וקנסתי מיתה על אדם הראשון שכיון שמת יודעים שאדם הוא ולא אל.

ושבים לפסוק שנזכר קודם "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם" וכו' (ישעיה ד, ה), ומבררים: מאי [מה פירוש] "ועל מקראה"? אמר רבה אמר ר' יוחנן: לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא; ירושלים של עולם הזה — כל הרוצה לעלות אליה עולה, של עולם הבא — אין עולין אלא המזומנין (=קרואים) לה.

ואמר רבה אמר ר' יוחנן: עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (ישעיה מג, ז), הרי שמי שנברא וגורם לכבודו של הקדוש ברוך הוא נקרא בשמו. ואמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: שלשה נקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא, ואלו הן: צדיקים, ומשיח, וירושלים.

ומפרט: צדיקים — הא דאמרן [זו שאמרנו] קודם. משיח — דכתיב [שנאמר] במשיח: "וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו" (ירמיהו כג, ו), הרי שהוא נקרא על שמו של ה'. ירושלים — דכתיב [שנאמר] בה בסוף ספר יחזקאל: "סביב שמנה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה" (מח, לה), אל תקרי [תקרא] "שמה" אלא "שמה" שהעיר תיקרא בשמו של ה'. ובענין זה אמר ר' אלעזר: עתידין צדיקים שאומרים לפניהן "קדוש", כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושל ם קדוש יאמר לו" (ישעיהו ד, ג).

ואמר רבה אמר ר' יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא להגביה את ירושלים שלש פרסאות למעלה, שנאמר: "וראמה וישבה תחתיה" (זכריה יד, י), מאי [מה פירוש] "תחתיה"? — כתחתיה, שרומה יהא כתחתיה. ושואלים לבירור הענין: וממאי דהאי [שזה] "תחתיה" של ירושלים תלתא פרסי הויא [שלוש פרסות הן]? אמר רבה, אמר לי ההוא סבא [זקן אחד]: לדידי חזי לי [אני ראיתי] את ירושלים קמייתא [הראשונה] כשהיתה בבניינה, ותלתא פרסי הויא [ושלוש פרסות היתה].

וממשיכים בדברי ר' יוחנן, ושמא תאמר: יש צער לעלות למקום גבוה כל כך? — תלמוד לומר בנבואה המתארת חזרתם של ישראל לירושלים: "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם" (ישעיהו ס, ח), כלומר, שיוכלו להגיע לשם בקלות, כמו היו עננים או יונים. אמר רב פפא: שמע מינה [למד מכאן] בדרך אגב שהאי עיבא [ענן זה] — תלתא פרסי מידלי [שלוש פרסות הוא גבוה], שהרי גובהה של ירושלים אליה מגיע הענן הוא שלוש פרסאות.

אמר ר' חנינא בר פפא: בקש הקדוש ברוך הוא לתת את ירושלים במדה קבועה, שנאמר בחזונו של זכריה: "ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מידה. ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושל ם לראות כמה רחבה וכמה ארכה" (זכריה ב, ה–ו), באותה שעה

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הרבה כרכים בראת בעולמך של אומות העולם — ולא נתת מדת ארכן ומדת רחבן להגבילן, והן גדלות לפי התפתחותן, ואילו ירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה — אתה נותן בה מדה? מיד: "ויאמר אלו רץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושל ם מרב אדם ובהמה בתוכה" (זכריה ב, ח).

ובענין זה אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושל ם אלף טפף גינואות (גינות), אלף קפל מגדלים, אלף ליצוי בירניות (ביצורים ), אלף ושני שילה טוטפראות (בתים קטנים), וכל אחת ואחת מהתוספות הללו הויא [תהיה] כמו העיר הגדולה צפורי בתקופתה הטובה, בהיותה בשלוותה.

ומספרים כמה גדולה היתה אז העיר ציפורי: תניא [שנויה ברייתא], אמר ר' יוסי: אני ראיתי את העיר צפורי בהיותה בשלוותה, והיו בה מאה ושמונים אלף שווקים של מוכרי ציקי קדירה (רטבים לתבשיל), ומכאן אפשר לשער מה יהיה גודלה של ירושלים לעתיד לבוא.

וכיוצא בזה דרשו את הפסוק "והצלעות צלע אל צלע שלוש ושלשים פעמים" (יחזקאל מא, ו) — מאי [מה פירוש] "שלוש ושלשים פעמים"? אמר ר' לוי, אמר רב פפי משום (בשם) ר' יהושע דסכני: אם שלש ירושלים הן, אם תגדל העיר פי שלוש בשטחה מזה שהיה בעבר בזמן בניינה — כל אחת ואחת יש בה שלשים מדורין (קומות) למעלה בכל בית, אם שלשים ירושלים הן — כל אחת ואחת יש בה שלשה מדורין למעלה.

א לאחר שעסקנו בענייני אגדה חוזרים לצד ההלכה של משנתנו, לדון עוד בקניית ספינה. איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים ביחס לאופן קניית ספינה — רב אמר: כיון שמשך כל שהוא והזיז אותה ממקומה אפילו במשהו — קנה אותה בכך. ושמואל אמר: לא קנה עד שימשוך את כולה, שיזיזנה עד שתהלך כדי כל אורכה ותצא לגמרי מהמקום בו היתה קודם.

ומציעים: לימא כתנאי [האם לומר שמחלוקת זו היא כמחלוקת תנאים], ששנינו בברייתא: כיצד בהמה נקנית במסירה? אם אחזה בטלפה (פרסתה), או בשערה, או באוכף שעליה, או בשליף (משא) שעליה, או בפרומביא (רסן) שבפיה, או בזוג (בפעמון) שבצוארה — קנאה. כיצד בהמה נקנית במשיכה? קורא לה והיא באה אליו, או שהכישה (היכה אותה) במקל ורצתה (ורצה) לפניו, כיון שעקרה יד ורגל ממקומה — קנאה. ר' אחי, ואמרי לה [ויש אומרים] ר' אחא אומר: לא די שתעקור יד או רגל, אלא עד שתהלך מלא קומתה.

ואם כן לימא [האם נאמר] שרב שאמר באופן קניית ספינה שדי שימשוך כלשהו, אמר כשיטת התנא קמא [הראשון] שדי בעקירת יד או רגל, ושמואל שאמר בספינה שאינה נקנית אלא במשיכת כולה אמר כשיטת ר' אחא שצריך שתיעקר הבהמה כולה ממקומה! ודוחים: אמר [יכול היה לומר] לך רב: אנא דאמרי [אני שאמרתי] אפילו לדעת ר' אחא אמרתי, שעד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר' אחא הלכה זו — אלא בבעלי חיים, דאף על גב [שאף על פי] דעקרה [שעוקרת] יד ורגל — בדוכתה קיימא [במקומה היא עומדת], אבל ספינה, כיון דנדה [שנעה] בה פורתא [מקצת] נדה [נעה] לה כולה וקונה בכך.

ושמואל אמר: אנא דאמרי [אני שאמרתי] אפילו כשיטת התנא קמא [הראשון], שכן עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] התנא קמא [הראשון] — אלא בבעלי חיים, שכיון דמיעקרא [שנעקרת] יד ורגל — אידך למיעקר קיימא [שאר הגוף גם כן להיעקר ממקומו הוא עומד], אבל ספינה, אי משיך לה [אם מושך אותה] כולה — אין [כן] נקנית, אי [אם] לא — לא.

ומציעים עוד: לימא כהני תנאי [האם לומר שמחלוקת רב ושמואל בספינה כמחלוקת תנאים אלה] היא, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ספינה נקנית במשיכה, ר' נתן אומר: ספינה ואותיות כגון שטר חוב שקונה מחבירו וקונה את החוב שבו, נקנות במשיכה