ורבן שמעון בן גמליאל סבר: ערער שאין עד אחד מועיל כנגדו להכשיר — הוא דווקא זה של תרי [שנים], אבל אם יש רק מערער אחד יכול עד אחד להכשיר, והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: דברי הכל אין ערער פחות משנים, וערעור של עד אחד אינו נחשב כלל!

אלא יש לומר שלדעת הכל מדובר בערער תרי [של שנים], והכא במאי עסקינן [וכאן במה אנו עוסקים]? — במקרה כגון דמחזקינן ליה באבוה דהאי [שמוחזק לנו באביו של זה] שכהן הוא, ונפק עליה קלא [ויצא עליו קול, שמועה] על הבן שבן גרושה ובן חלוצה הוא, והרי הוא חלל, ולכן אף שהוא בן כהן, מכל מקום הוא עצמו אינו כהן, ואחתיניה [והורדנו אותו] מן הכהונה, ואתא [ובא] עד אחד ואמר שכהן הוא, ואסקיניה [והעלינו אותו] לכהונה,

ואתו בי תרי ואמרי [ואחר כך באו שניים ואמרו] שבן גרושה ובן חלוצה הוא, ואחתיניה [ושוב הורדנו אותו], ואתא [ובא] עד אחד נוסף ואמר שכהן הוא. ודכולי עלמא [ולדעת הכל] מצטרפין שנים שהעידו כל אחד בנפרד לעדות אחת, ולכן מן הדין היה כשר לכהונה, שהרי יש (בצירוף) שני עדים המכשירים אותו, הראשון והאחרון.

והכא במיחש לזילותא דבי דינא קא מיפלגי [וכאן בחשש לזילות בית דין הם חולקים], שר' אלעזר סבר [סבור]: כיון דאחתיניה לא מסקינן ליה [שהורדנו אותו לכן אין מעלים אותו], שכן לדעתו חיישינן לזילותא דבי דינא [חוששים אנו לזילות בית הדין], שהרי נראה שבית הדין משנים כל פעם את פסיקתם. ורבן שמעון בן גמליאל סבר [סבור]: אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה [אנו הורדנו אותו ואנו מעלים אותו], ולזילותא דבי דינא לא חיישינן [ולזילות בית דין אין אנו חוששים]. ורב נחמן, שלא חשש לעיל לזילות בית הדין, סבור כדעת רבן שמעון בן גמליאל.

ולעצם הסבר זה של המחלוקת מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: אי הכי [אם כך], אם זהו טעם המחלוקת, מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] במקרה שהיה בסוף חד [עד אחד] שהכשיר, נחלקו? אפילו בתרי נמי [בשני עדים גם כן] אם באו בסוף להכשירו, גם אז קיים החשש לזילות בית הדין! אלא אמר רב אשי: כך צריך להבין, דכולי עלמא [לדעת הכל] לא חיישינן לזילותא דבי דינא [אין אנו חוששים לזילות בית הדין], והכא [וכאן] בלצרף עדות קא מיפלגי [הם חלוקים], האם מצטרפות עדויותיהם של העדים הבודדים. ובפלוגתא דהני תנאי [ובמחלוקת של התנאים הללו] נחלקו הם,

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: לעולם אין עדותן של עדים מצטרפת עד שיראו שניהן את המאורע כאחד. ר' יהושע בן קרחה אומר: אפילו אם באו בזה אחר זה. ומחלוקת אחרת בצירוף עדים: אין עדותן של שנים, אף שראו כאחד, מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד. ואילו ר' נתן אומר: אפילו שומעין דבריו של עד זה היום, ולכשיבא חבירו למחר — שומעין דבריו. ושתי העדויות מצטרפות, ובמחלוקת זו שבין חכמים ור' נתן נחלקו ר' אלעזר ורבן שמעון בן גמליאל.

א ועוד בענייני קרקעות, ההוא דאמר לחבריה [אדם אחד שאמר לחבירו]: מאי בעית בהאי ארעא [מה אתה מבקש בקרקע זו] שהיא שלי? אמר ליה [לו]: מינך זבינתה והא שטרא [ממך קניתיה והרי השטר].