אם אמר לו את מצרי השדה בסירוגין (בדילוג) שלא פירש לו את כל אורך המצרים, אלא רק חלקים מסויימים מהם, מהו? לכל אחת מן השאלות הללו לא נמצאה תשובה ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.

א ובעיה דומה: המוכר לחבירו שדה, מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי של אותו שדה, אבל מצר רביעי לא מצר לו כלל, מה דינו? אמר רב: קנה הכל, את כל השדה, חוץ ממצר רביעי, כלומר, חוץ מן התלם שעליו המצר עצמו, שבדרך כלל הוא ניכר ונבדל מן השדה. ושמואל אמר: אפילו מצר רביעי קנה. ורב אסי אמר: לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה ליד המצרים שפירש לו.

ומסבירים את טעמו: סבר לה [סבור הוא] בענין זה בעיקרו של דבר כשיטת רב, שאמר שאם לא סימן את המצר משמע ששיורי [שיור] שייר אותו לעצמו ולא מכרו, ואולם רב אסי מוסיף ואומר כי מתוך ששייר במצר, שייר נמי בכולהי [גם כן בכלל השדה] ולא נתן לו קרקע אלא רק בסמוך למה שפירש.

אמר רבא, הלכתא [ההלכה] בענין זה היא: קנה הכל חוץ ממצר רביעי כדברי רב. ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא במצר שלא מבלע [מובלע] בשטח שבין המצרים האחרים שמצידיו, אלא מעבר לשטח שביניהם, אבל אם מבלע [מובלע ביניהם] — קנה אף אותו.

וכי לא מבלע נמי [וכאשר אינו מובלע גם כן] לא אמרן [אמרנו] שאינו קונה אותו אלא במקרה דאיכא עליה ריכבא דדיקלא [שיש עליו, על המצר, שורה של דקלים ], והוי [וגם הריהו] בעל שטח זריעה של תשעת קבין, אבל אם ליכא עליה ריכבא דדיקלא [אין עליו שורת דקלים], ולא הוי [ואין הוא בן] תשעת קבין — קנה. ומעירים: מכלל הדברים אתה למד דכי [שכאשר] המצר מובלע, אף על גב דאיכא עליה ריכבא דדיקלא [אף על פי שיש עליו שורת דקלים], והוי [והריהו] בעל שטח של תשעת קבין — קנה אותו.

איכא דאמרי [יש שאומרים] את דברי רבא והמסקנה העולה מהם בלשון אחרת: אמר רבא, הלכתא [ההלכה] היא שקנה הכל ואפילו את המצר רביעי כדעת שמואל. ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא באופן דמבלע [שמובלע] המצר הרביעי בין המצרים שמצדיו, אבל אם הוא לא מבלע [מובלע] — לא קני [קונה].

וכי מבלע נמי [וכאשר הוא מובלע גם כן] לא אמרן [אמרנו] שקונה אלא באופן דליכא עליה ריכבא דדיקלא, ולא הוי [שאין עליו שורת דקלים, ואין הוא בן] תשעת קבין, אבל אם איכא עליה ריכבא דדיקלא והוי [יש עליו שורת דקלים והוא] בן תשעת קבין — לא קנה. ומעירים: מכלל הדברים אנו למדים דכי [שכאשר] הוא לא מובלע, אף על גב דליכא עליה ריכבא דדיקלא [אף על פי שאין עליו שורת דקלים] ולא הוי [ואינו] בן תשעת קבין — לא קני [קנה].

ומסכמים: שמעינן מתרוייהו לישני [שומעים אנו משתי הלשונות הללו] של רבא על כל פנים, שאם שייר מצר רביעי, בשדה עצמו לא שייר ולא מידי [דבר]. ושמעינן נמי [ושומעים אנו גם כן], דהיכא דמבלע, וליכא עליה ריכבא דדיקלא [שבמקום שהמצר מובלע, ואין עליו שורת דקלים] ולא הוי [ואינו] בן תשעת קבין — קנה לשתי הלשונות. אם לא מבלע, ואיכא עליה ריכבא דדיקלא [אינו מובלע, ויש עליו שורת דקלים], והוי [והינו] בן תשעה קבין — לא קנה אותו.

אם הוא מבלע [מובלע] ואיכא עליה [ויש עליו שורת דקלים], או שהוא לא מבלע [מובלע] וליכא עליה [ואין עליו] שורת דקלים, אתמר לה להאי גיסא, ואתמר לה להאי גיסא [נאמר הדבר לצד זה, ונאמר הדבר לצד זה], לפי השינוי בלשונו של רבא, וכיון שאין לנו הכרעה נוהגים בענין זה לפי שודא דדייני [השלכת, הכרעת הדיינים], כלומר, יחליטו הדיינים לפי הנראה להם מה היתה כוונת המוכר.

ב אמר רבה: אדם השותף עם חבירו בשדה, ומוכר חלקו לאדם אחר, אם אמר לו: "אני מוכר לך פלגא דאית [מחצית שיש] לי בארעא [בקרקע] ", כוונתו שמוכר פלגא [מחצית] מן הקרקע כולה, כלומר, את כל חלקו בקרקע זו. אבל אם אמר "פלגא בארעא דאית [מחצית בקרקע שיש] לי" — מכר לו ריבעא [רבע] מן הקרקע כולה, שהיא המחצית מהקרקע שלו. אמר ליה [לו] אביי: מאי שנא הכי ומאי שנא הכי [מה שונה כך ומה שונה כך]? הרי אין שינוי הלשון מורה על הבדל זה בבירור! אישתיק [שתק] רבה ולא השיב.

אמר אביי, אנא סברי [אני סברתי]: מדאישתיק [ממה ששתק] הרי זה סימן כי קבולי [לקבל] קבלה את דעתי, וחזר בו. ולא היא [ואינו כן], שכן חזינא הנהו שטרי דנפקי מבי מר [ראיתי אותם שטרות מכירה שיצאו מבית אדוני], כלומר, מבית רבה, וכתיב בהו הכי [וכתוב בהם כך]: "פלגא דאית [מחצית שיש] לי בארעא [בקרקע] "— כוונתו פלגא [מחצית השדה כולו], "פלגא בארעא דאית [מחצית בקרקע שיש] לי" — ריבעא [רבע השדה כולו].

ואמר רבה: מכר קרקע לחבירו, וכתב לו שלושה מצרים, ולגבי מצר רביעי כתב "מצר ארעא דמינה פלגא [גבולות קרקע שממנה נחצית] קרקע זו "— הרי מכר לו פלגא [מחצית] השדה, ושייר לעצמו מחצית השדה שליד מצר זה. אם אמר לו "מצר ארעא דמינה פסיקא [גבולות הקרקע שממנו נחתכת] קרקע זו "— מכר לו רק תשעה קבין בשדהו, שהוא השיעור הקטן ביותר של שדה, וכל השאר שייר לעצמו.

אמר ליה [לו] אביי: מאי שנא הכי ומאי שנא הכי [מה שונה כך ומה שונה כך]? אישתיק [שתק] רבה. סבור מינה [חשבו מכאן] שכוונת אביי היא (ולכך הסכים רבה בשתיקתו) שאידי ואידי פלגא [זה וזה, בשתי הלשונות, מוכר לו מחצית],