקון רבנן [תיקנו חכמים].

אמימר אמר: מטלטלי דכתיבי [מיטלטלים שכתובים ומפורשים] בכתובה שתגבה מהם את החוב, ואיתנהו בעינייהו [והם נמצאים בעינם] — הוי [הריהם] שיור ולא איבדה כתובתה.

ב ועוד לענין לשונות של מתנה, אם אמר "נכסי לפלניא" [לפלוני] — עבדא איקרי "נכסי" [העבד נקרא "נכסים"], והוא בכלל זה. דתנן [שכן שנינו במשנה]: הכותב כל נכסיו לעבדו — יצא בן חורין, משמע שגם העבד הריהו כלול בנכסים. ארעא איקרי "נכסי" [הקרקע נקראת "נכסים"], דתנן [שכן שנינו במשנה]: נכסים שיש להן אחריות (כלומר, קרקעות) נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, הרי שקרקע קרויה "נכסים". גלימא [גלימה] וכל שאר בגדים ומיטלטלים איקרי "נכסי" [נקראת "נכסים"], דתנן [שכן שנינו באותה משנה]: ונכסים שאין להן אחריות (מיטלטלין) — אין נקנין אלא בקנין משיכה, משמע שהם נקראים נכסים.

זוזי איקרי "נכסי" [כספים נקראים "נכסים"], דתנן [שכן שנינו באותה משנה]: ונכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות, כשאותם נכסים נקנים בכסף ובשטר ובחזקה, ובכלל זה גם כסף. ומביאים ראיה לדבר: כי הא [כמו מעשה זה] שרב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי [היו לו שנים עשר אלפי זוזים] בהלוואה שהלווה לאנשי בי חוזאי, אקנינהו ניהליה [הקנה אותם] לרב שמואל בר אחא שנסע לבי חוזאי אגב אסיפא דביתיה [סף ביתו], כדי שיוכל רב שמואל בר אחא לגבות את הכספים, ולכתוב להם שובר על פרעון חובם. כי אתא [כאשר בא] רב שמואל בר אחא והכסף בידו, שמח רב פפא כל כך עד שנפק לאפיה [יצא לקראתו] עד המקום תווך. הרי שהמעות נקנות אגב קרקע.

שטרא איקרי "נכסי" [שטר גם כן נקרא "נכסים"], כפי שאמר רבה בר יצחק: שני סוגי שטרות הן בהעברת קרקע: אם אמר לעדים "זכו (בקנין סודר) בשדה זה לפלוני, וכתבו לו את השטר" — חוזר בשטר שיכול להתחרט על מה שאמר שיכתבו לו שטר, אבל אינו חוזר בשדה אם כבר זכו לו. אבל אם אמר "זכו בשדה זה על מנת שתכתבו לו את השטר" — חוזר בין בשטר בין בשדה, שהרי התנה את הזכייה בשדה בכתיבת השטר, ואם חוזר בו מן השטר — חוזר בכל.

ורב חייא בר אבין אמר בשם רב הונא: שלשה שטרות הן, תרי [שנים] — הני דאמרן [אלה שאמרנו], אידך [מין אחר] של שטר הוא — אם קדם מוכר וכתב את השטר והמתין עד שיבוא הלוקח וישלם לו, ואז יתן לו את השטר, כאותה ששנינו: