בת אשתו מהו שתמעט בנכסים? אלמנתו מהו שתמעט בנכסים? ושאלה נוספת: אדם שלא השאיר בנים, אלא אלמנתו ובת, ואין מזונות מספיקים לשתיהן, אי זה מהן קודמת?

אמר ליה [לו] ר' אבהו: זיל האידנא ותא למחר [לך עכשיו ובוא למחר] שאני צריך להרהר בדבר. כי אתא [כאשר בא] למחרת, אמר ליה [לו]: פשוט מיהת חדא [פתור לפחות אחת] מן הבעיות הללו, שאמר ר' אבא אמר ר' אסי: עשו מעמדה של אלמנה אצל הבת כמעמדה של בת אצל אחין בנכסים מועטין; מה בת אצל אחין — הבת ניזונת והאחין ישאלו על הפתחים, אף כשיש אלמנה אצל הבת — אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים.

א שנינו במשנה שאדמון אומר: "בשביל שאני זכר הפסדתי"? וכו'. ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר] מה עומד מאחרי טענתו? אמר אביי, הכי קאמר [כך הוא אומר]: בשביל שאני זכר, וראוי אני לעסוק בתורה, הפסדתי שאצטרך במקום זה לחזר על הפתחים? אמר ליה [לו] רבא: אלא מעתה שזהו הנימוק, מאן דעסיק [מי שעוסק] בתורה הוא דירית [שיורש], מי שלא עסיק [עוסק] בתורה לא ירית [יורש]? והרי אין דין הירושה תלוי במעלתו של הבן! אלא אמר רבא, הכי קאמר [כך הוא אומר]: בשביל שאני זכר, וראוי אני לירש בנכסים מרובין את הכל, והבנות יקבלו מזונות בלבד, האם הפסדתי בנכסים מועטין את כל חלקי?

ב משנה מי שמת והניח בנים ובנות וטומטום (שהוא ספק זכר ספק נקבה, ושמא אינו לא זה ולא זה), בזמן שהנכסים מרובין — הזכרים דוחין אותו אצל נקבות, ואומרים לו: לא זכר אתה, ולא תירש בנכסים. אם יש נכסים מועטין — הנקבות דוחות אותו אצל זכרים ואומרות לו: אין אתה נקבה, ואינך זכאי להתחלק עמנו במזונות.

האומר "אם תלד אשתי זכר — יטול מנה", הרי אם ילדה זכר — יטול מנה. ואם אמר "אם תלד אשתי נקבה — תטול מאתים", וילדה נקבה — נוטלת מאתים.

אמר "אם זכר — מנה, אם נקבה — מאתים", וילדה זכר ונקבה — זכר נוטל מנה, נקבה נוטלת מאתים. אם ילדה טומטום — אינו נוטל כלל. אם אמר "כל מה שתלד אשתי יטול" סכום כלשהו — הרי זה יטול גם אם הוא טומטום. ועוד אמרו: אם אין שם יורש אלא הוא טומטום זה — יורש את הכל.

ג גמרא שנינו שאם היו נכסים מרובים הזכרים דוחים את הטומטום אצל הבנות. ושואלים: דוחין אותו ושקיל [והוא נוטל] מזונות כבת? הא קתני סיפא [הרי שנה בסוף המשנה]: אם ילדה טומטום — אינו נוטל, משמע שאינו נדון אף כנקבה! אמר אביי: דוחין אותו ואין לו כלום, כמו בסיפא.

ורבא אמר: דוחין אותו ויש לו חלק בין הבנות. וסיפא אתאן [ובסוף המשנה, משם משמע שאין לו כלום, הגענו] לשיטה אחרת — לשיטת רבן שמעון בן גמליאל, דתניא [שכן שנינו במשנה] בענין מי שהקדיש עובריה של בהמתו, אם זכר — לשם קרבן עולה, ואם נקבה — לשם קרבן שלמים, ילדה טומטום או אנדרוגינוס — רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין קדושה חלה עליהן כלל

. אם כן, יוצא שלדעתו טומטום ואנדרוגינוס הם בגדר בריות לעצמן, שאינן לא זכר ולא נקבה, ולכן גם במשנתנו אינו נוטל. מיתיבי [מקשים] על אביי ממה ששנינו בברייתא: טומטום יורש כבן וניזון כבת; בשלמא [נניח] לפי שיטת רבא, אפשר לומר כך: יורש כבן — כשיש נכסים מועטין, שדוחות אותו הבנות, ואינו יורש כשם שהבן אינו יורש, וניזון כבת — כשיש נכסים מרובין, שהבנים דוחים אותו מן הירושה, והוא רק ניזון כבת.