א גמרא אבוה [אביו] של שמואל וכן לוי תנו [שנו]: שותף אין לו חזקה, וכל שכן אומן. ואילו שמואל תני [שנה]: אומן אין לו חזקה, אבל שותף יש לו חזקה. ואזדא [והולך] שמואל לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר שמואל: השותפין מחזיקין, יש להם חזקה זה על זה, ומעידין זה על זה, ונעשים שומרי שכר זה לזה, שלעניינים אלה הם נחשבים כשני אנשים זרים.

רמי ליה [השליך לו, הראה לו סתירה] ר' אבא לרב יהודה במערתא דבי [במערה של בית] רב זכאי, מי [האם] אמר שמואל: שותף יש לו חזקה? והאמר [והרי אמר] שמואל: שותף המשתמש בנכס המשותף כולו כיורד לנכסי חבירו ברשות דמי [נחשב]. לאו למימרא [האם לא התכוון לומר] בכך ששותף אין לו חזקה? ודוחים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא דנחית [זה שירד] לכל השדה כולה, הא דנחית לפלגא [זה שירד למחציתה].

ובפירוש דבר זה אמרי לה להאי גיסא, ואמרי לה להאי גיסא [יש אומרים אותה לצד זה, ויש אומרים אותה לצד זה], שיש מקום לומר כי שותף שהחזיק שלוש שנים רק מחצית השדה, הרי זו הוכחה שזה הוא חלקו הקנוי רק לו, אבל אם ירד לכולה במשך שלוש שנים — אין לו חזקה, שכך נוהגים שותפים.

ואפשר לומר להיפך, שאם יורד רק למחצית — אינה חזקה. אבל אם מחזיק בכולה שלוש שנים — ראיה היא שכולה שלו היא. רבינא אמר: הא והא דנחית [זה וזה מדובר, כשירד] לכל השדה כולה, ולא קשיא [קשה]: הא [זה] מדובר דאית [שיש] בה בקרקע גודל מספיק שיהיה בה דין חלוקה, ולכן השותף המשתמש בכולה הרי זה נכנס בחלק שהוא ודאי של חבירו, ואם לא מחה בידו — יש לו חזקה. הא דלית [זו שאין] בה דין חלוקה, ולכן גם אם נכנס לכולה, כיון שאין חלקה זו מתחלקת והכל שייך לשניהם, אף אם נכנס לכולה אין זו הוכחה לבעלות, אלא נכנס רק משום השותפות.

ב גופא [דנים לגופו] של הדבר שהזכרנו קודם, אמר שמואל: שותף כיורד ברשות דמי [נחשב]. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו בכך], ששותפות אין לו חזקה? אם כן לימא [שיאמר] במפורש: שותף אין לו חזקה!

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לומר שאם עשה דברים מדעת עצמו בשדה השותפות, כגון שנטע וגידל עצי פרי שם שנוטל בשבח המגיע לכתפים גם מחלק חבירו, שכל הגידולים שגידל באדמה זו, אם הגיעו לדרגה שהם בשלים ואפשר לקחת אותם על הכתפיים, מקבל את חלקו בהם. ואינו נדון בשדה זו כמי שירד לשדה שלא ברשות בעל הבית, שידו על התחתונה ואינו מקבל יותר מהוצאותיו. ודין זה חל בשדה שאינה עשויה ליטע במטעים, אלא לזריעה, והוא בכל זאת נטע בה, כמו בשדה העשויה ליטע.

בין דברי שמואל לעיל נזכר כי השותפים מעידין זה לזה, שאם יערער אדם על חלקו של אחד מהם בשדה — יכול השני, בצירוף עד נוסף, להעיד לטובתו, ואינו נחשב כנוגע בעדותו.