אמר ליה [לו] המוכר: הויא עשרין גריוי [הריהי בת שטח זריעה של עשרים סאה], משחיה [מדד רב פפא אותה] ולא הואי [היתה] אלא חמיסרא [בת חמש עשרה סאה]. אתא לקמיה [בא רב פפא לפני] אביי לתבוע את המוכר. אמר ליה [לו] אביי: סברת וקבילת [ידעת וקבלת] את הקרקע כמות שהיא.

הקשה לו: והתנן [והרי שנינו במשנתנו]: גם כשאמר לו בסימניו ובמצריו, מכל מקום פחות משתות — הגיעו, עד שתות — ינכה, וכאן ההבדל הוא יותר משתות! ענה לו אביי: הני מילי היכא [דברים אלה אמורים דווקא במקום] שלא קים ליה בגוה [מוחזק לו בה], שאין הקונה מכיר את הקרקע הנמכרת לו אבל היכא דקים ליה בגוה [במקום שמוחזק לו בה] — סבר וקביל [ידע וקיבל] כמות שהיא.

ושוב חזר והקשה לו רב פפא: והא עשרין [והרי עשרים] אמר לי, ואינה עשרים! אמר ליה [לו]: כוונתו היתה דעדיפא כעשרין [שהיא טובה ומשובחת ועושה פירות כמו קרקע אחרת בת עשרים].

א תניא [שנויה ברייתא], ר' יוסי אומר: האחין שחלקו ביניהם את ירושתם על ידי הגרלה, שלאחר שחילקו את הירושה למספר חלקים כמספר האחים, הפילו גורל איזה חלק יקבל כל אחד, כיון שעלה גורל לאחד מהן — קנו כולם ואינם יכולים לחזור בהם. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? הלא אין הגורל מעשה של קנין! אמר ר' אלעזר: דינו כתחלת חלוקת ארץ ישראל לשבטי ישראל, מה תחלה היתה החלוקה בגורל, אף כאן בגורל.

ותוהים, אי [אם] אתה משווה חלוקת אחים לחלוקת ארץ ישראל, נאמר גם כן בהשוואה: מה להלן בחלוקת הארץ היא היתה בקלפי ואורים ותומים, אף כאן יהיה הגורל קובע רק בקלפי ואורים ותומים! אמר רב אשי: בההוא [באותה] הנאה שיש להם, לאחים, דקא צייתי להדדי [שמצייתים זה לזה] ומסכימים לעשות גורל, גמרי ומקנו להדדי [גומרים ומקנים זה לזה], ולכן נגמרת החלוקה עם יציאת גורל ראשון.

ב ובענין דומה למה ששנינו במשנה איתמר [נאמר]: שני אחין שחלקו בירושה את נכסי אביהם, ולאחר מכן בא להן אח ממדינת הים וכגון שלא ידעו קודם על קיומו, רב אמר: בטלה מחלוקת (החלוקה) וחוזרים ומחלקים את הנכסים בין שלושתם. ושמואל אמר: מקמצין, כלומר, כל אחד נוטל מחלקו ונותן לאח השלישי את חלקו היחסי. ומבררים את שיטותיהם של רב ושמואל.

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: לדעת רב שאמר בטלה מחלוקת, אלמא [מכאן] שהדר דינא [חוזר הדין], כלומר, שאם נעשה מעשה שהתברר אחר כך שהיתה בו טעות — מתבטל הדין כולו, אלא מעתה, הני בי תלתא דקיימי [אותם שלושה שעומדים] בשותפות, ואזול בי תרי מינייהו ופלוג [והלכו שניים מהם וחלקו] את הרכוש, הכי נמי [כך גם כן] תאמר שבטלה מחלוקת וצריכים לחזור ולחלק שוב בין שלושתם?

ודחה רב נחמן: הכי השתא [כך אתה משווה]?! והרי יש הבדל ברור בין המקרים: התם נחיתי אדעתא דבי תלתא מעיקרא [שם, במקרה שאתה מביא, ירדו, נכנסו לחלוקה על דעת שהם שלושה מתחילה], והיה צורך רק לברר מה חלקו של כל אחד, ואילו הכא [כאן], בדברי רב, לא נחיתי אדעתא דבי תלתא מעיקרא [ירדו על דעת שהם שלושה מתחילה] שהרי חשבו שרק שנים הם.

ולשיטת שמואל, אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: לשמואל שאמר מקמצין, למימרא [האם יש לומר] ללמוד מכאן שלשיטתו אומרים דקם דינא [שעומד, קיים, הדין] גם אם היתה בו טעות? והא [והרי] רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאומרים שניהם]: המוכר תבואה לחבירו, ואמר "כור (שלושים סאים) בשלשים דינרים אני מוכר לך" — יכול לחזור בו כל זמן שמודד, אפילו בסאה האחרונה, אבל אם אמר לו "כור בשלשים, כל סאה בסלע אני מוכר לך" — ראשון ראשון מן הסאים שמדד לתוך הכלי — קנה, ואם עומד הדין בעינו, מדוע יוכל לחזור בו כאשר אמר "כור בשלושים" וכבר החל למדוד?