שבת קי ע"א

בר קשא דפומבדיתא דטרקיה חיויא הוה תליסר חמרי חיורתא בפומבדיתא קרעינהו לכולהו ואישתכחו טריפה הואי חדא בההוא גיסא דפומבדיתא עד דאזלי מייתי לה אכלה אריה אמר להו אביי דילמא חיויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסותא דכתיב {קהלת י-ח} ופורץ גדר ישכנו נחש אמרו ליה אין רבי דכי נח נפשיה דרב גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא [בטבלא] ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא טרקיה חיויא ומית האי מאן דכרכיה חיויא לינחות למיא וליסחוף דיקולא ארישא ולהדקיה מיניה וכי סליק עילויה לישדיה למיא וליסלוק וליתי האי מאן דמיקני ביה חיויא אי איכא חבריה בהדיה לירכביה ארבע גרמידי ואי לא לישואר נגרא ואי לא ליעבר נהרא ובליליא לותביה לפוריא אארבעה חביתא וניגני בי כוכבי ולייתי ד' שונרי וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה וליתי שחפי ולישדי התם דכי שמע קלי אכלי ליה האי מאן דרהיט אבתריה לירהיט בי חלתא האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה תשלח מאנה ונשדייה קמיה אי מכרך בהו דעתיה עילוה ואי לא לא יהיב דעתיה עילוה מאי תקנתה תשמש קמיה איכא דאמרי כ''ש דתקיף ליה יצריה אלא תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה ותימא דישתנא אנא האי איתתא דעייל בה חיויא ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי וליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחתנא ולותבו התם וליטרוקינהו בהדי הדדי ולינקוט צבתא בידה דכי מירח ריחא נפיק ואתי ולישקליה וליקלייה בנורא דאי לא הדר עילוה: כל האוכלין כו': כל האוכלין לאיתויי מאי לאיתויי טחול לשינים וכרשינין לבני מעיים כל המשקין לאיתויי מאי לאיתויי מי צלפין בחומץ א''ל רבינא לרבא מהו לשתות מי רגלים בשבת א''ל תנינא כל המשקין שותה ומי רגלים לא שתו אינשי: חוץ ממי דקלים: תנא חוץ ממי דקרים מאן דתנא מי דקרים שהם דוקרים את המרה ומאן דאמר מי דקלים שיוצאין מן שני דקלי מאי מי דקלים אמר רבה בר ברונא תרתי תלאי איכא במערבא ונפקא עינא דמיא מבינייהו כסא קמא מרפי אידך משלשל ואידך כי היכי דעיילי הכי נפקי אמר עולא לדידי שתי שיכרא דבבלאי ומעלי מינייהו והוא דלא רגיל ביה ארבעין יומין רב יוסף אמר זיתום המצרי תילתא שערי ותילתא קורטמי ותילתא מילחא רב פפא אמר תילתא חיטי ותילתא קורטמי ותילתא מילחא (וכמונא) . וסימניך סיסאני ושתי להו בין דבחא לעצרתא דקמיט מרפי ליה ודרפי קמיט ליה: וכוס עקרין: מאי כוס עקרין אמר ר' יוחנן לייתי מתקל זוזא קומא אלכסנדריא ומתקל זוזא גביא גילא ומתקל זוזא כורכמא רישקא ולישחקינהו בהדי הדדי לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא ואי לא לייתי תלתא

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קי - א

ההוא בר קשא יהודי ממונה מטעם המלך דפומבדיתא דטרקיה שנשכו חיויא נחש.

הוה תליסר חמרי חיורתא בפומבדיתא, קרעינהו לכולהו ואישתכחו טריפה! הואי חדא חמורה בההוא גיסא בעבר השני דפומבדיתא, עד דאזלי מייתי לה עד שהגיעו לשם להביאה אכלה אריה!

אמר להו אביי: דילמא חיויא דרבנן טרקיה, עבר על נידוי חכמים ולכן נשכו נחש דלית ליה אסותא, שאין לו רפואה. דכתיב "ופורץ גדר ישכנו נחש".

אמרו ליה בני פומבדיתא: אין רבינו! אכן כך היה. דכי נח נפשיה דרב, גזר רב יצחק בר ביסנא שיהיו ממעטים בשמחה אותה שנה, דליכא דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא שהיו רגילין להביא לפני החתן והכלה הדס וענפי דקלים בליווי תופים ופעמונים, וגזר שיביאו ללא ליווי התופים והפעמונים. ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא ועל כך טרקיה חיויא ומית.

האי מאן דכרכיה חיויא נכרך הנחש סביבותיו - לינחות למיא ירד לתוך המים, וליסחוף דיקולא ארישא יהפוך סל על ראשו של הנחש. ולהדקיה מיניה יקרב הסל מעט מעט לצד הנחש ויעלהו עליו. וכי סליק עילויה כשיעלה הנחש על הסל - לישדיה למיא וליסלוק, ימהר להשליכו במים ויברח לו [שאם ינתק את הנחש מעצמו בידים יכעס וישכנו].

האי מאן דמיקני ביה חיויא הנחש כועס ורודף אחריו ע"י שמריח עקבותיו - אי איכא חבריה בהדיה חבירו נמצא לידו, לירכביה ארבע גרמידי ירכיבנו ארבע אמות על כתפו כדי להפסיק את העקבות.

ואי לא, אם אין לו חבר לידו, לישואר נגרא ידלג על חריץ מים.

ואי לא, ליעבר נהרא שהמים מפסיקים העקבות.

ובליליא לותביה לפוריא אארבעה חביתא ישים מטתו על ארבעה חביות כדי שהנחש לא יריח את ריחו מיד, וניגנו בי כוכבי יישן תחת כפת השמים שלא יעלה הנחש דרך הגג ויפיל עצמו עליו. ולייתי ארבעה שונרי חתולים וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה יקשרם לארבעה כרעי המטה ולייתי שחפי דקני ענפים וקסמים וכל דבר המקשקש ולישדי התם ליד החתולים דכי שמע קלי כשיבא הנחש ירגישו החתולים ע"י הקשקוש ואכלי ליה.

האי מאן דרהיט אבתריה הנחש רודף אחריו - לירהיט בי חלתא יברח לחולות ששם הנחש לא יכול לרוץ.

האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אם הנחש מתאוה לה לתשמיש - תשלח מאנה ונשדייה קמיה תפשוט בגדיה ותשליכם לפניו. אי מכרך בהו אם כורך עצמו בבגדיה דעתיה עילוה. ואי לא, לא יהיב דעתיה עילוה. מאי תקנתה אם נתן דעתו עליה? תשמש קמיה עם בעלה ותתגנה עליו. איכא דאמרי: אל תעשה כן דכל שכן דתקיף ליה יצריה של הנחש. אלא תשקול ממזיה ומטופרה תקח משערה וצפרניה ותשדי ביה תזרוק עליו ותימא: דישתנא אנא! דרך נשים לי [ולחש בעלמא הוא, רש"י]. האי איתתא דעייל בה חיויא מרוב תאוה נכנס כולו באותו מקום, ליפסעה יפסקו את רגליה זו מזו ולותבה אתרתי חביתא יושיבוה על שתי חביות רגל אחת על זו ורגל אחת על זו כדי שיפתח רחמה. וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרא ישים על גחלים כדי שיעלה ריח, וליתי אגנא דתחלי סל מלא שחליים וחמרא ריחתנא יין ריחני, ולותבו התם ישימם תחת מושבה. וליטרוקינהו בהדי הדדי יקיש זה לזה את היין והשחליים כדי שיעלה הריח, ולינקוט צבתא בידה יעמוד הכן עם צבת, דכי מירח הנחש ריחא נפיק ואתי. ולישקליה וליקלייה בנורא ישרפנו באש. דאי לא, הדר עילוה יחזור אליה. שנינו במשנה: כל האוכלין אוכל אדם לרפואה. ומבארינן: "כל האוכלין" - לאיתויי מאי? לאיתויי טחול שמועיל לשינים ומזיק לבני מעיים. וכרשינין כרתי שמועיל לבני מעיים ומזיק לשיניים.

וסלקא דעתין שכיון שהם מזיקים אין הדרך לאוכלן אלא לרפואה ויאסר לאוכלן בשבת, קמשמע לן דהוי מאכל בריאים ומותר. והא דקתני "כל המשקין שותה" אדם לרפואה לאיתויי מאי? לאיתויי מי צלפין פרי ששמו צלף בחומץ. אמר ליה רבינא לרבא: מהו לשתות מי רגלים בשבת?

אמר ליה רבא: תנינא במתניתין "כל המשקין שותה". ומי רגלים לא שתו אינשי!

שנינו במשנה: חוץ ממי דקלים.

תנא: "חוץ ממי דקרים".

ומבארינן: מאן דתנא "מי דקרים" לפי שהם דוקרים את המרה.

ומאן דאמר "מי דקלים" לפי שיוצאין מן שני דקלי.

וכדמפרש: מאי מי דקלים?

אמר רבה בר ברונא: תרתי תלאי דקלים איכא במערבא, ונפקא עינא דמיא מעין מבינייהו.

כסא קמא מהמים הללו מרפי את הזבל שבמעיים במקצת למי ששותה מהם.

אידך, כוס שני, משלשל מאד.

ואידך כוס שלישי, כי היכי דעיילי - הכי נפקי! המים יוצאים צלולין כפי שנכנסו, כי המעיים כבר נקיים לגמרי.

אמר עולא: לדידי שתי שיכרא דבבלאי, ומעלי מינייהו הם מועילין יותר לנקיון המעיים ממי דקלים.

והוא דלא רגיל ביה ארבעין יומין! השיכר מועיל רק כאשר לא שתה ממנו בארבעים יום האחרונים.

רב יוסף אמר: מי דקרים הוא זיתום המצרי [ונקרא כן לפי שדוקר את המחלה].

ומהו זיתום המצרי? שורין יחד תילתא שערי שליש שעורים ותילתא קורטמי כרכום ותילתא מילחא.

רב פפא אמר: תילתא חיטי ותילתא קורטמי ותילתא מילחא.

וסימניך לזכור מי אמר חיטים ומי אמר שעורים: סיסאני כלי שנותנים בו תמרים ששמו כן, הוא הסימן שיש בו שני סמכי"ן, ורב יוסף ושעורים בשניהם יש סמ"ך [שי"ן מתחלף בסמ"ך].

