אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שסנטר הוא בר מחווניתא, אמר התנא קמא [הראשון]: גינונייתא [גינות], ומהדר ליה [ומשיב לו] רבן שמעון בן גמליאל: בר מחווניתא?! ומשיבים: מי סברת [האם סבור אתה] כי מאי [מה פירוש] "שלחין" — גינונייתא [גינות]? לא, מאי [מה פירוש] "שלחין" — בגי [שדות], דכתיב [שנאמר]: "ושלח מים על פני חוצות" (איוב ה, ו), ודווקא הם נמכרים עם העיר לדעת התנא הראשון, אבל בר מחווניתא — לא מזדבן [נמכר], ואתא [ובא] רבן שמעון בן גמליאל למימר [לומר]: אפילו בר מחווניתא נמי מזדבן [גם כן נמכר].

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע], ראיה לדבר ממה ששנינו בברייתא, ר' יהודה אומר: סנטר אינו מכור, אנקולמוס (עבד שהוא סופר העיר) מכור; מאי לאו [האם לא] מתוך שאנקולמוס הוא גברא [איש], סנטר הוא נמי גברא [גם כן איש]! ודוחים: מידי איריא [האם שייכים הדברים]? הא כדאיתא והא כדאיתא [זה כמו שהוא וזה כמו שהוא], וסנטר הוא שדה ולא שומר השדה.

ושואלים: ומי מצית אמרת הכי [והאם יכול אתה לומר כך] שלדעת ר' יהודה שדות אינם נמכרים, והא קתני סיפא [והרי שנינו בסופה] של אותה ברייתא: אבל כשמוכר את העיר לא מכר לו לא את שייריה, ולא את בנותיה, כפרים שיש להם קשר לעיר, ולא חורשין (חורשות) המוקצין השייכים ומיועדים לה, ולא ביברין מקומות מגודרים של חיה ושל עופות ושל דגים; ואמרינן [ואמרנו, הסברנו]: מאי [מה הם] "שייריה"? — ביזלי, ושואלים: מאי [מה פירוש] ביזלי? אמר ר' אבא: פיסקי בגי [חלקי השדה], שיש הפסק בינם ובין השדות העיקריים. ומעתה, יש לדייק: פיסקי בגי [חלקי השדות] הוא שלא מזדבני [נמכרים], הא בגי [הרי שדות] עצמן — מזדבני נמכרים]!

ואומרים: איפוך [הפוך] ואמור שר' יהודה אומר: סנטר שלפי הבנה זו משמעו שדות — מכור, אנקולמוס — אינו מכור.

ושואלים: ומי מצית אמרת [והאם יכול אתה לומר] שר' יהודה כרבן שמעון בן גמליאל סבירא ליה [סבור הוא] עד שאתה מוכיח מדבריו על דברי רבן שמעון בן גמליאל? והא [והרי] ר' יהודה כרבנן סבירא ליה [כדעת חכמים סבור הוא]! דקתני סיפא [ששנינו בסופה] של אותה ברייתא המביאה את דברי ר' יהודה: אבל לא מכר את שייריה ולא את בנותיה, ואילו רבן שמעון בן גמליאל האמר [הרי אמר]: מכר את העיר — מכר את בנותיה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: המוכר את העיר — לא מכר את בנותיה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העיר — מכר את בנותיה!

ודוחים ואומרים: מכאן אין ראיה, אפשר לומר שר' יהודה סבר ליה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא [סבור כמותו בדבר אחד — ששדות העיר מכורים, וחולק עליו באחד — שלדעת ר' יהודה בנותיה לא מכורות].

א שנינו בברייתא בין הדברים שאינם נמכרים בכלל העיר: ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: היו לה לעיר בנות (כפרים סמוכים) — אין נמכרות עמה; היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה, או ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים — הרי אלו נמכרים עמה!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], שיש לחלק בין מקרים שונים: הא דנגיח קאיהי לגו [זה שמופנה פתחם לפנים] כלפי העיר, הרי הם בכלל העיר, והא דנגיח קאיהי לבר [וזה שמופנה פתחם לחוץ], שבכגון זה אינם בכלל העיר. ומקשים: והא קא תני [והרי שנה]: ולא מכר את חורשין המוקצין לה, משמע שפתוחים כלפי העיר, ובכל זאת אינם נמכרים עימה! ומשיבים: אימא [אמור] לא "המוקצין לה", אלא: המוקצין הימנה, כלומר, אלה הנמצאים מרוחקים ממנה ופתחיהם לחוץ.

ב משנה המוכר את השדה — מכר את האבנים שבשדה שהם לצרכה של השדה, ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו של הכרם, ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע, ואת חיצת (מחיצה, קבוצת) הקנים שהיא פחותה בשיעורה מבית רובע, ואת השומירה (סוכת שומרים) שאינה עשויה בטיט, ואת החרוב הצעיר שאינו מורכב עדיין, ואת בתולת השקמה, כלומר, שקמה שעדיין לא קצצו את ענפיה, שהיא צעירה וקטנה.

אבל לא מכר בכלל השדה לא את האבנים שאינן לצרכה, ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו, ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע; ובזמן שאמר לו: "היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך "— הרי כולן מכורין; בין כך ובין כך, אפילו אמר שמוכר כל מה שבתוכה — לא מכר לא את חיצת הקנים שהיא בשטח זריעה של בית רובע או יותר, שקובעת רשות לעצמה, ולא את השומירה שהיא עשויה בטיט, ולא את החרוב המורכב, ולא את סדן השקמה שכל אלה חשובים הם, ויש להם שם לעצמם, ואינם נכללים במכירת השדה.