|
טקסט הדף מנוקד
בַּת אִשְׁתּוֹ מַהוּ שֶׁתְּמַעֵט בַּנְּכָסִים אַלְמְנָתוֹ מַהוּ שֶׁתְּמַעֵט בַּנְּכָסִים אַלְמְנָתוֹ וּבַת אֵי זֶה מֵהֶן קוֹדֶמֶת
אֲמַר לֵיהּ זִיל הָאִידָּנָא וְתָא לִמְחַר כִּי אֲתָא אֲמַר לֵיהּ פְּשׁוֹט מִיהַת חֲדָא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי אַסִּי עָשׂוּ אַלְמָנָה אֵצֶל הַבַּת כַּבַּת אֵצֶל הָאַחִין בִּנְכָסִים מוּעָטִין מָה בַּת אֵצֶל אַחִין הַבַּת נִיזּוֹנֶת וְהָאַחִין יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים אַף אַלְמָנָה אֵצֶל הַבַּת אַלְמָנָה נִיזּוֹנֶת וְהַבַּת תִּשְׁאַל עַל הַפְּתָחִים אַדְמוֹן אוֹמֵר בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי וְכוּ' מַאי קָאָמַר אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר וְרָאוּי אֲנִי לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה הִפְסַדְתִּי אָמַר לֵיהּ רָבָא אֶלָּא מֵעַתָּה מַאן דְּעָסֵיק בַּתּוֹרָה הוּא דְּיָרֵית דְּלָא עָסֵיק בַּתּוֹרָה לָא יְרֵית אֶלָּא אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר וְרָאוּי אֲנִי לִירַשׁ בִּנְכָסִים מְרוּבִּין הִפְסַדְתִּי בִּנְכָסִים מוּעָטִין מַתְנִי' הִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת וְטוּמְטוּם בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרוּבִּין הַזְּכָרִים דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל נְקֵבוֹת נְכָסִים מוּעָטִין הַנְּקֵבוֹת דּוֹחוֹת אוֹתוֹ אֵצֶל זְכָרִים הָאוֹמֵר אִם תֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר יִטּוֹל מָנֶה יָלְדָה זָכָר יִטּוֹל מָנֶה נְקֵבָה מָאתַיִם יָלְדָה נְקֵבָה נוֹטֶלֶת מָאתַיִם אִם זָכָר מָנֶה אִם נְקֵבָה מָאתַיִם וְיָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה זָכָר נוֹטֵל מָנֶה נְקֵבָה נוֹטֶלֶת מָאתַיִם יָלְדָה טוּמְטוּם אֵינוֹ נוֹטֵל אִם אָמַר כֹּל מַה שֶּׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי יִטּוֹל הֲרֵי זֶה יִטּוֹל וְאִם אֵין שָׁם יוֹרֵשׁ אֶלָּא הוּא יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל גְּמָ' דּוֹחִין אוֹתוֹ וְשָׁקֵיל כְּבַת הָא קָתָנֵי סֵיפָא יָלְדָה טוּמְטוּם אֵינוֹ נוֹטֵל אָמַר אַבָּיֵי דּוֹחִין אוֹתוֹ וְאֵין לוֹ וְרָבָא אָמַר דּוֹחִין אוֹתוֹ וְיֵשׁ לוֹ וְסֵיפָא אֲתָאן לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּתַנְיָא יָלְדָה טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן מֵיתִיבִי טוּמְטוּם יוֹרֵשׁ כְּבֵן וְנִיזּוֹן כְּבַת בִּשְׁלָמָא לְרָבָא יוֹרֵשׁ כְּבֵן בִּנְכָסִים מוּעָטִין וְנִיזּוֹן כְּבַת בִּנְכָסִים מְרוּבִּין רשב"םבת אשתו מהו. את''ל בעל חוב ממעט ה''מ דאע''ג דאילו מיית אית ליה אבל בת אשתו דל''ל אי מייתא מי ממעטא: אלמנתו ובת. ואין כאן אלא מזון אחת מהן ושתיהן תובעות מזונות בתנאי כתובה הלכך כיון דתרוייהו בתקנתא דרבנן אכלי איזו תקדום: תפשוט מיהא חדא. אלמנתו ובת: מאי קאמר. מאי יפוי כח יש לזכר במזונות במקום אחר יותר מנקבה דקאמר בשביל שאני זכר וזכותי גדול הפסדתי: מאן דעסיק כו'. כלומר מי שיש לו שני בנים אחד עוסק בתורה ואחד אינו עוסק וכי אבד זכותו בירושתו בשביל שאינו עוסק: ויפה כחי בנכסים מרובין. שאני יורש הכל אפילו מאה מנה ואין לנקבה כי אם מזונות: מתני' וטומטום. אטום אינו ניכר בו לא זכרות ולא נקבות וספק זכר ספק נקבה הוא ואיכא למ''ד נמי ספק בריה הוא ודוחין אותו ואין לו לא כזכר ולא כנקבה: הזכרים דוחין אותו. ליזון ולא לירש דאמרי ליה אייתי ראיה דזכר את ותירש עמנו לך אצל נקבות ומיהו איכא למ''ד בגמרא דאפילו כנקבות לא שקיל דאינו לא זכר ולא נקבה והאי דנקט לישנא דזכרים דוחין היינו משום דבעי למישקל בזכרים להיות ידו על העליונה ואינהו דחו ליה מינייהו לומר לך אצל נקבות אע''פ שגם הנה ידחוהו: האומר אם ילדה כו'. מחלק נכסיו היה ומצוה לקיים דברי המת א''נ בריא וזיכה לו ע''י אחר ואע''ג דאמר רב הונא המזכה לעובר לא קנה הא פרכינן לה ממתני' בגמרא ולא מתרץ ליה: האומר ילדה אשתי זכר יטול מנה. אותו הזכר לכשיולד ואירע המעשה שילדה זכר נוטל כדקאמר אביו: נקבה מאתים. ובגמ' פריך למימרא דברתא עדיפא ליה מברא: ה''ג אם זכר מנה אם נקבה מאתים וילדה זכר ונקבה זכר נוטל מנה נקבה נוטלת מאתים. יש מפרשים שילדה שניהן ביחד הזכר והנקבה ויטול הזכר מנה והנקבה תטול מאתים כדקאמר האב אם זכר מנה אם נקבה מאתים ולאו מלתא היא שהרי לא אמר האב אם ילדה זכר ונקבה ולא אסיק אדעתיה בלידת תאומים אלא הכי קאמר אם זכר מנה אם נקבה מאתים דמשמע אם זכר לבדו בלא נקבה או נקבה בלא זכר וכיון דהכי הוא לא יטול כלום הבן והבת אם נולדו תאומים כדאמרינן בגמרא והא זכר ונקבה לא קאמר שמא לא היה חפץ בלידת תאומים א''נ אין לידת תאומים בכלל אם זכר אם נקבה דמשמע אם זכר לבדו אם נקבה לבדה אלא ה''פ האומר אם זכר ילדה אשתי יטול אותו העובר מנה אם נקבה ילדה אשתי תטול מאתים וילדה זכר ונקבה כלומר זכר או נקבה כדקאמר האב זכר נוטל מנה אם יולד זכר נקבה נוטלת מאתים אם יהיה העובר נקבה ולאשמועינן אתא שאילו לא פירש אלא אחד מהם כדקתני רישא או זכר בלא נקבה או נקבה בלא זכר וילדה אשתו מה שלא אמר לא יטול העובר כלום אלא השתא שגילה דעתו על לידת זכר ועל לידת נקבה כל מה שתלד האשה יטול בין זכר בין נקבה ומיהו אם ילדה זכר ונקבה תאומים לא יטלו כלום כדמוכח בגמרא וכדפרישית לעיל כן נראה בעיני ועיקר: ילדה טומטום אינו נוטל. דבריה בפני עצמה חשיב ליה לא זכר ולא נקבה כדמפרש בגמרא: ה''ז יטול. הטומטום: ואם אין שם יורש אלא הוא. אותו הטומטום: יורש את הכל. ואף על גב דבריה הוא ה''מ היכא דאיכא בנים ובנות ודוחין אותו בנים אצל בנות והבנות אצל בנים ואין לו לא כבן ולא כבת כדאמר אביי בגמרא משום דבריה הוא אבל היכא דליכא יורש אלא הוא לא נפיק מכלל בן אין לו עיין עליו אם אין לו בת עיין עליה א''נ משום דקרינא ביה הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה: גמ' ושקיל כבת. בתמיה דקתני דוחין אותו אצל נקבות ומשמע דשקיל מזונות כבת נקבה: והא קתני סיפא. גבי האומר אם ילדה אשתי כו' ילדה טומטום אינו נוטל לא כבן ולא כבת דבריה הוא