|
טקסט הדף מנוקד
וְלַגּוֹרֶן יָפֶה סֶלַע אָסוּר לֵהָנוֹת הֵימֶנּוּ אֲבָל אִם שְׂכָרוֹ מֵהַיּוֹם בְּדִינָר לְיוֹם וְלַגּוֹרֶן יָפֶה סֶלַע מוּתָּר
וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים סְאָה בְּסֶלַע אֲנִי מוֹכֵר לָךְ רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה הָכָא נָמֵי קַמָּא קַמָּא מִיפְסָק פְּסַק וְאָסוּר לֵהָנוֹת הֵימֶנּוּ מִדִּינָר לְיוֹם וְלַגּוֹרֶן יָפֶה סֶלַע מוּתָּר אַמַּאי וְהָא אֲגַר נְטַר לִי הוּא אָמַר רָבָא וְתִסְבְּרָא זַלְזוֹלֵי בִּשְׂכִירוּת מִי אֲסִיר מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא רֵישָׁא דְּלָא קָא עָבֵיד בַּהֲדֵיהּ מֵהַשְׁתָּא מִיחֲזֵי כִּי אֲגַר נְטַר לִי סֵיפָא דְּקָא עָבֵיד בַּהֲדֵיהּ מֵהַשְׁתָּא לָא מִיחֲזֵי כִּי אֲגַר נְטַר לִי וְאִם הָיָה מְחוּבָּר בְּקַרְקַע וְתָלַשׁ כׇּל שֶׁהוּא קָנָה מִשּׁוּם דְּתָלַשׁ כׇּל שֶׁהוּא קָנָה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּאָמַר לֵיהּ לֵךְ יַפֵּה לְךָ קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא וְקָנֵי כֹּל מַה שֶּׁעָלֶיהָ מַתְנִי' הַמּוֹכֵר יַיִן וָשֶׁמֶן לַחֲבֵירוֹ וְהוּקְרוּ אוֹ שֶׁהוּזְלוּ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּדָּה לַמּוֹכֵר מִשֶּׁנִּתְמַלֵּאת הַמִּדָּה לַלּוֹקֵחַ וְאִם הָיָה סַרְסוּר בֵּינֵיהֶן נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית נִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר וְחַיָּיב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִיפִּין הִרְכִּינָהּ וּמִיצֵּית הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר וְהַחֶנְווֹנִי אֵינוֹ חַיָּיב לְהַטִּיף שָׁלֹשׁ טִיפִּין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה פָּטוּר גְּמָ' הָא מִדָּה דְּמַאן אִילֵּימָא מִדָּה דְלוֹקֵחַ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת מִדָּה לַמּוֹכֵר מִדָּה דְלוֹקֵחַ הִיא וְאֶלָּא מִדָּה דְמוֹכֵר מִשֶּׁנִּתְמַלֵּאת מִדָּה לַלּוֹקֵחַ מִדָּה דְמוֹכֵר הִיא אָמַר רַבִּי אִלְעָא בְּמִדַּת סַרְסוּר וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא וְאִם הָיָה סַרְסוּר בֵּינֵיהֶם נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית נִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בְּסַרְסוּר עָסְקִינַן רֵישָׁא מִדָּה בְּלֹא סַרְסוּר סֵיפָא בְּסַרְסוּר עַצְמוֹ הִרְכִּינָהּ וּמִיצֵּית הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר כִּי סָלֵיק רַבִּי אֶלְעָזָר אַשְׁכְּחֵיהּ לִזְעֵירִי אֲמַר לֵיהּ מִי כָּאן תַּנָּא דְּאַתְנְיֵיהּ רַב מִדּוֹת אַחַוְיֵיהּ רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי אָמַר לֵיהּ מַאי קָא קַשְׁיָא לָךְ דִּתְנַן הִרְכִּינָהּ וּמִיצִּיתָ הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר רשב"םולגורן יפה. שכרו סלע בכל יום שבסלע היה יכול להשכיר עצמו אבל בשביל הקדמת המעות אוזיל גביה: אסור. משום דמיחזי כי אגר נטר לי שנותן לו זה הפועל סלע בימות הגורן בשביל דינר שנתן לו בניסן והמתין לו עד עכשיו: אבל אם שכרו מהיום. מאה יום במאה דינר ונתן לו שכרו עכשיו ולגורן היה יכול להשתכר הפועל בסלע דהיינו ד' דינרין ליום כיון שמאותו היום ששכרו עושה עמו מותר שכל פעולת המאה ימים כיום אחד ארוך דמיין ולא הוי אגר נטר לי שהרי מיד התחיל בפעולתו וכמו שהתחיל בפעולת ימי הגורן דמי והא הכא דכי כור בשלשים סאה בסלע הוא שהרי הזכיר לתת לו דינר ליום ולא קאמר ליה סתמא עד ימות הגורן אני שוכרך במאה דינר ואפי' הכי קתני מותר וחייב להשלים וקשיא להני דאמרי ראשון ראשון קנה והשאר לא קנה וכיון שזה לא קנה אמאי מותר הא כיון דיכול לחזור בו דכל יום ויום חשוב מכירה בפני עצמה הוי נמי אגר נטר לי לענין ימות הגורן שהרי בניסן נתן לו שכר ימות הגורן ואינהו לא חיילי עד שיגיע ימות הגורן: ותסברא. דליהוי אסור וכי זלזולי בשכירות מי אסור בתמיה ואפי' היכא דהקדים לו הדינר מניסן ולא עשה עמו עד לגורן מדאורייתא שרי דלא דמי לא להלואה ולא למקח וממכר דאית ביה אונאה וביטול מקח דהתם ודאי כי מוזיל גביה מכדי שויו בשביל הקדמת המעות נמצא שנותן לו יותר מכדי הדמים שקבל אבל שכר טרחו של אדם ליכא אגר נטר לי דדרך פועל להשכיר עצמו בכל שהוא כשאין לו מה יאכל וכל מה שמקבל הפועל מבעל הבית ריוח הוא אצלו והלכך הך סיפא ליכא צד רבית כלל והיינו דקפריך מ''ש רישא ומ''ש סיפא כיון דזלזולי בשכירות שרי רישא אמאי אסור ליהנות ממנו: ומשני רישא. חומרא בעלמא הוא דכיון דלא קעביד בהדיה מלאכה עד שיבא הגורן והוא כבר נתן המעות מקודם מחזי כרבית: ומתמהין משום דתלש כל שהוא. מן הפשתן קנה כל השאר המחובר בקרקע ואמאי מי קני האי במשיכה דהאיך: דא''ל. מוכר ללוקח: לך ויפה לך קרקע כל שהוא. כך כתוב בספרים ישנים כלומר לך והחזק בקרקע לקנות פשתן המחובר בה דקרקע נקנה בחזקה וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואתא מתני' לאשמועינן דחזקת קרקע מהני לפשתן ואע''ג דלא זבין ליה ארעא ואשמועינן נמי חזקה קלה דבלקיטת הפשתן מקצתו יכול לקנות השאר המחובר וכגון דא''ל המוכר לקט מן הפשתן עצמו קצת ויתייפה הקרקע ויהיה נקי לחרישה כדאמרינן בחזקת הבתים (לעיל דף נד.) האי מאן דזכי זיכיא אדעתא דארעא קני וה''נ אם לקט מן הפשתן קצת ונתכוין לקנות הקרקע קני לה לקנות כל מה שעליה כן נראה בעיני: מתני' המוכר יין ושמן. וה''ה לפירות אלא אגב דבעי לאורויי בסיפא חייב להטיף שלש טיפין נקט יין ושמן: והוקרו או שהוזלו. לאחר פיסוק הדמים: עד שלא נתמלאת המדה. ובמדה שאינה של שניהם מוקי לה בגמ' ותנינא מה דתניא לעיל בברייתא וטעם כדהתם כל זמן שלא נתמלאת הוי כליו של מוכר ומשנתמלאת הוי כליו של לוקח ומיירי בסימטא או בחצר של שניהם: היה סרסור ביניהן. והמדה שלו כדמפרש בגמ' ודרך הסרסור לקנות מבעל הבית ומוכר לאחרים ומרויח: נשברה לסרסור. דקני ליה כליו של סרסור לסרסור כדתניא לעיל ואם היתה מדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה וקא משמע לן דלא אמרינן דסרסור אינו אלא שלוחו של לוקח וכשנתמלאת נשברה ללוקח: הרכינה. הטה על צדה אחר שהטיף ממנה שלש טיפין ללוקח: ומיצית. שנתאסף מצוי השמן לשולי הכלי: הרי הוא של מוכר. משום דהלוקח נתייאש כדאמרי' בגמ': וחייב להטיף לו שלש טיפין. לאחר עירוי השמן והיין חייב עוד להטיף שלש טיפין מן הדבוק בדופני הכלי: והחנווני. טרוד הוא במכירתו ולכך לא הזקיקוהו להטיף דאין לו פנאי: ר' יהודה אומר