וזהו דין אוצר (מרתף) ששנו חכמים במשנתינו, ולא כפי שהעמדנו קודם, במרתף של יין סתם!

אלא יש לחזור מההסבר הקודם וכך יש לומר: מתניתין נמי [משנתנו גם כן] מדברת באופן שאמר ליה [לו] "זה".

ומקשים: אם כן, קשיא [קשה] מה שאמרנו בברייתא אחת בענין "מרתף זה" על "זה" שבברייתא האחרת, שבברייתא הראשונה נאמר שנותן לו מן הנמכר בחנות, כלומר אפילו כולו קוסס, ואילו בברייתא שהביא רב זביד — רק עשר מתוך מאה!

ומשיבים: לא קשיא [קשה]: הא [זו] שאמר ליה [לו] שהוא צריך יין למקפה לצורך תבשיל, ולשם כך צריך יין משובח, הא [זו] — שלא אמר ליה [לו] למקפה. ומסבירים: אותה ששנה רב זביד שמקבל עליו רק עשר קוססות, מדובר במקרה שאמר ליה [לו] למקפה, ואז צריך לתת לו יין שכולו טוב, בברייתא מדובר באופן שלא אמר ליה [לו] למקפה, ומשום שאמר "מרתף זה של יין" — הקונה מקבל עליו כל יין שיהא שם.

הלכך [על כן] סיכום הדברים לשיטת רב זביד: אמר לו "מרתף של יין" ואמר לו למקפה — נותן לו יין שכולו יפה; "מרתף זה של יין" ואמר ליה שהוא צריך אותו למקפה — נותן לו יין שכולו יפה, ואולם משום שאמר גם "זה" — מקבל עליו עשר קוססות למאה; אמר לו "מרתף זה של יין" ולא אמר ליה [לו] למקפה — נותן לו יין הנמכר בחנות, כלומר, אף שכולו קוססות.

בעקבות סיכום זה, בו נוסף עוד מרכיב קובע, והוא: האם יין זה מיועד למקפה או לא, איבעיא להו [נשאלה להם לחכמים]: אמר לו "מרתף של יין" ולא אמר "זה", ואולם גם לא אמר ליה [לו] למקפה, מאי [מה] יהא דינו? האם מקבל עליו הקונה עשר קוססות, מאחר שלא פירש למקפה, או מאחר ומדובר היה על מרתף של יין, ולאו דווקא זה — זכותו לדרוש יין שכולו טוב? פליגי [נחלקו] בה רב אחא ורבינא, חד [אחד] מהם אמר: מקבל הלוקח עשר קוססות למאה, וחד [ואחד] מהם אמר: לא מקבל.

ומסבירים את טעמיהם: מאן [מי] שאמר שמקבל הוא דייק מהברייתא שהביא רב זביד, דקתני [ששנה]: "מרתף של יין אני מוכר לך" — נותן לו יין שכולו יפה, ואוקימנא [והעמדנו, הסברנו את הברייתא במקרה] שאמר ליה [לו] למקפה, ונדייק מכאן: טעמא [הטעם] דווקא משום שאמר ליה [לו] למקפה, הא [אבל] אם לא אמר ליה [לו] למקפה — מקבל עשר קוססות.

ומאן [ומי] שאמר שלא מקבל — הוא דייק מדברי הברייתא האחרת, דקתני [ששנה]: "מרתף של יין אני מוכר לך" — נותן לו יין שכולו יפה, ואוקימנא [והעמדנו] שלא אמר ליה [לו] למקפה.

ושואלים: ולמאן [ולמי] שדייק מדברי רב זביד, קשיא [קשה] איפוא הברייתא! ומשיבים: לשיטתו חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה הברייתא וכך שנה אותה]: "מרתף של יין אני מוכר לך" — נותן לו יין שכולו יפה. במה דברים אמורים — שאמר ליה [לו] למקפה, הא [אבל] אם לא אמר ליה [לו] למקפה — מקבל עשר קוססות. ואם אמר לו "מרתף זה של יין" ולא אמר ליה [לו] למקפה — נותן לו יין הנמכר בחנות.

ושואלים לצד האחר: ולמאן [ולמי] שדייק מדברי הברייתא קשיא [קשה] מן הברייתא שהביא רב זביד, דאוקימנא [שהעמדנו] שאמר ליה [לו] למקפה, ונדייק מכאן: הא [הרי אם] לא אמר ליה למקפה — מקבל עשר קוססות!

ומשיבים: הוא הדין דאף על גב [שאף על פי] שלא אמר ליה [לו] למקפה גם כן לא מקבל, והאי דאוקימנא [וזה שהעמדנו] שאמר ליה [לו] למקפה, משום דקשיא [שהיה קשה] "זה" על "זה" מן המקרה האחר, כשאמר "זה", על המקרה שאמר "זה" בברייתא שהביא רב זביד.

א אגב שהוזכר בסוגיה יין הנמכר בחנות דנים בעניינו. אמר רב יהודה: יין הנמכר בחנות — מברכין עליו "בורא פרי הגפן", שאף על פי שאינו יין משובח — עדיין בגדר יין הוא. ורב חסדא אמר: גבי חמרא דאקרים [אצל יין שהקרים שהחמיץ, שהתקלקל] למה לי? ויברך עליו "שהכל".

מיתיבי [מקשים] על שיטת רב יהודה ממה ששנינו בברייתא העוסקת בברכות: על דברי מאכל ומשתה שהתקלקלו, כגון הפת שעפשה, ועל היין שהקרים, ועל תבשיל שעברה צורתו — אומר "שהכל נהיה בדברו", משמע מכאן שאין מברכים על יין הנמכר בחנות "בורא פרי הגפן"!

אמר רב זביד: מודה רב יהודה בפורצמא דמיזדבן אקרנתא [ביין גרוע שנמכר בקרנות הרחוב] שעליו אין מברכים "בורא פרי הגפן", ולדעתו בו עוסקת הברייתא. אבל היין הנמכר בחנות משובח ממנו, ועדיין הוא בגדר יין.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: הא [הרי] דעת רב יהודה, הא [הרי] דעת רב חסדא, מר כמאן סבירא ליה [אדוני כמי הוא סבור]? אמר ליה [לו]: מתניתא ידענא [ברייתא אני יודע] ועליה אני סומך.