|
טקסט הדף מנוקד
בְּדוּרָא דְרָעֲוָתָא וַאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה וַאֲמַר לֵיהּ זִיל הַב לֵיהּ כִּמְלֹא בָּקָר וְכֵלָיו וְלָא הֲוָה יָדַעְנָא כִּמְלֹא בָּקָר וְכֵלָיו כַּמָּה כֵּיוָן דְּשַׁמְעִתַהּ לְהָא דִּתְנַן לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵירוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנָּה אַרְבַּע אַמּוֹת
וְתָנֵי עֲלַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ כְּדֵי עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם אָמֵינָא שְׁמַע מִינַּהּ כִּמְלֹא בָּקָר וְכֵלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת וּכְרַב יוֹסֵף מִי לָא תְּנַן רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת עַל שְׁמוֹנֶה מוּתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם אֲפִילּוּ הָכִי מַעֲשֶׂה עָדִיף בִּשְׁלָמָא לְרַב יוֹסֵף אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁמְעִינַן לֵיהּ מְפוּזָּרִין וְשָׁמְעִינַן לֵיהּ רְצוּפִין מְפוּזָּרִין הָא דַּאֲמַרַן רְצוּפִין דִּתְנַן כֶּרֶם הַנָּטוּעַ עַל פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ כֶּרֶם דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כֶּרֶם וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיִּים כְּאִילּוּ אֵינָן אֶלָּא לְרַב נַחְמָן אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן מְפוּזָּרִין שָׁמְעִינַן לֵיהּ רְצוּפִין מִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ סְבָרָא הוּא מִדִּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן פַּלְגָא לְרַבָּנַן נָמֵי פַּלְגָא אָמַר רָבָא הִלְכְתָא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא כַּמָּה יְהוּ מְקוֹרָבִין אַרְבַּע אַמּוֹת וְכַמָּה יְהוּ מְרוּחָקִין שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה הֲרֵי זֶה קָנָה קַרְקַע וְאֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן לְפִיכָךְ יָבֵשׁ הָאִילָן אוֹ נִקְצַץ יֵשׁ לוֹ קַרְקַע פָּחוֹת מִכָּאן אוֹ יָתֵר עַל כָּאן אוֹ שֶׁלְּקָחָן בְּזֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה לֹא אֶת הַקַּרְקַע וְלֹא אֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן לְפִיכָךְ יָבֵשׁ הָאִילָן אוֹ נִקְצַץ אֵין לוֹ קַרְקַע בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה כְּשֶׁהוּא מוֹדֵד מִמָּקוֹם קָצָר הוּא מוֹדֵד אוֹ מִמָּקוֹם רָחָב הוּא מוֹדֵד אֲמַר לֵיהּ רַב גְּבִיהָה מִבֵּי כְתִיל לְרַב אָשֵׁי תָּא שְׁמַע דִּתְנַן הָרְכוּבָה שֶׁבַּגֶּפֶן אֵינוֹ מוֹדֵד אֶלָּא מֵעִיקָּר הַשֵּׁנִי בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה מָכַר לוֹ שְׁלֹשָׁה בַּדֵּי אִילָן מַהוּ אֲמַר לֵיהּ רַב גְּבִיהָה מִבֵּי כְתִיל לְרַב אָשֵׁי תָּא שְׁמַע דִּתְנַן הַמַּבְרִיךְ שָׁלֹשׁ גְּפָנִים וְעִקְּרֵיהֶן נִרְאִין רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפִין בָּעֵי רַב פָּפָּא מָכַר לוֹ שְׁנַיִם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֶחָד עַל הַמֶּצֶר מַהוּ שְׁנַיִם בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְאֶחָד בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ מַאי תֵּיקוּ רשב"ם
. בדורא דרעותא. בעיר של רועים שמכר אחד לחבירו שלשה אילנות ולא היה ח' אמות ביניהן ואמר ליה רב יהודה למוכר זיל הב ליה ללוקח הקרקע ואע''ג דאין ביניהן אלא כמלא בקר וכליו: כיון דשמעת' להא דתנן. כלומר כיון דשמעת' לברייתא הנשנית על הא דתנן בלא יחפור לא יטע אדם אילן בקצה שדהו סמוך לשדה חבירו כדי שלא תלך מחרישתו לחרוש אילן זה דרך שדה חבירו: וכרב יוסף מי לא תנן. בתמיה ואמאי אמר ליה אביי לא תפלוג עליה דרב נחמן דתנן כו': ה''ג לה במסכת כלאים רבי מאיר ורבי שמעון אומרים אף הנוטע כרמו על ח' אמות מותר. וסיפא דהך דרבי יהודה היא: אפי' הכי מעשה. דצלמון רב והלכך אמר ליה אביי לא תפלוג עליה דרב נחמן דמעשה השנוי במשנה מסייעיה וההיא משנה עיקר טפי מהך דר''ש דסמכינן אעובדא: וקמפרש גמרא בשלמא לרב יוסף. דאמר מד' ועד ח' וסבירא ליה כר''ש שמעינן דאיירי ר''ש מתרוייהו שיעורי כרב יוסף: מפוזרין. ח' אמות דהיינו לכל (היותר): רצופין. ד' אמות לכל (הפחות): אינו כרם. אלא יער ומותר בכלאים: רואין את האמצעיים כו'. דכל העומד ליעקר כעקור דמי וחומרא היא גבי כלאים: אלא לרב נחמן. דסבירא ליה ט''ז כרבנן בשלמא מפוזרין ט''ז שמעינן ליה ממעשה דצלמון: ומשני סברא הוא. דח' הוו רצופין מדלר''ש הוי שיעורא דרצופים פלגא דמפוזרין לרבנן נמי פלגא דט''ז הוי רצופין: אמר רבא הלכתא מד' אמות. כעובדא דרעותא: ועד ט''ז אמות. כעובדא דצלמון וכולה כרבנן קפסיק דסבירא במאי דפליגי פליגי ובמאי דלא פליגי לא פליגי פליגי בח' אמות מפוזרין דר''ש ואמרי ט''ז אבל ברצופין ד' אמות מודו ליה ולא נאמר מדלר' שמעון פלגא לרבנן נמי פלגא: כמה יהו מקורבין כו'. נראה בעיני דהוא הדין למקדיש אילנות דאיכא נמי האי שיעורא והך ברייתא דקתני גבי הקדש ממטע עשרה לבית סאה בשילהי המוכר את הבית (לעיל דף עב.) פליגא אהך ברייתא דלא שנא מוכר ממקדיש וראיה לדברי מתוספתא דבבא בתרא (פ''ד) דקתני בתרוייהו ממטע י' לבית סאה: שש עשרה אמות. כלומר עד ט''ז אמות ולא ט''ז בכלל: ואת האילנות. קטנים: לפיכך יבש האילן או נקצץ אין לו קרקע. ליטע אחר במקומו: ממקום קצר. מגובה גזע האילן הוא מודד הט''ז אמות והד' אמות: או ממקום רוחב. סמוך לקרקע הוא עב ואית דפתרי מקום קצר כל הגזע עד הענפים מקום רחב מקום הנופות הענפים שמרחיבין אילך ואילך ולא נהירא: ת''ש. דמן הבינוני הוא מודד: הרכובה שבגפן. גפן בחור מרכיבין בגפן זקן: כשהוא מודד. ד' אמות בינתיים כדי שיהו שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב: עיקר השני. פקק השני כדתניא בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה אבל לא מן העיקר הראשון שרחב יותר ולא מן השלישי שקצר הרבה אלא מן הבינוני והוא הדין לאילנות: ג' בדי אילן. אילן אחד מכר לו שיש לו שלש בדים מרוחקין זה מזה ד' אמות והעלה הקרקע שירטון ונראין בשעת מכירה כשלשה אילנות מי אזלינן בתר גוף האילן דמיניה קא רבו ואין לו קרקע או דלמא כיון דנשרשו כל אחד בקרקע קנה קרקע ואע''ג דמיחברי מתחת לקרקע ואית דמוקמי לה בג' אילנות ומכר לו בד בכל אחד ולא נהירא דכיון דשייר לעצמו רוב כל בדי אילן