ושתי להו בין דבחא לעצרתא בין פסח לעצרת, ורפואתו: דקמיט מי שסובל מעצירות מרפי ליה. ודרפי הסובל משלשול קמיט ליה גורם לעצירות.

שנינו במשנה: וכוס עקרין.

ומבארינן: מאי כוס עקרין? אמר רבי יוחנן: לייתי מתקל זוזא קומא אלכסנדריא שרף אילנות של אלכסנדריא במשקל זוז ומתקל זוזא גביא גילא, ומתקל זוזא כורכמא רישקא כרכום הגן ולישחקינהו בהדי הדדי.

לזבה שתתרפא מהזוב, תשתה תלתא שלשת המינים הללו בחמרא, ולא מיעקרא אינה נעשית עקרה לפי שהיין מפיג את חוזק הסממנים.

לירקונא חולה צהבת, ישתה תרין שתים מתוך השלשה בשיכרא, ומיעקר מלהוליד, אעפ"י שהוא מתרפא מהחולי.

והדרינן להא דאמרן: לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא.

בר קשא [פקיד אחד] יהודי בפומבדיתא דטרקיה חיויא [שהכישו נחש], הוה תליסר חמרי חיורתא [היו שלוש עשרה אתונות לבנות] בפומבדיתא, קרעינהו לכולהו, ואישתכחו [קרעו את כולן, ונמצאו] טריפה. הואי חדא בההוא גיסא [היתה עוד אחת בצד אחר] של פומבדיתא ועד דאזלי מייתי לה [שהלכו להביא אותה] אכלה אריה. אמר להו [להם] אביי: כיון שאירעו בו מקרים אלה דילמא חיויא דרבנן טרקיה, דלית ליה אסותא [שמא נחש של חכמים נשכו, ואין לו רפואה], דכתיב [שכן נאמר]: "חופר גומץ בו יפול ופרץ גדר ישכנו נחש" (קהלת י, ח), כלומר, שמא פרץ גדר גזירת חכמים וכעונש על כך נשכו הנחש, ולנשיכה זו לא תימצא תרופה. אמרו ליה [לו]: אין [כן] רבי, דכי נח נפשיה [שכאשר נחה נפשו, מת] רב, גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא [שלא יביאו הדס וענפים של דקל לבית חתונה בליווי פעמונים], ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא, טרקיה חיויא [והלך הוא והביא הדס וענפים של דקל לבית החתונה בפעמונים. הכישו הנחש]. ומסופר שאכן לבסוף מית [ומת] אותו פקיד.

א ועוד בענין נחשים, סכנתם, ודרכי ההתנהגות איתם: האי מאן דכרכיה חיויא [מי שנכרך עליו נחש] — לינחות למיא וליסחוף דיקולא ארישא ולהדקיה מיניה [יירד למים וישים סל על ראשו ויעבירנו, לנחש, ממנו] לאט לאט אל הסל, וכי סליק עילויה — לישדיה למיא וליסלוק וליתי [וכאשר עולה הנחש עליו, על הסל — יזרקנו למים ויעלה ויצא]. האי מאן דמיקני ביה חיויא [מי שמקנא בו, כועס עליו הנחש] ורודף אחריו, אי איכא חבריה בהדיה [אם יש חבירו אתו] — לירכביה [ירכיבנו] עליו ארבע גרמידי [אמות], ואי [ואם] אינו יכול או שלא עזר הדבר — לישואר נגרא [יקפוץ מעבר לתעלה], ואי [ואם] עדיין לא נפתר הדבר — ליעבר נהרא [שיעבור נהר], ובליליא — לותביה לפוריא [ובלילה — ישים מיטתו] על ארבעה חביתא [חביות], וניגני בי כוכבי, וליתי [ויישן בחוץ בין, תחת, הכוכבים, ויביא] ארבעה שונרי [חתולים] וליסרינהו [ויקשרם] בארבעה כרעי דפורייה [רגלי המיטה], וליתי שחפי ולישדי התם, דכי שמע קלי אכלי ליה [ויביא קיסמים וענפים ויזרקם שם, שכאשר יישמע קולו של הנחש זוחל עליהם יאכלו אותו החתולים]. האי מאן דרהיט אבתריה [מי שהנחש רץ אחריו] — לירהיט בי חלתא [ירוץ בין החולות], שבהם אין הנחש מסוגל למהר בריצה, כאדם.

האי איתתא דחזיא חיויא [אותה אשה הרואה נחש], ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה, אי לא יהיב דעתיה עילוה [ואינה יודעת אם נותן דעתו עליה, או לא נותן דעתו עליה], תשלח מאנה ונשדייה קמיה [תפשוט בגדה ותזרוק לפניו], אי מכרך בהו [אם נכרך בהם הנחש] סימן הוא שדעתיה עילוה [דעתו עליה], ואי [ואם] הוא לא נכרך בהם — סימן הוא שלא יהיב דעתיה עילוה [נותן דעתו עליה].

מאי [מה] תקנתה שירפה ממנה — תשמש עם בעלה קמיה [בפניו]. איכא דאמרי [יש שאומרים]: אם תשמש בפניו כל שכן דתקיף ליה יצריה [שיתגבר בו יצרו], אלא תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה [תיקח משערה ומצפורניה, ותזרוק בו], ותימא [ותאמר לו] בדרך לחש: "דישתנא אנא" ["נדה אני"]. האי איתתא דעייל [אשה שנכנס] בה חיויא [הנחש], ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא [יפשקו רגליה ויעמידוה על שתי חביות], וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי [ויביאו בשר שמן ויזרקוהו, יניחוהו על גחלים], וליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחתנא ולותבו התם, וליטרוקינהו בהדי הדדי [ויביאו קערת שחליים ויין ריחני ויעמידו שם, ויערבבום זה בזה], ולינקוט צבתא [ותחזיק צבת] בידה, דכי מירח ריחא — נפיק ואתי [שכאשר מריח הנחש ריח — הוא יוצא ובא], ולישקליה וליקלייה בנורא [וייקחוהו וישרפוהו באש], דאי [שאם] לא ישרפוהו — הדר עילוה [יחזור עליה].

ב שנינו במשנה שמותר לאכול בשבת את כל מיני האוכלין (מאכלים) לרפואה. ושאלו: לשון זה "כל האוכלין" ששנינו לאיתויי מאי [להביא, לרבות, את מה]? ומשיבים: לאיתויי [להביא, לרבות] טחול לרפואת השינים וכרשינין לרפואת בני המעיים, אף שלא הכל רגילים באכילתם. עוד שנינו במשנה שאדם שותה בשבת את כל המשקים. ושואלים: לשון זה "כל המשקין" לאיתויי מאי [להביא, לרבות, את מה]? ומשיבים: לאיתויי [להביא, לרבות] מי צלפין (מיץ של פרי הצלף) המעורב בחומץ. אמר ליה [לו] רבינא לרבא: מהו הדין האם מותר לשתות מי רגלים בשבת? אמר ליה [לו] רבא: הלא כבר תנינא [שנינו במשנתנו]: "כל המשקין שותה", ומי רגלים לא שתו אינשי [אין אנשים שותים], ואינם בכלל משקה ואסור משום רפואה בשבת.

ג שנינו במשנה שאדם שותה בשבת את כל המשקים חוץ ממי דקלים. תנא [שנה החכם] בתוספתא דין זה בגירסה שונה: "מי דקרים". ומסבירים: מאן דתנא [מי ששנה] "מי דקרים", כוונתו מפני שהם דוקרים את המרה, ומאן דאמר [ומי שאומר] "מי דקלים" כוונתו מפני שיוצאין מן שני דקלי [דקלים]. וכדי להסביר מאי [מה הם] מי דקלים, אמר רבה בר ברונא: תרתי תלאי איכא במערבא, ונפקא עינא דמיא מבינייהו [שני דקלים יש בארץ ישראל, ויוצא מעין של מים מביניהם]. כסא קמא [שתיית כוס ראשונה] מאותם מים — מרפי [מרפה] את המעיים, אידך [האחרת, השניה] — משלשל, ואידך [והאחרת, השלישית] — כי היכי דעיילי, הכי נפקי [כמו שנכנסו המים, כך הם יוצאים]. אמר עולא: לדידי שתי שיכרא דבבלאי, ומעלי מינייהו [אני שותה שיכר של בבליים, והוא מועיל מהם לשלשול]. ומעירים: והוא דווקא כשהשותה לא רגיל ביה ארבעין יומין [בו בשיכר ארבעים יום], שאז משפיע הוא כך על הקיבה.

רב יוסף אמר: מי דקרים הם זיתום המצרי והוא עשוי תילתא שערי, ותילתא קורטמי, ותילתא מילחא [שליש שעורים, ושליש כרכום, ושליש מלח]. רב פפא אמר: תילתא חיטי, ותילתא קורטמי, ותילתא מילחא וכמונא [שליש חטים, ושליש כרכום, ושליש מלח וכמון] וסימניך שתזכור מי מהם אמר שזיתום עשוי משעורים — הסל שקרוי סיסאני שיש במלה פעמיים את האות ס' לסימן: שרב יוסף שיש בשמו את האות ס' הוא שעורים (ולענין זה האות ש' היא כ־ס'). ושתי להו [ושותה אותם] בין דבחא לעצרתא [פסח לעצרת, שבועות], דקמיט [מי שהוא עוצור במיעיו] — מרפי ליה [מרפה אותו], ודרפי [ומי שהוא רפוי, משולשל] — קמיט ליה [עוצר אותו].

ד ועוד שנינו במשנה כוס עקרין. ושואלים: מאי [מה היא] כוס עקרין זו? אמר ר' יוחנן: לייתי מתקל זוזא קומא אלכסנדריא [יביא משקל זוז קומוס אלכסנדרי], ומתקל זוזא גביא גילא [ומשקל זוז אלום], ומתקל זוזא כורכמא רישקא, ולישחקינהו בהדי הדדי [ומשקל זוז כרכום הגינה, וישחקם יחד]. לזבה — ישקה תלתא בחמרא [שלושה מינים אלה ביין] ותתרפא מהזוב, ולא מיעקרא [תהיה עקרה]. לירקונא [לרפואת חולי ירקון] — ישתה תרין בשיכרא, ומיעקר [שנים מהם בשיכר, ואולם נעשה עקר]. אמרנו כי לזבה ישקה תלתא בחמרא [שלושה מינים אלה ביין] ותתרפא מהזוב, ולא מיעקרא [תהיה עקרה]. ואי [ואם] לא הועילה לה רפואה זו — לייתי תלתא [יביא שלושה]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Jewish official in Pumbedita that was bitten by a snake. There were thirteen white donkeys in Pumbedita and they tore them all open and they were found to be tereifot. There was one donkey on the other side of Pumbedita, and until they went to bring it, a lion ate it. Abaye said to them: Since all of these things have happened, perhaps a snake of the Rabbis bit him, for which there is no cure, as it is written: “One that digs a pit will fall into it, and one who breaches a fence will be bitten by a snake” (Ecclesiastes 10:8). Perhaps this person violated a rabbinic decree, also known as a fence, and was bitten by a snake as punishment. That bite has no cure. They said to him: Yes, my teacher, it is so, as when Rav died Rav Yitzḥak bar Bisna ruled that one may not bring myrtle and palm branches to a wedding hall to accompany bells, and he went and brought myrtle and palm branches to the wedding hall with bells. Therefore, a snake bit him. And it is reported that ultimately the official died.