כו'. בגמ' בעי ר' יהודה אהיכא קאי: גמ' אי מדה דלוקח היא. וליקני ליה כליו כדתניא לעיל אם היתה מדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה דהכא נמי בשיש שנתות במדה עסקינן כדאוקימנא לההיא דלעיל דהא סתמא קתני אפילו במדה שיש לה שנתות ואמר ליה הין בשתים עשר סלעים לוג בסלע: מדה דמוכר הוא. ואמאי קנה לוקח דהא אפילו אם תמצא לומר דברשות לוקח מיירי הא איבעיא לן לעיל אם הכלי חשוב הפסקת רשות ולא איפשיטא וא''כ תפשוט ממתני' דכליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח והוא הדין לכליו של לוקח ברשות מוכר דקנה מוכר: במדת סרסור. שהשאילה לשניהן וכדתניא לעיל בברייתא וטעמא כדפרישית ותנינא במתניתין מאי דתני בברייתא לעיל דארבע מדות: רישא. שהשאיל להם המדה והסרסור אינו שם וקא משמע לן דאינן שלוחיו של סרסור להיות המקח ברשותו ואף על גב דהמדה שלו ודרך סרסור למדוד במדתו להשתכר בלוקח הלוקח ממנו: סיפא. שהסרסור ביניהן דכיון שהוא שם והמדה שלו המקח ברשותו דאיהו לוקח מן המוכר ומוכר ללוקח ומשום הכי כי נשברה נשברה לסרסור דכליו קני ליה כדתניא לעיל ראשון ראשון קנה: הכי גרסינן מי כאן תנא דאתנייה רב מדות. כלומר היש כאן בארץ ישראל תנא שונה משניות וברייתות ששנה לו רב מדות מתני' דמיירי בדין מדות:) והתנן. גבי מפריש תרומה שתי מדות ממאה אם הרכינה בעל הבית לאותה מדה שמדד בה התרומה ומיצת הרי הוא של תרומה ונותנו לכהן ובמתניתין נמי תיהוי של לוקח: תוספותלך ויפה לך קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה כלומר החזק . בקרקע ע''י יפוי דהוי כעין נעל וגדר כל שהוא ותהא שאולה לך להיות כחצרך לענין זה שתקנה מה שעליה: המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו והוזלו. לאו דוקא הוקרו והוזלו אלא שאין דרך לחזור בחנם: נשברה לסרסור. פי' הקונטרס לפי שהסרסור קנאה לעצמו וחוזר ומוכר לבעל הבית ותימה דאם כן אמאי נקט נשברה ושבק יוקרא וזולא דאיירי בה רישא הוי ליה למימר היה סרסור ביניהן והוקרו והוזלו ופי' ריב''ם היה סרסור ביניהם ומדד להן כדרך סרסורים שמודדין בשכר שנותנין להן ונשברה החבית ע''י מדידה נשברה לסרסור וכגון שלא היה מחמת אונס אלא ע''י שלא נזהר יפה במדידה: מי כאן תנא דליתנייה רב מדות. רבינו שמואל מגיה דאתנייה רב כלומר ששנה לו רב מדות משום דקשיא לי' היאך יתכן שהיה רבו של רב והא בימי רבא הוה כדאמרינן ביבמות (דף ג. ושם ד''ה דאמר) אמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי וקשה לר''ת דבפ' כל הבשר (חולין דף קי. ושם ד''ה איכא) אמר איכא תנא דאתניי' לרב כחל אחוי ליה לרב יצחק בר אבדימי א''ל אני לא שניתי לו כחל כל עיקר ולדבריו הוה לי' למימר ממנו ואמר רבינו תם דשני רב יצחק בר אבדימי הוו חד בימי רבי וחד בימי רבא כדאמרינן בפ' כירה (שבת דף מ:) אמר רב יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ואותו היה רבו של רב ומיהו הכא אומר רשב''א דעל כרחך רב יצחק בר אבדימי הוא תלמידו של רב דאי ס''ד רבו של רב היכי קאמר לר''א הא איתמר עלה אמר ר' אבהו (א''ר יוחנן) והא אפי' ר' יוחנן שהיה רבו של רבי אבהו היה קורא את רב שהיה תלמידו של רב יצחק בר אבדימי רבינו כדאמרי' באלו טריפות (חולין דף נד): הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|