אגב הזכרת המקום תמנת סרח מעירים: כתיב [נאמר] במקום אחד בתיאור קבורת יהושע: "ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח" (יהושע כד, ל), וכתיב [ונאמר] במקום אחר: "ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת חרס" (שופטים ב, ט)! אמר ר' אלעזר: בתחלה היו פירותיה כחרס, יבשים מאד, ונקרא שמה "חרס", ולבסוף היו פירותיה מסריחין מרוב שומנם, ונקרא שמה "סרח". ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] באופן הפוך: בתחלה היו פירותיה מסריחין, שלא היו משתמרים, ולבסוף היו כחרס, שהיו משתמרים יפה.

כלב לא זכה בנחלתו על פי הגורל, אלא על פי ה', דכתיב [שנאמר]: "ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה ויורש משם את שלשה בני הענק" (שופטים א, כ). ואגב הזכרת פסוק זה תוהים: כיצד ניתנה חברון לכלב, והלא עיר מקלט הואי [היתה], והיתה שייכת לכהנים, כמפורש בספר יהושע ("ולבני אהרן הכהן נתנו את עיר מקלט הרוצח את חברון...", יהושע כא, יג)! אמר אביי: פרוורהא [פרווריה] שדותיה וכרמיה של העיר ניתנו לו, ולא העיר עצמה, דכתיב [שנאמר]: "ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה באחזתו" (יהושע כא, יב).

א משנה אחד הבן ואחד הבת בדין נחלה, אלא שהבן, אם הוא בכור, נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם. ועוד הבדל: הבנות נזונות מנכסי האב לאחר מותו, והן קודמות בכך לירושת הבנים, שהוא אחד מתנאי הכתובה של אימן, ואינן נזונות מנכסי האם, אלא הבנים יורשים הכל, שדבר זה אינו מהתנאים המותנים ביניהם.

ב גמרא ומבררים את ששנינו במשנה: מאי [מה פירוש] "אחד הבן ואחד הבת לנחלה"? אילימא דירתי כי הדדי [אם תאמר שהם יורשים זה כמו זה], הא תנן [הרי שנינו במשנה] במפורש: בן קודם לבת, ואפילו כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת!

ונתנו סימן לפתרונות שנתנו חכמים שונים לשאלה זו: "נפשם" (נ חמן, פ פא, אש י, מר). אמר רב נחמן בר יצחק, הכי קאמר [כך אמר, התכוון התנא]: אחד הבן ואחד הבת נוטלין בראוי לבוא לידי אביהם, כמו במוחזק כבר בידיו.

ותוהים: דבר זה אין צורך להשמיעו, הא נמי תנינא [זו גם כן כבר שנינו]: בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה, חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, למרות שצלפחד מת בחיי חפר אביו, ועדיין לא הגיע חלקו בנחלת חפר לידיו!

ועוד יש להקשות על הסבר זה, מאי [מה פירוש] המשך דברי המשנה: "אלא שהבן נוטל פי שנים מנכסי האב ואינו נוטל פי שנים מנכסי האם"? והרי לא נשנתה קודם השוואה בין נכסי האב לנכסי האם, ואין לדברים כל קשר!

אלא אמר רב פפא, יש לדחות פירוש זה ולומר הסבר אחר, והכי קאמר [כך הוא אומר]: אחד הבן ואחד הבת נוטלין חלק בבכורה, כלומר, בחלק הנוסף שנטל אביהם כבכור בנכסי אביו.

ותוהים: הא נמי תנינא [זו גם כן כבר שנינו]: והחלק השלישי שנטלו בנות צלפחד — שהיה צלפחד בכור נוטל שני חלקים בנכסי חפר אביו, אחד ככל אח, וחלק נוסף כבכור! ועוד יש להקשות גם לפירוש זה, מאי [מה פירוש] "אלא"? שלא התייחס תחילה כלל לירושת האם!

אלא אמר רב אשי הכי קאמר [כך הוא אומר]: אחד בן בין הבנים ואחד בת בין הבנות, אם אמר האב "בני פלוני יירש כל נכסי" — דבריו קיימין, והוא הדין אם אמר "בתי פלונית תירש כל נכסי", כשאין שם אלא בנות.

ושואלים: כמאן [כשיטת מי] נאמר דבר זה, כר' יוחנן בן ברוקא? הא קתני לה לקמן [הרי שנה אותה לפנינו, בהמשך], ר' יוחנן בן ברוקא אומר: אם אמר שמוריש כל נכסיו על מי שראוי ליורשו — דבריו קיימין, אבל אם אמר זאת על מי שאינו ראוי ליורשו — אין דבריו קיימין, אלא היורשים זוכים בירושתו!

וכי תימא [ואם תאמר]: קא סתם לן [סתמה לנו המשנה פה] כדעת ר' יוחנן בן ברוקא, להורות שהלכה כמותו — הרי סתם זה אינו מועיל, כי סתם ואחר כך מחלוקת היא, שהרי ר' יוחנן בן ברוקה חולק כבמשנה להלן על חכמים, וכלל הוא, שסתם ואחר כך מחלוקת — אין הלכה כסתם!

ועוד יש לשאול גם לדרך זו: מאי [מה פירוש] "אלא" שנאמר כאן? הרי לא דובר בתחילה בירושת האם כלל!

אלא אמר מר בר רב אשי, הכי קאמר [כך הוא אומר]: אחד הבן ואחד הבת שוין בנחלה בנכסי האם ובנכסי האב, כלומר, אין הבדל בין נכסי האב והאם, הן לענין הבן והן לענין הבת, אלא בדברים אלו: שהבן אם הוא בכור נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם. וכן שהבנות נוטלות מזונות קודם לירושת הבנים בנכסי האב ולא בנכסי האם.

ג ועוד בענין הבכורה תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר בירושת הבכור "כי את הבכור... יכיר לתת לו פי שנים" (דברים כא, יז), הכוונה היא פי שנים כאחד, כלומר, שהוא מקבל כפליים מאשר כל אחד מן האחים. ויש לדון בדבר זה: אתה אומר שהוא מקבל פי שנים כאחד האחים, או אינו מקבל אלא פי שנים בכל הנכסים כולם? כלומר, פי שנים מכל שאר אחיו יחד, שהוא נוטל שני שליש מכל נכסי אביו, ואחיו האחרים מתחלקים בשליש הנותר. ודין הוא, ויש לדון בדבר זה ולטעון: