ואי [ואם] מדובר בשדה ואילן, אמאי [מדוע] מחליף? והרי אם יש דין מעילה בפירות שאינם עליהם עדיין, כל שכן שיהא דין מעילה במה שכבר נמצא עליהם בזמן ההקדש! אלא יש להפוך את הגרסה, וכך לומר, אמר רבה: מחלוקת זו, בין ר' אלעזר בר' שמעון ותנא קמא, היא בבור ושובך, אבל בשדה ואילן — דברי הכל מועלין בהן ובמה שבתוכן.

ושואלים: ובבור ושובך — בריקנין במאי פליגי [במה הם חולקים] ובמלאין במאי פליגי [במה הם חולקים]? ומסבירים: בריקנין פליגי [חולקים הם] בפלוגתא [במחלוקת] של ר' מאיר ורבנן [וחכמים], שה

תנא קמא [הראשון] סבר לה כרבנן דאמרי [סבור כדעת חכמים שאומרים]: אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ומשום כך אין אדם יכול להקדיש מים או יונים שיבואו לשם בעתיד, כאשר אינם מצויים כעת, ור' אלעזר בר' שמעון סבר [סבור] כר' מאיר, שאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.

ותוהים על כך: אימור [אמור] ששמעת ליה [אותו] את ר' מאיר שאומר שיכול להקנות דבר שלא בא לעולם כגון בפירות דקל דעבידי דאתו [שעשויים שיבואו], שדרך העולם שיצמחו, וסבור ר' מאיר שיכול להקנותם אף שעדיין אינם בעולם, ואולם הני מי יימר דאתו [אלה, מים ויונים, מי יאמר כלל שיבואו]? אמר רבא, משכחת לה [מוצא אתה דוגמא] שאלה דרכם לבוא, כגון במים הבאין דרך חצרו לבור, שהמים יורדים לבור זה מחצרו עם ירידת הגשמים, ואינו צריך למלא את הבור מים, וכן ביונים הבאין דרך שובכו המלא יונים לשובך ריק זה.

ושואלים עוד לדרך זו, ובבור ושובך מלאים במאי פליגי [במה הם חלוקים]? אמר רבא: כגון שהקדיש בור סתם, ור' אלעזר בר' שמעון סבר לה כאבוה [סבור כאביו], שאמר ר' שמעון: דנין דין גבוה מדין הדיוט, שדין המקדיש לה' (לגבוה) הריהו כדין אדם המוכר לחבירו (הדיוט),

מה דין הדיוט — מצי אמר [יכול לומר] המוכר: בירא זביני [בור מכרתי] לך, מיא [את המים] שבתוכו לא זביני [מכרתי] לך, אף דין גבוה — בירא אקדיש [בור הקדיש], מיא [מים] שבתוכו לא אקדיש [הקדיש], והתנא קמא סבר [הראשון סבור]: אין דנין דין גבוה מדין הדיוט, והמקדיש מקדיש בעין יפה, את הבור ומה שבתוכו, גם כשאינו מפרש.

ושואלים: ודין הדיוט לא? וכי המוכר בור לא מכר גם את המים שבתוכו? והתנן [והרי שנינו במשנה]: מכר בור — מכר מימיו! אמר רבא: מתניתין יחידאה [משנתנו כדעת יחיד] היא וחכמים חלוקים עליה. דתניא [שכן שנינו בברייתא] מכר בור — לא מכר מימיו. ר' נתן אומר: מכר בור — מכר מימיו, ואם כן משנתנו זו היא בעצם דעת יחיד של ר' נתן ולא דעת הרבים. אבל המחלוקת בין ר' אלעזר בר' שמעון וחביריו היא לפי שיטת חכמים, הסבורים שהמים אינם מכורים עם בור.