תאנא [שנה החכם] בהסבר הדברים: ומיישן והולך עד החג (חג הסוכות), שצריך שיהא היין נשמר שלוש שנים שלימות ושיתקיים עד חג הסוכות.

א משנה המוכר מקום (שטח אדמה) לחבירו, וכן פועל המקבל מקום מחבירו כדי לעשות לו בית חתנות לבנו, שהבן הנשוי זה עתה יגור בבית הקטן הזה לפי שעה, או בית אלמנות לבתו שנתאלמנה וחוזרת לגור בביתו — בונה על שטח אדמה של ארבע אמות על שש אמות, אלו דברי ר' עקיבא; ר' ישמעאל אומר: בנין קטן כזה רפת בקר היא זו ולא דירת בני אדם.

הרוצה לעשות רפת בקר — בונה ארבע אמות על שש.

בית קטן הוא שש על שמונה, בית גדול — שמונה על עשר, טרקלין — הוא עשר על עשר. וכל אחד מאלו רומו (גובהו) כחצי ארכו וכחצי רחבו יחד. וראיה לדבר, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כבנין ההיכל, שכך היו המידות שלו — ארבעים אמה ארכו, ועשרים אמה רוחבו. וגובהו, שהוא שלושים אמה, הריהו מחצית מן הצירוף של שניהם.

ב גמרא ושואלים על לשון המשנה: למה לי למיתנא [לשנות] בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו? ליתני [שישנה] בית חתנות לבנו ולבתו, ובית אלמנות לבנו ולבתו! ומשיבים: מלתא אגב אורחיה קא משמע לן [דבר בדרך אגב השמיע לנו], דלא דרכא דחתנא למידר בי חמוה [שאין דרך חתן לגור בבית חמיו], אין זו דרך ארץ,

כדכתיב [כמו שנאמר] בספר בן סירא: הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי דבר שהוא קל מסובין. ואולם קל מסובין מבחינה מוסרית — חתן הדר בבית חמיו, וקל מחתן הדר בבית חמיו — אורח מכניס אורח. וקל מאורח — משיב דבר בטרם ישמע את השאלה כראוי, שנאמר: "משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה" (משלי יח, יג). ולכן לא נשנה במשנה ענין זה של העושה בית חתנות לבתו.

ג שנינו במשנה שר' ישמעאל אומר: רפת בקר היא זו. ומיד אחר כך שנינו: הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש. ושואלים: הלכה זו של רפת בקר מאן קתני לה [מי שנה אותה]? איכא דאמר [יש מי שאומר] שר' ישמעאל קתני לה [שנה אותה] וכהמשך לדבריו. ואיכא דאמר [ויש מי שאומר] שר' עקיבא קתני לה [שנה אותה] וכתשובה לדברי ר' ישמעאל.

ומסבירים: איכא דאמר [יש מי שאומר] שר' עקיבא קתני לה [שנה], והכי קאמר [וכך הוא אומר], כך הוא משיב לר' ישמעאל: אף על פי שאכן רפת בקר היא, מכל מקום פעמים שאדם עושה דירתו קטנה כרפת בקר, ועל כך יכול המוכר או הקבלן להסתמך, ואינו חייב ביותר ממידות אלה של ארבע אמות על שש אמות. ואיכא דאמר [ויש מי שאומר] שר' ישמעאל קתני לה [שנה אותה] כהמשך לדבריו, והכי קאמר [וכך הוא אומר] לר' עקיבא: מידה זו שנתת לבית חתנות — רפת בקר היא זו, שהרוצה לעשות רפת בקר, עושה ארבע אמות על שש כמידות אלה שהוזכרו בדברי ר' עקיבא, אבל בית למגורי אדם צריך להיות גדול יותר.

ד שנינו במשנה שטרקלין הוא עשר על עשר. ומסבירים: מאי [מהו] טרקלין? — מה שנקרא בארמית קובתא בי וורדי [אהל הנמצא בבית, במקום, הוורדים].

תאני [שנה החכם]: וקנתיר דורש שטח גדול יותר והוא שתים עשרה אמות אורך על שתים עשרה אמות רוחב. ומסבירים: מאי [מהו] "קנתיר"? — תרבץ אפדני [חצר של ארמון, העשויה לנוי].

ה שנינו: רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו, וראיה לדבר, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כבנין היכל. ושואלים: "ראיה לדבר" מאן קתני לה [מי שנה אותה]? איכא דאמר [יש מי שאומר] שרבן שמעון בן גמליאל קתני לה [שנה אותה], והכי קאמר [וכך הוא אומר]: ראיה לדבר מנין? אמר רבן שמעון בן גמליאל: הכל כבנין היכל.

ואיכא דאמר [ויש מי שאומר] שהתנא קמא קתני לה [הראשון שנה אותה], ורבן שמעון בן גמליאל אתמוהי קא מתמה [תמה על דבריו], והכי קאמר ליה [וכך אומר לו] לתנא קמא [הראשון]: ראיה מנין אתה מביא לסברה זו — מבנין היכל, אטו כולי עלמא [וכי כל העולם] כבנין היכל עבדי [עושים]?

אלא הכל בונים כדרכם, וכמנהג המדינה. תניא [שנויה ברייתא], אחרים אומרים: רומו כקורותיו התומכות את התקרה לרוחב הבית. ושואלים: ולימא [ושיאמר] התנא קמא פשוט יותר: רומו כרחבו! ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור]: ביתא מעילאי רווחא [בית נעשה קצת יותר מרווח מלמעלה] שהכתלים צרים יותר בחלקם העליון, ולכן קצרות הקורות יותר מרוחב הבית למטה. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: משום דאיכא בי כווי [שיש מקום החלונות], פתחים קטנים בעובי הכתלים שבהם מניחים את הקורות, ונמצא שהקורות ארוכות מרוחב הבית, ולפי ברייתא זו גובהו של הבית גדול מעט מרוחבו.

ו בענין זה של הראיה מן ההיכל, מסופר שר' חנינא נפק לקרייתא [יצא לכפרים], ושם רמו ליה קראי אהדדי [השליכו, הראו לו סתירה בין שני כתובים מזה על זה]: כתיב [נאמר]: "והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו" (מלכים א ו, ב), וכתיב [ונאמר] בתיאור החלק הפנימי של ההיכל: "ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו" (מלכים א ו, כ), הרי שעשרים אמה קומתו, ולא שלושים! אמר להו [להם]: כי קא חשיב [כאשר הוא מונה] בפסוק השני — משפת הכרובים ולמעלה הוא חושב, שלמעלה מן הכרובים שגובהם עשר אמות היו עוד עשרים אמה.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו הכתוב בכך] שאינו מחשיב את מקומם של הכרובים?