The Gemara cites additional information about the dangers posed by snakes and how to deal with them. One whom a snake encircled should descend into water and place a basket on his head and remove the snake slowly from him into the basket. And once the snake goes into the basket, let him throw it into the water and climb and emerge. One at whom a snake is angry and is being pursued by a snake, if he has another with him, let him ride him four cubits. And if not, let him jump over a ditch. And if not, let him cross a river. And at night let him place his bed on four barrels and sleep outside beneath the stars. And let one bring four cats and let one tie them to the four legs of the bed. And let one bring twigs and branches and throw them there so that when the cats hear the sound of the snake crawling they will eat it. One who is being pursued by a snake, let him run in sand because a snake cannot move as quickly in sand as a person can.

A woman who is seen by a snake and does not know whether it has directed his attention toward her or whether it has not directed his attention toward her, she should remove her garment and throw it before the snake. If the snake wraps itself in the garments, it is an indication that it has directed his attention toward her; and if not, it is an indication that it has not directed his attention toward her.

What is her remedy so the snake will leave her alone? She should have relations with her husband before the snake. Some say: If she has relations in front of the snake, all the more so that its desire will become stronger. Rather, she should take from her hair and her nails and throw them at the snake, and say the following to it as an incantation: I am a menstruating woman [dishtana]. A woman whom a snake has entered, let them spread her legs and place her on two barrels, and let them bring fatty meat and throw it onto coals. And let them bring her a bowl of cress and fragrant wine and place them there and mix them together. And she should take tongs in her hand, as when the snake smells the fragrance it emerges. And then one should take the snake and burn it in the fire, as if it is not burned, it will come back onto her.

We learned in the mishna: All types of food that healthy people eat may be eaten by one eating them for medicinal purposes on Shabbat. The Gemara asks: The phrase: All foods, what does it come to include? The Gemara answers: It comes to include spleen for healing teeth and vetch for healing intestines, although they are not common foods. We also learned in the mishna: And one may drink all drinks on Shabbat. The Gemara asks: The phrase: All drinks, what does it come to include? The Gemara answers: It comes to include mixing water in which capers have soaked, with vinegar. Ravina said to Rava: What is the ruling with regard to drinking urine on Shabbat? Rava said to him: We already learned in the mishna: One may drink all drinks, and people do not drink urine and is not considered a drink. It is only consumed for medical purposes and is therefore prohibited.

We learned in the mishna: One may drink anything on Shabbat except for palm tree water [mei dekalim]. It was taught slightly differently in the Tosefta: Water that stabs [mei dekarim]. The Gemara explains: The one who taught water that stabs means that the waters pierce the gall bladder; and the one who said palm tree water means that they come from two palm trees. In order to explain what palm tree water is, Rabba bar Beruna said: There are two palm trees in Eretz Yisrael, and a spring of water emerges from between them. The first cup one drinks of this water loosens the intestines, another cup causes diarrhea, and another, a third cup, just as it entered as water, so too it emerges. Ulla said: For me, I drink Babylonian beer, and it is more effective than palm tree water in causing diarrhea. The Gemara comments: And this is true. It is effective for the stomach when the person who drinks it has not become accustomed to beer for forty days.

Rav Yosef said: Water that stabs is Egyptian zitom, which is made from one-third barley, and one-third saffron, and one-third salt. Rav Pappa said: It is one-third wheat, and one-third saffron, and one-third salt and cumin. And this is your mnemonic to remember which said zitom is made from barley: A basket which is called sisanei, a word with two samekhs. This word alludes to the fact that Rav Yosef, who has a samekh in his name, is the one who says that Egyptian zitom is made from barley [se’orim], which has the letter sin. Sin is interchangeable with samekh. And one should drink it between Passover and Shavuot. For one whose intestines are blocked, it will loosen his intestines and cure him; and for one whose bowels are loose, it will block him and cure him as well.

