מלתא אחריתי קאמר [דבר אחר אמר], ואינו מתייחס בהכרח למקרה עליו דובר קודם במשנה.

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממקום אחר, ששנינו במשנה הקודמת: מכר את הקרון — לא מכר את הפרדות. ומסופר כי תני [שנה] רב תחליפא בר מערבא [בן ארץ ישראל] קמיה [לפני] ר' אבהו ברייתא זו: מכר את הקרון — מכר את הפרדות, ואמר ליה [לו] ר' אבהו: והא אנן [והרי אנו] "לא מכר" תנן [שנינו]! ואמר ליה [לו] רב תחליפא: איסמייה [האם אמחוק אותה] את הברייתא הזו, מפני שהיא משובשת? ואמר ליה [לו] ר' אבהו: לא, תתרגם מתניתך [תרגם, הסבר את משנתך] במקרה שהפרדות אדוקים (קשורים) בו בקרון;

מכלל דברי ר' אבהו נלמד דמתניתין [שמשנתנו] האומרת שלא מכר את הפרדות, מדברת בשאין אדוקים בו, ומדרישא [ומתוך שראשה], כלומר, המשנה הקודמת, מדברת בשאין עודן עליו ואינם קשורים בו, סיפא נמי [סופה גם כן], כלומר, משנתנו, בענין חמור וכליו, מדברת בשאין עודן עליו!

ודוחים: אדרבה [להיפך], אימא רישא [אמור את ראשה], כלומר, את המשנה הקודמת לזו: המוכר ספינה מכר את התורן וכו' אבל לא מכר לא את העבדים ולא את האנתיקי. ואמרינן [ואמרנו], מאי [מה פירוש] "אנתיקי"? אמר רב פפא: עיסקא דבגוה [הסחורה שנמצאת בתוכה], ואם כן מדרישא [מכיון שראשה], כלומר, אותה משנה שבתחילת הפרק, מדברת בעודן עליו, שהרי מדובר בעסק הנמצא עליה. סיפא נמי [סופה גם כן] משנתנו בענין חמור, מדברת בעודן עליו! אלא על כרחנו צריך לומר שהתנא מילי מילי קתני [דברים דברים, כל אחד לחוד, שנה], ואין ללמוד מדין אחד על חבירו.

אמר אביי: ר' אליעזר ורבן שמעון בן גמליאל ור' מאיר ור' נתן וסומכוס ונחום המדי, כולהו סבירא להו [כולם סבורים הם]: כי מזבין איניש מידי [כאשר מוכר אדם דבר], איהו [אותו] ואת כל תשמישתיה מזבין [תשמישיו הוא מוכר איתו].

ופירוט השיטות: ר' אליעזר — דתנן [שכן שנינו במשנה], ר' אליעזר אומר: המוכר את בית הבד — מכר את הקורה שבה כובשים את הזיתים, למרות שהיא מיטלטלת. רבן שמעון בן גמליאל — דתנן [שכן שנינו במשנה], רבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העיר — מכר את הסנטר (שומר העיר). ר' מאיר — דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' מאיר אומר: מכר את הכרם — מכר תשמישי הכרם. ר' נתן וסומכוס — ביצית ודוגית, שלדעת שניהם סירות קטנות הנמכרות יחד עם הספינה. נחום המדי — הא דאמרן [זה שאמרנו] במשנתנו.

א שנינו במשנה שר' יהודה אומר בענין כלי החמור כשמכר את החמור עצמו: פעמים שהם מכורין פעמים שאינם מכורים. כיצד? היה חמור לפניו וכליו עליו ואמר לו: "מכור לי חמורך זה" — הרי כליו מכורין. "חמורך הוא" — אין כליו מכורין. ושואלים: מאי שנא [במה שונה] כשאומר "מכור לי חמורך זו", ומאי שנא [ומה שונה] אם אומר "חמורך הוא"?

