ובעל אוכל פירות כל עוד הם נשואים, כפי שהוא אוכל פירות של שאר נכסי מלוג שלה. ברם [אבל] ר' אבא ור' אבהו וכל גדולי הדור אמרו: במתנה בקש ליתנו לה, ואין הבעל אוכל פירות, ולמה כתב לה לשום מכר? כדי ליפות את כחה.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: לוה מן העבד ושחררו, או מן האשה וגרשה — אין להן עליו כלום. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? לאו [האם לא] משום דאמרי [שאומרים]: לגלויי זוזי [לגלות את הכספים] שלהם הוא דבעא [שרצה]? ומדוע לא נאמר אף כאן שהבעל לא התכוון למכור את השדה, אלא רק להוציא מידי אשתו?

ודוחים: שאני התם [שונה שם] בהלוואה, שאנו אומרים שלא לישוי איניש [רוצה אדם לעשות עצמו] "עבד לוה לאיש מלוה" (משלי כב, ז) ואנו מניחים שרק לגלות את הכסף שבידם רצה.

אבל כשמוכר לה — אין שיקול כזה, והמכר קיים. ובענין זה אמר רב: המוכר שדה לאשתו — קנתה, והבעל אוכל פירות. אבל נתן לה את השדה במתנה — קנתה, ואין הבעל אוכל פירות שלגמרי נתן לה. ור' אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה — קנתה, ואין הבעל אוכל פירות.

מספרים: עבד [עשה] רב חסדא עובדא [מעשה] בבעל שמכר שדה לאשתו כדעת ר' אלעזר שאין הבעל אוכל פירות. אמרו ליה [לו] רבן עוקבא ורבן נחמיה בני בנתיה [בתו] של רב לרב חסדא: וכי שביק מר רברבי ועביד כזוטרי [עזב אדוני את הגדולים ועשה כקטנים] שפסק כר' אלעזר, שהיה תלמיד רב, ולא כרב שהיה גדול הדור? אמר להו [להם]: ואנא נמי כרברבי עבדי [ואני גם כן כאנשים גדולים עשיתי], דכי אתא [שכאשר בא] רבין מארץ ישראל אמר בשם ר' יוחנן: אחד זה ואחד זה — קנתה, ואין הבעל אוכל פירות. ולא על ר' אלעזר בלבד סמכתי, אלא גם על ר' יוחנן.

אמר רבא, הלכתא [הלכה היא]: המוכר שדה לאשתו — לא קנתה, והבעל אוכל פירות. נתן לה במתנה — קנתה, ואין הבעל אוכל פירות. ועל הדין הראשון, במוכר שדה לאשתו, תוהים: תרתי [שני דברים סותרים]?! שממה שאמר רבא שלא קנתה, משמע שהכל נשאר שלו, ואף גוף הקרקע. ומצד שני אמר שהבעל אוכל פירות, משמע שגוף השדה נקנה לה!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה] ויש להפריד את דברי רבא לשני מקרים שונים; כאן שאמר שלא קנתה מדובר במעות טמונין שלא ידע על קיומם, ולא עשה מכר זה אלא כדי לגלותם. כאן שקנה — במעות שאין טמונין, וכפי שאמר רב יהודה: אם קנתה את השדה במעות טמונין — לא קנתה, במעות שאינן טמונין שידע הבעל עליהם — קנתה.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות, שמן הסתם אין להם רכוש משלהם, ויש לחשוש שלקחו דבר מן הבעל או האדון או האב שלא ברשות והפקידו בידו, ואין לסייע להם בעבירה. אבל אם בכל זאת קבל מן האשה — יחזיר לאשה, שהרי אינו יודע שלא שלה היה הדבר, ואינו רשאי להחזיר את הפקדון לאחר, ואולם אם מתה האשה — יחזיר לבעלה שהוא יורשה. קבל מן העבד — יחזיר לעבד שמא היה זה פקדון של אחרים, ואם מת — יחזיר לרבו (אדונו).