ואילן שייר גם הקרקע לעצמו: המבריך. כופף אמצעית הגפן בקרקע ומכסהו בקרקע באמצעיתו וכשנשרש באמצעיתו חותכין עיקר הראשון ונעשו שתי גפנים: ג' גפנים. כשהוברכו בקרקע נעשו ו' והוי כרם דבכל ו' איכא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב והלכך נקט ג' דאינו יכול למצוא ה' גפנים בפחות מג' דשתי גפנים מוברכות לא הוו אלא ד': ועיקריהן נראין. כלומר שהשרישו: מד' אמות ועד ח'. כרבי מאיר ור''ש לעיל: מצטרפין. ואע''ג דכל שתי גפנים ינקי משורש אחד והוא הדין לשלש בדי אילן דקנה קרקע: ואחד על המצר. מי הויא הפלגה ולא מצטרף דלא דמי לשדה האילן ולא קנה קרקע או דלמא קנה: ואת''ל דקנה שתים בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו מהו. כגון שיש לו שני אילנות בקצה שדהו ויש לו עדיין אילן אחד שקנה בשדה חבירו הסמוך לאילנות הללו ויש לו גם הקרקע עם האילן:
תוספות
זיל הב ליה כמלא בקר וכליו. פ''ה אי איכא כמלא בקר וכליו בין אילן לאילן זיל הב ליה ארעא ולפירושו לא מייתי רב יוסף ראיה אמאי דאקשי ליה אביי ויש ליישב דמייתי סייעתא לריש מילתיה דרב יוסף דמד' אמות לא הוו רצופין ואם כן ריש מילתיה דרב נחמן משבשתא היא ומדרישא ליתא סיפא נמי ליתא ועוד דעובדא דרבי יהודה כרבי שמעון אתיא ור''ש אית ליה מד' ועד ח' דלא מסתבר ליה לאוקמה דאתיא כרבנן ורבנן סברי מד' ועד ט''ז כדאמר בסמוך דסבר ליה מדלרבי שמעון פלגא לרבנן נמי פלגא ויש מפרשים אי איכא לכל אילן כמלא בקר וכליו דהיינו ח' אמות תן לו קרקע אבל בטפי הוו מפוזרים ורב יוסף שמיע ליה בהדיא מרב יהודה דלמעוטי יותר מח' אמות אתא שהן מפוזרין ולא למעוטי פחות מח' ולומר שהן רצופין ולכל הפירושין כמלא בקר וכליו לא נקטי אלא לשיעורא בעלמא ולא משום דצריך שיעור שיעבור לבקר וכליו דהא בדורא דרעותא בבבל הוה ובבבל שיעור בקר וכליו לא הוי אלא שתי אמות כדאמר בלא יחפור (לעיל דף כו.) ואע''ג דלענין הרחקה משדה חבירו חלקנו בין בבל לארץ ישראל לענין רצופה דשמעתין אין חילוק תדע דאמר רב נחמן אמר שמואל דפחות מח' הוו רצופין ואילו לענין הרחקה לא בעינן אלא ד' אמות כדאמר בלא יחפור וקצת יש גמגום אמאי נקט האי לישנא: אפי' הכי מעשה רב. ואם תאמר ממעשה אין להוכיח כלום דשמא ביותר מח' נמי היו מתירים ומעשה שהיה כך היה וי''ל דסברא הוא דעל פי חכמים עשו וכל מה שהיו יכולין להתיר לו התירו: כמה יהו מרוחקים ט''ז אמה הרי זה קנה קרקע כו'. ותימה דגבי מכר בט''ז לא חשיבי מפוזרים וקנה קרקע וגבי כלאים חשיבי מפוזרים דקתני לעיל כרם הנטוע על ט''ז אמה מותר להביא זרע לשם ויש לומר דגבי מכר מודדין אמות מצומצמות אבל אמות כלאים הן אמות שוחקות ואי אפשר שלא יהא יותר מט''ז לכך חשיבי מפוזרים והשתא הא דקאמר לעיל מד' ועד ח' וכן מח' ועד ט''ז הוי עד ועד בכלל: הרכובה שבגפן כו'. לפ''ה דמפרש לשון הרכבה קשה חדא דבמשנת כלאים גרס הארכובה ועוד דלא איירי ההיא משנה בהרכבה כלל ועוד דמאי נפקא מינה בהך הרכבה לענין כלאים ונראה דארכובה היינו הברכה כאדם הכורע על ברכיו כן כורעין הגפן בארץ כשהוא זקן הרבה ומכסין אותו בקרקע באמצע כדי שתשתרש וקאמר דאין מודדין לענין כלאים אלא מעיקר השני ומדנקט לשון עיקר מוכח שמודדין ממקום רוחב:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|