And we also learned about a kos ikarin in the mishna. The Gemara asks: What is a kos ikarin? Rabbi Yoḥanan said: Let one bring the weight of a zuz of Alexandrian gum, and a weight of a zuz of alum, and a weight of a zuz of garden saffron, and let one grind them together. The procedure for treating a zava is that she should drink these three ingredients with wine, and she will be cured of her emission and will not become barren. For treating jaundice one should drink two of these ingredients with beer; however, one will become sterile from it. It was said that for treating a zava, she should drink these three ingredients with wine and she will be healed from her emission and will not become barren. And if it is not effective, let one bring three

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

והלכתא קוקאני אסירי מנמנם כורא ועיילין ליה באוסיא:
אניגרון מפרש בברכות פ' כיצד מברכין על הפירות (דף לה) אמר רבא בר שמואל מיא דסילקי:

ותימא ליה דיסתנא אנא. במס' ע"ז בפ' אין מעמידין (עבודה זרה ד' כד) אמרו אמר רב אשי כמן קרו פרסאי לנדה דסתנא מהכא כי דרך נשים לי:

כל האוכלין לאיתויי טחול לשינים וכרישין לבני מעים. בפרק כיצד מברכין על הפירות (דף מד) תנו רבנן טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים כרישין יפים לבני מעים וקשים לשינים:

חוץ ממי דקלים.

כל האוכלים אדם אוכל לרפואה ר"ל כל האוכלים שדרך הבריאים לאכלן ואפי' היה בו קצת הוכחה שלרפואה הוא אוכלו כגון שהוא מזיק לאיזה דבר כגון טחול שהוא מזיק לשנים והוא אוכלו לרפואה לאיזה דבר אין חוששין שיאמרו היאך אפשר שהוא אוכלו והרי הוא מזיק לשנים אלא שהוא אוכלו לרפואה שמאחר שהוא מאכל הרבה בריאים בחול אין חוששין לכך וכן שותה כל המשקים שהבריאים שותים מהם בחול חוץ ממי דקלים שהם משלשלים לגמרי ופי' בגמ' שלא בכל מי דקלים הוא אומר כן אלא ששני דקלים היו במקום ידוע להם שהיה מעין של מים יוצא מביניהם שכוס א' מהם היה מרפה בני מעים ומרויחם והשני היה משלשל שלשול גמור ובירושלמי נסחא אחרת והיא מי דקרים ופירשו שם שדוקרין את המרה וכן כוס עקרין אסור והוא משקה שכותשין לתוכו עיקרי עשבים ובשמים ומתוך כך הוא קרוי כוס של עקרין והוא עשוי למעין פתוח יותר מדאי שלא יזוב דמו או לרפואת ירקון וקורין לו ג"כ כוס של עקרין מפני שהשותה מהם הן איש הן אשה נעשה עקור מלהוליד עוד ובאלו הדבר ניכר שלרפואה הן אבל שותה מי דקלים לצמאו וסך שמן עקרין שלא לרפואה:

תוס' בד"ה חויא דרבנן כו' אע"ג דלא הוה ליה אסותא שהרי מת כו' עכ"ל בהך גופא דהתם קשה דאמר לא עבר על דברי חכמים ולא טרקיה חויא דרבנן מה הוה מועיל לו שהרי השתא נמי מת ולא הוה ליה אסותא וע"ש בתוס' בזה וק"ל:

בד"ה וליתא אגנא כו' ויש לומר דהתם לא ממש שחליים כו' דאמר התם וכו' והיו קורין אותו כו' עכ"ל ר"ל דהתם בפרק שני דע"ז דאמר אין בהם משום גילוי לא איירי בשחליים ממש אלא איירי התם בהנך דאמר התם בפ"ב דע"ז שהיו קורין אותן שחליים וצ"ל להאי תירוצא דליכא לפרושי כמ"ש התוס' בפ"ב דע"ז שהיו קורין אותן שחליים לפי שהיו רגילין להניח בו חומץ כמו בשחליים כו' ע"ש דא"כ היה בו משום גילוי כדמסיק אבל אית בהו חלא מיגרי בהו ודו"ק:

בא"ד וה"נ חמרא מיגרי בהו עכ"ל. ולפי האי תירוצא ליכא לפרושי כפרש"י התם בפרק שני דע"ז דשחליים יין או מים נתונים בו דביין הוי משום גילוי שהרי בחמרא מיגרי בהו וק"ל:

בגמ' מאן דתנא מי דקרים שהם דוקרים את המרה וכו' בצ"ל:

שיוצאין מן שני דקלי מאי מי דקלים וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה וליתי אגנא וכו' לא תיכול מהני תחלי דטעמינהו היויא וכו' כצ"ל:

בא"ד אבל אית בהו חלא מיגרי וכו' במס' ע"ז פירש"י החומץ מתגרה ונלחם בחכן של נחשים ואין שותין ממנו ונראה שהתוס' שבעמוד זה מפרשין פי' הגמ' שם בהיפך נ"ל ודו"ק:

ד"ה סיסאני וכו' בשילהי במה אשה משום דשערי לא כתיב בסמ"ך ר"ל אבל סיסאני יכולין לכתוב ג"כ בשי"ן:

גמ' ובליליא לותביה לפוריה אארבע חביתא כו':

שם וכמונא נמחק:

שם שיוצאין מן ב' דקלי אמר רבה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חיויא דרבנן כו' ישכנו נחש דלא הוה ליה אסוותא כו' כצ"ל:

בא"ד דלית ליה אסוותא. נ"ב פי' משום חוויא דרבנן וק"ל:

רש"י ד"ה לישואר נגרי. חריץ של מים ידליג. לפ"ז לא א"ש כ"כ הא דבתריה ואי לא ליעבר נהרא ויותר נכון לפרש כאן כמו שפי' בע"פ (דף קי"ג) ד"ה לא תשוור ניגרא. וע"ש בפי' הרשב"ם:

רד"ה הכי נפקי. שמנוקין המעיים כו' כצ"ל:

רד"ה לזבה וד"ה אי לא ס"ל. הד"א] :

גמ' דכי נח נפשיה "דרב". נ"ב נ״ל דרבה צ"ל:

שם מהו לשתות מ״ר בשבת. נ״ב ש"מ דבחול שרו לרפואה וכ"מ לעיל (קט:) דאר"ח לגלויא מ"ר במ"י (ועי' בהגר״א יו"ל סי' פ"א ס״ק ה'):

עַד דְּאַזְלֵי מַיְתֵּי לָהּ, אָכְלָהּ אַרְיֵה. הא דלא נעשית טריפה כאותם הי"ג [תְּלֵיסַר חַמְרֵי חִיוַרְתָּא] אלא אָכְלָהּ אַרְיֵה? להודיע שבעבור כבוד חכמים שנמשלו לאריה נענש. ועוד האריה גבורתו תלויה בעיניו שאם יכסו עיניו יחלש כוחו וכנזכר במדרש תלפיות, וכן החכם כוחו בעיניו, גם אַרְיֵה [216] גימטריא גְּבוּרָה [216], רמז ששלטה בו גבורה. והא דעונש מזלזל בתלמיד חכם נעשה על ידי נחש, כי תחלה קודם החטא היה הנחש שמש לאדם וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין נט:) חבל על שמש גדול, לכך לחכם שמתקן ענין קלקול הנחש בתורה יהיה הנחש משמש לכבודו.

גָּזַר רַב יִצְחָק בַּר בִּיזְנָא, דְּלָא לִימְטֵיהּ אָסָא וְגִידְמֵי לְבֵי הִילוּלָא בְּטַבְלָא. נראה לי בס"ד דגזר ג' אלה לכבוד רב שהיה צדיק גדול, והצדיקים נמשלו להדסים, וְגִידְמֵי הם ענפי דקלים דהצדיק נמשל נמי לתמר, כמו שנאמר (תהלים צב, יג) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, וְהַטַבְלָא משמעת קול וכן תלמיד חכם משמיע קול בתורה, דכתיב (משלי א, כ) בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ.

מאי תקנתה תשמש קמיה. אפשר דהטעם דכיון דתחילת קלקולו היה שראה אדם וחוה עוסקין בדרך ארץ ונתאוה ופתה לחוה והוה מאי דהוה לכך מסתפי עתה ופורש ואיכא דאמרי סבר דכיון דנכשל בזה אדרבה כ"ש דתקיף ליה יצריה ודוק:

מהו לשתות מי רגלים בשבת וכו' מוכח דבחול שרי לשתותם לרפואה לחולה שאין בו סכנה ואפילו לסיבה כל דהו וכ"כ הרב קרבן נתנאל דמשמע דשרי לחולה שאין בו סכנה וכן כתב הרב פר"ח סי' פ"א כמ"ש דבסיבה כל דהו שרי ומ"ש הרב קרבן נתנאל דהוא נהר ששמו מי רגלים לא נהירא. ובזמן הדבר דאמרו משם הרמב"ם לשתות מי רגלים בכל יום וינצל ובדוק ומנוסה נראה פשוט דמותר לשתותם גם בשבת:

קשא. ממונה למלך וישראל היה: דילמא חיויא דרבנן. שעבר על נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה לפיכך לא נמצא לו רפואה: אין רבי. אין רבינו כך היה: דכי נח נפשיה דרב גזר רב יצחק. שיהיו ממעטים משמחה אותה שנה ולא יהא אדם מביא אסא וגידמי להילולא בטבלא שהיו רגילים להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני החתן והכלה וכשמביאים אותן לפניהם מקשקשים לפניהם בשוק בבואם בתופים וזוגין טבלא אשקליט''א וגזר שלא יקשקשו לפניהם עוד: דכרכיה. נכרך סביבותיו: וליסחוף דיקולא. סל: ארישיה. דחיויא למעלה מראשו: וליהדקיה מיניה. יוריד הסל מעט מעט לצד הנחש ויבדיל בו הנחש מבשרו שיעלה על הסל שאם אוחזו בידו או מנתקו בחזקה יכעוס וישכנו: וכי סליק. הנחש על הסל ימהר וישליכנו במים ויברח לו: דמיקני ביה חיויא. כועס ורודף אחריו ומריח ריח פעמיו ורודפו: לירכביה ארבע גרמידי. שיפסקו עקבי פעמיו ולא יוכל להריחם: לישואר נגרא. חריץ של מים ידלוג: ארבע חביתא. שלא יעלה אליו מהר ולא יריח ריחו: בי כוכבי. במקום גלוי שלא יעלה דרך הגג ויפיל עצמו עליו: שחפי. ענפים וקסמים וכל דבר המקשקש זה בזה ומשמיע קול כשיעבור עליהן וירגישו החתולים ויאכלוהו: בי חלתא. בין החולות שאין נחש יכול לרוץ שם ויחזור לאחוריו: אי יהיב דעתיה עלה. לתאות תשמיש: תשלח מאנה. תפשוט בגדיה ותשליכם לפניה: מאי תקנתא. אי יהיב דעתיה עלה: תשמש קמיה. עם בעלה ותתגנה בפניו: ותשדי ביה. ותזרק ביה: דשתנא אנא. דרך נשים לי ולחש בעלמא הוא: דעייל בה חיויא. כשהוא תאב לה נכנס כולו באותו מקום: ליפסעה. יפסקו את רגליה זה מזה: אתרתי חביתי. מקצתה על זו ומקצתה על זו כדי שיפתח רחמה: ונישדי אגומרי. כי היכי דניסליק ריחא: אגנא תחלי. סל מלא שחליים: ריחתנא. שיש לו ריח טוב: וליתבו התם. על גבי קרקע תחת מושבה: וליטרוקינהו בהדדי. היין והשחליים כדי שיעלה הריח: צבתא. איטנליי''ש: דאי לא. קלי ליה הדר עילוה: לאיתויי טחול לשינים. ואע''פ שקשה לבני מעיים: כרשינין לבני מעיים. ואע''פ שקשה לשינים כדאמרינן בברכות (דף מד:) סד''א כיון שקשים לאדם לאו אורחיה למיכלינהו אי לאו לרפואה שיש בהם ומוכחא מילתא וניתסר קמ''ל: צלפים. פרי של צלף קפריי''ר: תלאי. דקלים נטיעות מין תמרים שנקרא בלשון ארמי תאל''י: כסא קמא. דשתו מהנהו מיא: מרפי. זבל שבמעים במקצת: אידך. כוס שני: משלשל. מאד: היכי דעיילי. צלולים: הכי נפקי. שמנקין המעיים מן הרעי מראשונים: והוא דלא רגיל. למשתי שיכרא כבר עברו מ' יום: רב יוסף אמר זיתום המצרי. הוא מי דקרים ועל שם שדוקרים את החולי: תלתא קורטמי. כרכום: סיסני. כלי שנותנין בו תמרים כדאמרינן בעלמא (ב''מ דף סז:) ואי אגבהינהו בסיסני קננהו וסימניך דלא תחליף שמעתתא שם כלי זה יהא לך סימן שיש בו שני סמכין רב יוסף אמר שערי: בין דבחא לעצרתא. בין פסח לעצרת: דקמיט. עצור: קומא אלכסנדריא. שרף אילנות של אלכסנדריא: גביא גילא. אלו''ם בלע''ז: כורכמא רישקא. כרכום של גן קרו''ג אוריינט"ל הגדל בגנים: לזבה. הנך תלתא מיני לישקייה בחמרא: ולא מיעקרא. אינה נעקרת מלילד לפי שהיין מפיג חוזקן של סמנים ומתרפאה מן החולי: לירקונא תרי. מינייהו לישתי בשיכרא וזהו רפואתו: ומיעקר. מלהוליד: לזבה תלתא בחמרא. הדר נקט ליה משום הנך רפואות דנקט ואזיל: ואי לא כו'. כולהו לא מעלי אלא לזבה:

חיויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסותא. אע''ג דגבי בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל בפרק ב' דמס' ע''ז (דף כז:) קאמר שלא עבר על דברי חבירים שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש אע''ג דלא הוה ליה אסותא שהרי מת התם לא היה לו רפואה מזומנת אבל הכא שהרפואה היתה מזומנת ונאבדה ממנו במזל רע קאמר דלית ליה אסותא: וליתי אגנא דתחלי. משמע הכא דהנחש אוהב שחליים וכן בשלהי דנדרים (דף צא:) דקאמר ליה נואף לבעל לא תיכול מהני תחלי דטעמינהו חיויא וא''כ יש בהן משום גילוי ובפרק ב' דמס' ע''ז (ל: ושם) אמר דשחליים אין בהם משום גילוי וי''ל דהתם לא ממש שחליים קאמר אלא בהנך דאמר התם (מס' ע''ז דף סז.) וכן היו עושין בערבי שבתות בצפורי [נותנין חומץ לתוך גריסין] והיו קורין אותו שחליים אי נמי בשילהי נדרים (דף צא:) מיירי דהוה ביה חלא כדמסקינן התם במס' ע''ז (דף ל:) אבל אית בהו חלא מיגרי בהו והכא נמי חמרא מיגרי בהו: רב יוסף אמר זיתום המצרי. ר''ת כל הך מילתא מחק מספרו ואומר דל''ג אלא בריש אלו עוברין (כסחים מב:) ונראה לר''י שמחקה משום דזיתום המצרי מותר לשתות כדתניא בפרק בתרא (דף קנו.) ושוין שבוחשין את השתית ושותין זיתום המצרי ואומר ריב''א דאין צריך למחוק דרב יוסף לא קאי לפרש מי דקרים דמתני' אלא אמילתיה דעולא קאי דאמר שיכרא בבלאי מעלי מינייהו ואומר רב יוסף דזיתום המצרי מעלי מינייהו מיהו משמע כפירוש הקונט' דאמתני' קאי מדלא קאמר בהדיא זיתום המצרי מעלי מינייהו: סיסאני. ולא קאמר וסימניך סמך סמך כדאמר בשילהי במה אשה (לעיל סו.) משום דשערי לא כתיב בסמך:

שבת קי ע"א - טקסט הדף

דף קי - א

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד