מענינא לענינא [מענין לענין], ואז אין יכול לחזור בו לשיטתו, אם כן הכי נמי [כך גם כן] לשיטת רבה, אפשר להסביר שקמו והדר יתיבו [ואחר כך חזרו וישבו] ואז אינו יכול לחזור בו. ומסכמים: והלכתא כוותיה [והלכה כשיטתו] של רב יוסף במחלוקותיו עם רבה בשלושת הנושאים הבאים: בשדה (בחלוקת שדה בין אחים, לעיל בבא בתרא יב,ב), ענין האמור כאן, שקנין חוזר כל זמן שעסוקים באותו ענין, ובדין מחצה (כמבואר להלן בדף קמג,א).

א שנינו במשנה: "האשה את בנה והאשה את בעלה... מנחילין ולא נוחלין". ותוהים: הא תו [זה הדין שוב] למה לי לשנותו? הא תנא ליה רישא [הרי שנה אותו כבר בתחילה], ששנינו: האיש את אמו והאיש את אשתו נוחלין ולא מנחילין, ומכאן מובן שהאשה אינה יורשת את בנה ואת בעלה!

ומשיבים, הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו] בחזרה על מקרים אלו: שדינה של אשה המנחילה את בנה, הריהו דומיא [בדומה] לדין אשה המנחילה את בעלה: מה אשה את בעלה — אין הבעל יורש את אשתו בקבר, כלומר, אם מת לפניה, אין אומרים שהוא עדיין נחשב כיורשה הראשון אף במותו, וקרוביו (כגון בניו מאשה אחרת) יורשים את אשתו, אלא קרובי האשה עצמה יירשוה. אף אשה את בנה — אין הבן יורש את אמו בקבר, שאם מת הבן ואחר כך מתה אמו — אינו יורשה במותו, להנחיל על ידי כך את נכסיה לאחין שיש לו מן האב, אלא קרוביה יירשוה.

ב ובענין ירושת האב שהוזכרה במשנה אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' יהודה בן ר' שמעון: דבר תורה (מדין התורה) — האב יורש את בנו ואשה יורשת את בנה, שנאמר בענין ירושת נחלה: "מטות" (במדבר לו, ח), מקיש (משווה) הכתוב מטה האם למטה האב לכל ענין, מה מטה האב — אב יורש את בנו, אף מטה האם — אשה יורשת את בנה.