עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה, ואם כן, איך אפשר לייחס את דעת תנא קמא לרבי?

ודוחים: לא קשיא [אין זה קשה]: כאן שאמר רבי שספינה נקנית במסירה, מדובר כשהיתה הספינה עומדת ברשות הרבים שאינה נקנית שם במשיכה, ולכן היא נקנית במסירה, כאן מדובר בסימטא, מבוי קטן, שאינו רשות הרבים, ושניהם רשאים להניח חפציהם בו, ובמקום כזה צריך לקנות במשיכה.

ושואלים: במאי אוקימתא להא בתרייתא [במה העמדת את זו הברייתא האחרונה]? — ברשות הרבים; אימא סיפא [אמור את סופה], וחכמים אומרים: לא קנה עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה. ואי [ואם] מדובר ברשות הרבים, ממאן אוגיר [ממי ישכור] את המקום? ותו [ועוד], משיכה ברשות הרבים מי קניא [האם היא קונה]? והא [והרי] אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאומרים שניהם] באופני הקניינים השונים: מסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם, משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהם יחד, והגבהה קונה בכל מקום, וגם ברשות המוכר. ולענייננו — משיכה אינה קונה ברשות הרבים!

ומתרצים: מאי [מה פירוש] "עד שימשכנה" נמי דקאמר [גם כן שהוא אומר], וכן מאי [מה פירוש] "עד שישכור את מקומה" דקאמר [שהוא אומר]? הכי קאמר [הוא אומר] כך היתה הכוונה: עד שימשכנה מרשות הרבים לסימטא, ואם רשות הבעלים היא שהיתה הספינה עומדת במקום שיש לו בעלים — לא קנה עד שישכור את מקומה מן הבעלים.

ושואלים: האם לימא [לומר] שאביי ורבא דאמרי [שאומרים] כדעת רבי ולא כדעת חכמים? שהרי מן הברייתא עולה שרק לדעת רבי ניתן לקנות במסירה ברשות הרבים!

אמר רב אשי: באמת אף חכמים מודים שברשות הרבים קונה במסירה, ולכן אי דאמר ליה [אם שאומר לו] "לך חזק וקני [החזק וקנה] "— הכי נמי [כך גם כן] שדי לו בקנין מסירה, ואינו צריך למשוך. הכא [כאן] שחכמים חלקו על רבי במאי עסקינן [במה אנו עוסקים] — במקרה מיוחד, דאמר ליה [שאומר לו] "לך משוך וקני" [וקנה],

מר סבר [חכם זה, חכמים, סבור]: קפידא [הקפדה] יש בכך שהמוכר עומד על כך שיקננה רק בדרך זו, ומר סבר [וחכם זה, רבי סבור]: מראה מקום הוא לו, שאינו מקפיד שיהא הקנין במשיכה דווקא, אלא הזכיר דרך זו, אבל בכל דרך חוקית של קנין יכול לקנות.

א ושבים לדון בענין קנין אותיות. אמר רב פפא: האי מאן דמזבין ליה שטרא לחבריה [מי שמוכר לו שטר לחבירו], צריך למיכתב ליה [לכתוב לו]: "קני הוא וכל שעבודא דביה" [קנה אותו וכל שיעבוד שבתוכו]. אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה [אמרתי את ההלכה הזו לפני] רב כהנא, ואמרית ליה [ואמרתי לו] והקשיתי עליה כך: מתוך הדברים יש לדייק, כי טעמא דכתב ליה הכי [הטעם, דווקא שכותב לו כך] הוא שקונה הלה את השטר והשיעבוד שבו, הא לא כתב ליה הכי [הרי אם אינו כותב לו כך] — לא קני [אינו קונה] את השיעבוד שבשטר, ואולם אם כן הוא — לשם מה קנה את השטר?

וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך? האם תאמר שקנה אותו בשביל הנייר בלבד, להשתמש בו לכיסוי צלוחית?! אמר לי: אין [כן], לצור ולצור, ואם לא הקנה במפורש את השיעבוד לא חל הקנין אלא על הנייר של השטר.