ואינו לא זכר ולא נקבה וה''ה לענין ירושה: אמר אביי דוחין אותו. אצל נקבות ואין לו עם נקבות שגם הן ידחוהו אצל זכרים: רבא אמר דוחין אותו ויש לו. ממה נפשך דספק זכר ספק נקבה הוא ויטול כפחות שבהן דלא בריה הוא וסיפא דקתני נכסין מועטין נקבות דוחין אותו אצל זכרים על כרחין דוחין אותו ואין לו קאמר וסיפא דמקשת לי מינה דחשיב ליה בריה אתאן לרשב''ג דתנן במסכת תמורה בפרק כיצד מערימין כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה אם נקבה שלמים ילדה שני זכרים אחד מהם יקרב עולה והשני ימכר לחייבי עולה ודמיהן חולין ילדה שתי נקבות אחת מהן תקרב שלמים והשניה תמכר לחייבי שלמים ודמיה חולין ילדה טומטום ואנדרוגינוס רבן שמעון בן גמליאל אומר אין קדושה חלה עליהן דבריה הוא דאינו לא זכר ולא נקבה והלכך לא יחול עליהן קדושת שלמים ועולה במעי אמן ולא קדושת בכור בפטירת רחם דלא קרינא ביה הזכר תקדיש ומתניתין נמי דקתני ילדה טומטום אינו נוטל לרשב''ג הוא דחשיב ליה בריה: מיתיבי טומטום יורש כבן וניזון כבת. מי שמת והניח נכסים: יורש כבן כו'. כדמפרש ואזיל: בשלמא לרבא. דחשיב ליה ספק הכי פירושה בזמן שהנכסים מועטין יורש כבן כאחד מן הבנים שלא יטול כלום דכיון דספק הוא לא עדיף מבנים דשואלין על הפתחים שהנקבות דוחות אותו אצל הזכרים ואין לו דאמרי ליה אייתי ראיה דנקבה את ושקול כמונו: וניזון כבת בנכסים מרובין. ממה נפשך שהזכרים דוחין אותו אצל הנקבות ויש לו מזונות ממה נפשך כרבא: תוספותדמיחסרא גוביינא ואי מינסבא לית לה אבל לאלמנה אצל הבנים או אצל בנות לא רצו חכמים לתקן דין נכסים מועטים אצל האלמנה שלא רצו לעקר דין ירושה מן הבנים אצל האלמנה והשתא מיבעי ליה כשיש בנים ובנות שיש כבר דין נכסים מועטין בשביל בנות אם ממעטא נמי אלמנה (הג''ה. וכן כתוב בתוס' ותיזון האלמנה עם הבנות או דלמא כיון דאי מינסבא לית לה מזוני השתא נמי לית לה אלא הכל יהיה לבנות ואי ממעטא מ''מ לא תיזון האלמנה עמהן אלא עד שיבגרו הבנות. ע''כ הג''ה) והא דקאמר בסמוך דאלמנה אצל הבת אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים היינו שיש שם בנים עם הבנות שיש כאן דין נכסים מועטים אצל בנות אבל אי ליתנהו לבנים לא תטול האלמנה כלום יותר [מהבת] (הג''ה. ולכאורה היה נראה לפרש דאי ממעטין אין לבנים כלום כיון שאין שם עודף על מזונות אלמנה ובנות עד שיבגרו הבנות אבל אי לאו ממעטין ניזונות שלשתם אבל בתוס' כתוב כאשר כתבתי בפנים. ע''כ הג''ה) ואור''י שכן משמע בירושל' כדקאמר התם אלמנה ובנות שתיהן שוות אלמנה ובנים שניהם שוים פירוש לענין מזונות אין האלמנה דוחה את הבנות ולא בנות דוחות את האלמנה ופעמים שהאלמנה דוחה את הבנות ע''י הבנים וכשם שדוחה האלמנה את הבנות ע''י הבנים כך דוחה את הבנים על ידי בנות כו' ויש לדקדק על לשון הירושלמי ומ''מ משמע שרוצה לומר כן: אלא מעתה מאן דעסיק באורייתא הוא דירית. ואף על פי דאמרינן לקמן (דף קמא.) מצוה לזון את הבנות וק''ו הבנים העוסקין באורייתא היינו לענין מצוה אבל לענין דינא אין לחלק בין עסקי באורייתא ללא עסקי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|