אמר ליה [לו] המערער: שטרא זייפא [שטר מזוייף] הוא; גחין לחיש ליה [התכופף בעל השטר לחש לו] לרבה: אין, שטרא זייפא [כן, שטר מזוייף] הוא, מיהו שטרא מעליא הוה [ואולם שטר טוב היה] לי ואירכס [ואבד], ואמינא [ואמרתי]: אינקיט האי בידאי [אחזיק את זה שיהא בינתים בידי] שטר כל דהו [שהוא], עד שאמצא את השטר.

אמר רבה: מה לו לשקר? אי בעי אמר ליה שטרא מעליא [אם היה רוצה לשקר היה אומר לו ששטר טוב] הוא, ולא היינו חושדים בדבר. ואם כן, יש להשאיר את הקרקע בידיו. אמר ליה [לו] רב יוסף: סוף סוף אמאי סמכת [על מה אתה סומך]? אהאי שטרא [על שטר זה], ואולם האי שטרא חספא בעלמא [שטר זה חרס בלבד] הוא ואינו שווה דבר, שהרי הודה המלוה על כך. ואם כן, אין לו ראיה כלל לחזקתו בקרקע.

מעין זה מסופר: ההוא [אדם אחד] שאמר לחבריה [לחבירו]: הב [תן] לי מאה זוזי דמסיקנא [זוזים שאני נושה] בך, והא שטרא [והרי השטר]. אמר ליה [לו] הנתבע: שטרא זייפא [שטר מזוייף] הוא. גחין לחיש ליה [התכופך בעל השטר ולחש לו] לרבא: אין, שטרא זייפא [כן, שטר מזוייף] הוא מיהו שטרא מעליא הוה [ואולם שטר טוב היה] לי ואירכס [ואבד], ואמינא [ואמרתי]: אינקיט האי בידאי [אחזיק את זה בידי] בינתים שיהיה לי שטר כל דהו [שהוא],

אמר רבה: מה לו לשקר? אי בעי אמר ליה שטרא מעליא [אם היה רוצה לשקר היה אומר לו ששטר טוב] הוא, והיה גובה בו, ואף עכשיו נאמין לו ונגבה. אמר ליה [לו] רב יוסף: אמאי קא סמכת [על מה אתה סומך]? אהאי שטרא [על שטר זה] — האי שטרא חספא בעלמא [שטר זה חרס בלבד] הוא, שהרי בעליו מודה שהוא מזוייף!

אמר רב אידי בר אבין: הלכתא כוותיה [הלכה כשיטתו] של רבה בארעא [בקרקע], והלכתא כוותיה [והלכה כשיטתו] של רב יוסף בזוזי [בכסף]. ומסבירים: הלכתא [הלכה] כרבה שסומכים על השטר בארעא [בקרקע], משום שאנו אומרים דהיכא דקיימא ארעא תיקום [שהיכן שעומדת הקרקע תעמוד], ובפועל הרי היא מוחזקת בידי בעל השטר. והלכתא כוותיה [והלכה כשיטתו] של רב יוסף שאין סומכים על השטר בזוזי [בכספים] משום אותה סיבה עצמה — דהיכא דקיימי זוזי לוקמי [שהיכן שנמצאים הכספים שיימצאו הלאה],

והם עתה בידי הלווה, ואינו צריך לשלם. ומסופר על מקרה דומה: ההוא ערבא דאמר ליה [ערב אחד שאמר לו] ללוה: הב [תן] לי מאה זוזי [זוזים] שפרעתי למלוה עילוך [עליך, בשבילך], והא שטרא [והרי שטר החוב שלך] שקיבלתי מידו לאחר שפרעתי. אמר ליה [לו] הלווה: לאו [האם לא] פרעתיך את החוב הזה? אמר ליה [לו] הערב: לאו הדרת שקלתינהו מינאי [האם לא חזרת ולקחת אותם את המעות ממני]?

שלחה רב אידי בר אבין את השאלה הזו לקמיה [לפני] אביי: כי האי גוונא מאי [כגון זה מהו]? שלח ליה [לו] אביי: מאי תיבעי ליה [מה תישאל, תסתפק לו]? הא איהו [הרי הוא עצמו] זה שאמר כי הלכתא כוותיה [הלכה כשיטתו] של רבה בארעא [בקרקע], והלכתא כוותיה [והלכה כשיטתו] של רב יוסף בזוזי [בכספים], וטעמו: דהיכא דאוקמו זוזי לוקמו [שהיכן שנמצאים הכספים שיימצאו הלאה]. ואף כאן ישאר הכסף בידי הלווה!

ומעירים: והני מילי דאמר ליה [ודברים אלה אמורים דווקא באופן שאומר לו] הערב: הרי הדרת אוזפתינהו מינאי [אתה חזרת ולוית אותה ממני], ואם כן הוא בא לטעון על חוב חדש, בשטר שהוא עצמו מודה בחוסר תקפותו. אבל אם אמר ליה [לו]: הדרתינהו ניהלך [החזרתי לך] את הכספים הללו שפרעת לי מחמת דהוו שייפי וסומקי [שהיו משופשפים ואדומים] ורציתי לקבל מטבעות טובים יותר, ובעצם לא קיבלתי ממך עדיין את הסכום שפרעתי עבורך, במקרה כזה אכתי איתיה לשעבודא דשטרא [עדיין נמצא שעבוד השטר הראשון] בתוקפו,

ומשום כך צריך הנתבע לשלם, שעדיין לא נמחל חובו. מסופר: רבא בר שרשום נפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי [יצא עליו קול שהוא אוכל, נהנה, מקרקע של יתומים], אמר ליה [לו] אביי: אימא [אמור] לי איזי [ידידי], גופא דעובדא היכי הוה [גוף המעשה איך היה]? אמר ליה [לו]: ארעא במשכונתא הוה נקיטנא מאבוהון דיתמי [את הקרקע במשכון הייתי מחזיק מאבי היתומים], והוה [והיו] לי