אמר רבא: כשאומר "חמורך זו" — ידע דחמרא דידיה [יודע הוא שהחמור שלו] הוא, והאי דקא אמר ליה [וזה שאומר לו] "זו", משום כליו קאמר ליה [אומר לו], אבל אם אומר "חמורך הוא" — שהוא לא ידע דחמרא דידיה [יודע שהחמור שלו] הוא, והכי קאמר ליה [וכך אמר לו]: האם חמורך הוא זה, שאם כן תמכרנה לי? ואם כן התכוון לחמור סתם, ולאו דוקא על כליו.

ב משנה המוכר את החמור הנקיבה — מכר עמה את הסיח, בנה, המצוי איתה. אבל אם מכר את הפרה — לא מכר את בנה עימה. אם מכר חפירה או מיכל העשוים לאשפה — מכר גם את זבלה שבתוכה. מכר בור — מכר מימיה. מכר כוורת — מכר דבורים שבה. מכר שובך — מכר יונים שבו.

ג גמרא שנינו כי הסייח נמכר עם אמו האתון, אבל העגל אינו נמכר עם אמו הפרה. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אי דאמר ליה [אם שאומר לו] "היא ובנה מכורים לך ", אפילו פרה ובנה נמי [גם כן] יימכרו, אי [אם] במקרה שלא אמר ליה [לו] "היא ובנה", אפילו כשמוכר לו חמור נמי [גם כן] לא יימכר הסייח!

אמר רב פפא: מדובר במקרה דאמר ליה [שאומר לו] המוכר: "חמור מניקה" וכיוצא בזה "פרה מניקה" אני מוכר לך. ומעתה, בשלמא [נניח] פרה, איכא למימר [יש לומר] כי לחלבה בעי לה [צריך הקונה אותה] ולכן מדגיש לו שהוא מוכר לו פרה שיש לה חלב, אלא חמור מאי קאמר ליה [לשם מה אומר לו] שהיא מניקה? והרי אין אדם צריך לחלב של חמור! שמע מינה [למד מכאן] כי היא ובנה קאמר ליה [אומר לו]. אגב מעירים: ואמאי קרי ליה [ומדוע במשנתנו קורא לו] לבן החמור "סיח"? שמהלך אחר סיחה נאה, כלומר, שאינו צריך שיכריחו אותו כחמור זקן, אלא בא בקלות אל מי שקורא לו.

אגב כך מביאים ענין מוסרי שמוזכר בו נושא זה, אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יוחנן, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון.

כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון אכלה ער מואב בעלי במות ארנון" (במדבר כא, כז– כח)? "המשלים" — אלו המושלים ביצרם, הם יאמרו: "באו חשבון" — וכוונתו: בואו ונחשב חשבונו של עולם, ומהו? — הפסד שנגרם לו מעשיית מצוה כנגד שכרה, וכן שכר עבירה הנאה ורווח שיש לו ממנה כנגד הפסדה.

"תבנה ותכונן" — כוונתו אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן (יושלם בניינך) לעולם הבא. "עיר סיחון" — כוונתו: אם משים אדם עצמו כעיר (בן חמור) זה שמהלך אחר סיחה נאה, ואותו אדם מתפתה כך בקלות והולך אחרי יצרו, מה כתיב [נאמר] אחריו? "כי אש יצאה מחשבון" וגו' — תצא אש מאותם המחשבין את חשבון עולמם, ותאכל את שאינן מחשבין אלא נוהגים הפקר בעצמם.

וכן תצא "להבה מקרית סיחן" — מקרית צדיקים שנקראו שיחין (אילנות). "אכלה ער מואב" — זה המהלך אחר יצרו כעיר זה ("ער") שמהלך אחר סיחה נאה. ואת "בעלי במות ארנן" — אלו גסי הרוח שהם מגביהים עצמם. ומעירים: ודבר זה הוא כמו שאמר מר [החכם]: כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם.

וממשיך הכתוב: "ונירם אבד חשבון עד דיבון ונשים עד נופח אשר עד מידבא" (במדבר כא, ל), וכך דורשים אותו: "ונירם" — אמר רשע: אין רם, כלומר, אין כוח עליון בעולם; "אבד חשבון" — אבד חשבונו של עולם ואין חשבון והשגחה. "עד דיבן" — אמר הקדוש ברוך הוא: המתן עד שיבא דין; "ונשים