ואי [ואולם אם] לאחר חישוב זה איכא [יש] מילתא יתירא [דבר יתר] קרקע יתירה נוספת על רובע לבית סאה, דהוי [שהוא] מצטרף להפרש של תשעת קבין — הדרי [חוזרים] כל החלקים הנוספים, גם אלה שכשלעצמם היתה בהם מחילה מתחילה.

איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן: שנינו במשנה שאם שייר בשדה בית תשעת קבין מחזיר לו קרקע; לאו [האם לא] מדובר גם במקרה דזבין ליה [שמכר לו] כוריים, שטח של שני כורים? משמע שגם אם לא היה ההבדל יותר מרובע לבית סאה (שהרי רובע לבית סאה בכוריים מגיע לחמישה עשר קבים) — אין הדבר תלוי אלא בכך שיש שם תשעה קבים! ודחה רב נחמן: לא, מדובר דזבין ליה [שמכר לו] דווקא בית כור.

ועוד הקשה רבא לרב נחמן, הרי שנינו: ובגנה אם שייר בית חצי קב מחזיר קרקע; לאו [האם לא] מדובר באופן דזבין ליה [שמכר לו] אפילו בית סאתים? ונמצא שמחזיר לו קרקע בכל אופן, אם יש בה שיעור גינה, אפילו ההבדל אינו אלא רובע הקב לבית סאה! ודחה רב נחמן: לא, מדובר באופן דזבין ליה [שמכר לו] בית סאה ושיעור ההבדל גדול מזה.

ועוד הקשה רבא לרב נחמן ממה ששנינו: וכדברי ר' עקיבא אם שייר בגינה בית רובע מחזיר קרקע; מאי לאו [האם לא] מדובר דזבין ליה [שמכר לו] בית סאה שההבדל אינו עולה על רובע לבית סאה, ולמרות זאת אם יש בו שיעור גינה — מחזיר קרקע! ודחה רב נחמן: לא, מדובר דווקא דזבין ליה [שמכר לו] חצי סאה, ששיעור ההבדל גדול מכך.

א על האמור במשנה, שאם היתה זו גינה, די בכך ששייר בית חצי קב, כדי שיוכל הקונה להחזיר קרקע, בעי [שאל] רב אשי: אם מכר לו שדה ונמצאה גדולה ממה שסיכמו ביניהם, וקודם שהחזיר הקונה את התוספת נעשית גנה, או גנה ונעשית שדה, מאי [מה] יהא הדין? האם דנים את התוספת כדין שדה, ואם אין שם בית תשעה קבים רשאי המוכר לדרוש דמים, או שמא דנים את המקום כדין גינה, ואם יש במותר בית חצי קב — רשאי הקונה לתת לו קרקע? שאלה זו לא נפתרה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

תנא [שנה החכם]: אם היה השדה שנמכר סמוך לשדהו של המוכר, אפילו הותיר כל שהוא — מחזיר לו הקונה קרקע, ואין המוכר יכול לדרוש דמים, שהרי אינו מפסיד על ידי החזרת מידת קרקע קטנה, שהריהו מעבד אותו יחד עם שדהו.

בעי [שאל] רב אשי: אם היה בור נמצא בין השדות, מהו שתפסיק לענין זה? וכן אם היתה אמת המים, מהו שתפסיק? וכן דרך הרבים, מהו שתפסיק? וכן ריכבא דדיקלא [שורה של דקלים], מהו שתפסיק? לאף אחת מן השאלות הללו לא נמצא פתרון ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

ב שנינו במשנה: ולא את הרובע בלבד מחזיר לו, אלא את כל המותר. ותוהים: כלפי לייא [לאן הוא פונה]?! כלומר, הפוכים הדברים, שהרי את המותר הוא מחזיר גם כאשר הרבעים נשארים ברשות הלוקח! תאני [שנה] רבין בר רב נחמן כך את המשנה: לא את המותר בלבד מחזיר לו, אלא את כל הרבעין כולן, שאם נתחייב להחזיר את המותר אינו מחזיר רק את המותר זה בלבד, אלא מחזיר לו את כל מה שהוסיף על המידה שקצבו מתחילה ביניהם.

ג משנה אמר המוכר לקונה: "מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר", שנמצא שאמר שני תנאים סותרים — בטל מה שאמר "הן חסר הן יתר" את מה שאמר "מדה בחבל", ואם לא היתה שם תוספת יתר על רובע לבית סאה — נתקיים המיקח כפי שהוא. אם אמר לו: "הן חסר הן יתר מדה בחבל" —