אמר רב פפא: דיגרומי [של נפחים] ששוקלים משקלות כבדים של מתכות.

אמר ר' מני בר פטיש: כדרך שאמרו לענין איסורן של מאזניים, שאסור לשקול בהם אם אינם עשוים כפי האמור בברייתא, כך אמרו לענין טומאתן, שאם לא עשאם באופן זה — אין אותם חלקים (הקנה, המתנא) מקבלים טומאה כחלק מן המאזניים.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו בכך]? הרי כבר תנינא [שנינו] דבר זה בהלכות טומאה: חוט שבו תולים מאזנים של חנוני ושל בעלי בתים — טפח, כפי ששנינו אצלנו לענין איסורם! ומשיבים: אמנם לענין חוט שנינו, אבל קנה ומתנא שלה איצטריכא ליה [הוצרכה לו לומר], שלא תנן [שנינו במשנה] לענין טומאה.

א ועוד בענין התקנת משקלות תנו רבנן [שנו חכמים]: אין עושין משקלות לא של בעץ (בדיל) ולא של אבר (עופרת), ולא של גיסטרון (תערובת מתכות), ולא של שאר מיני מתכות, משום שכל אלה נשחקים במשך הזמן, ונמצאים הקונים מפסידים כיון שמשלמים עבור משקל גדול יותר ממה שקיבלו בפועל. אבל עושה הוא של צונמא (אבן קשה) ושל זכוכית.

תנו רבנן [שנו חכמים]: אין עושין את המחק מעין סרגל שמוחקים בו את העודף שבכלי (כגון של קמח) של דלעת — מפני שהוא קל מדי ולא ימחוק יפה, ונמצא המוכר מפסיד, ולא של מתכת — מפני שהוא מכביד ומוחק יותר מן הראוי, ונמצא הקונה מפסיד, אבל עושהו של עץ זית ושל אגוז, של שקמה ושל אשברוע שכובדם ממוצע.

תנו רבנן [שנו חכמים]: אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר (צר), שאין המחיקה שווה בשני הצדדים. ולא ימחוק בבת אחת בפעם אחת ובמהירות, שהמוחק בבת אחת — רע למוכר ויפה ללוקח, שהוא מוחק פחות, ומצד אחר לא ימחוק מעט מעט פעמים רבות, משום שדבר זה הוא רע ללוקח ויפה למוכר.

על כולן על כל ההלכות הללו, אמר רבן יוחנן בן זכאי: אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר, ומדוע? אם אומר אותן — שמא ילמדו הרמאין מתוך דברי הלכה אלה שיטות של רמאות שלא ידעו אותן קודם, ואם לא אומר — שמא יאמרו הרמאין: אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: האם לבסוף אמרה רבן יוחנן להלכה זו ברבים, או לא אמרה? אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה, ומהאי קרא [ומתוך, על סמך כתוב זה] אמרה, שנאמר: "כי ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" (הושע יד, י).

ב ועוד בענייני משקלות תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: "לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה" (ויקרא יט, לה), "במדה" — זו מדידת קרקע, וכיצד לא יעשה עול במדידת קרקע? שלא ימדוד לאחד בימות החמה שאז החבל המשמש למדידה מתייבש ומתקצר, ולאחד בימות הגשמים כשהחבל נרטב, ונעשה רפוי יותר ומתארך. "במשקל" — שלא יטמין משקלותיו במלח שמאכל את המשקלות ונמצא הקונה מפסיד. "במשורה" — שלא ירתיח, כלומר, שלא ישפוך מהר ויעשה קצף, ועל ידי כך ימכור פחות מן המידה.

ומעירים, וקל וחומר הוא: ומה משורה שהיא מידה של אחד משלשים וששה בלוג — הקפידה עליו תורה שלא ירמה בה, קל וחומר למידות גדולות כמו הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין, ולוג וחצי לוג ורביעית הלוג, וחצי תומן (חצי שמינית) הלוג, ועוכלא שהיא מידה קטנה יותר.

אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שישהה מדה חסרה או יתרה בתוך ביתו, ואפילו אינו משתמש בה למדוד, אלא היא משמשת לו רק כעביט של מימי רגלים. אמר רב פפא: לא אמרן [אמרנו] איסור זה אלא באתרא [במקום] שלא חתימי [חתומות] המידות, כלומר, שאין חותם המלכות המאשר את תקינותן נמצא על גבי המידות, אבל באתרא דחתימי [במקום שחתומות] — אי לא חזי [אם אין הקונה רואה] חתימה לא שקיל [אינו לוקח] ולכן יכול להשתמש בהן לצרכים אחרים, שהרי לא יטעו בהן הבריות. ומעירים: ובאתרא דלא חתימי נמי [ובמקום שאינן חתומות גם כן] לא אמרן [אמרנו] שאסור להשהות בבית, אלא במקרה דלא מהנדסי [שאין בודקים ומודדים באותו מקום] את כשרות המידות, אבל אם מהנדסי [בודקים ומודדים], לית לן [אין לנו] בה איסור.

ומעירים: ולא היא (ואין הדבר כן) ואסור להשהות בבית מידות בלתי נכונות בכל אופן, כי זימנין דמיקרי [פעמים שמזדמן] בין השמשות כאשר הכל טרודים וממהרים, ומיקרי ושקיל [ומזדמן שהקונה לוקח] אפילו במידה שאינה ראויה. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: לא ישהה אדם מדה חסרה או יתרה בתוך ביתו, ואפילו היא עביט של מימי רגלים, אבל עושה הוא מידות במתכונת הקבועה להן: מידה של סאה, של תרקב (חצי סאה, שלושה קבים) או חצי תרקב (קב וחצי), קב, וחצי קב, ורובע הקב, ותומן (שמינית הקב) וחצי תומן,