ומודי [ומודה] מר זוטרא, ברוכלין המחזירין (הסובבים) בעיירות שבא אדם ודר בביתם, דאף על גב דלא טען [שאף על פי שאינו טוען] שרצונו בעדות על שימוש רצוף ביום ובלילה במשך שלוש שנים — טענינן ליה אנן [אנו, בית הדין, טוענים לו] שכיון שיודעים אנשים שהוא מחזר בעיירות, שמא באו אנשים וגרו בביתו שלא ברשות בזמנים שהוא לא ידע על כך.

ולעצם הצורך בשימוש רצוף של יום ולילה במשך כל שנות החזקה, מעירים: ומודה רב הונא, בחנותא [בחנות] של מחוזא דליממא עבידא, לליליא לא עבידא [שליום היא עשויה, וללילה אינה עשויה] שאינו צריך להשתמש בה בלילה.

ובענין זה של רצף השימוש הנחוץ לחזקה, מסופר: רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבון ההיא אמתא בהדי הדדי [קנו שפחה אחת ביחד, בשותפות], מר אישתמש [חכם זה השתמש] בה שנה ראשונה שלישית וחמישית, ומר אישתמש [וחכם זה השתמש] בה שנה שניה רביעית וששית; נפק ערער עילוה [יצא ערעור עליה]

שטען אדם שהשפחה אינה שייכת להם, אלא שלו היא. אתו לקמיה [באו לפני] רבא לדון, אמר להו [להם]: מאי טעמא עבדיתו הכי [מה טעם עשיתם אתם כך] שלא החזקתם בה ברציפות? כי היכי [כדי] שלא תחזקו אהדדי [תהיה לכם חזקה זה על זה], והואיל וכך, כי היכי דלדידכו לא הוי [כמו שלכם אין זו] חזקה — לעלמא נמי לא הוי [ביחס לעולם, לשאר אנשים, גם כן אין זו] חזקה.

ומוסיפים: ולא אמרן [אמרנו] כן אלא באופן שלא כתוב עיטרא [נכתב הדבר בשטר], ששותפים הם ומתחלקים בשימוש ביניהם. אבל אם כתוב עיטרא [נכתב שטר] — קלא אית ליה [קול יש לו] לדבר, שאין כל אחד מהם מחזיק בנפרד, אלא שניהם יחד, ואם לא ערערו הבעלים בתוך שלש שנים, אפשר לסמוך על החזקה.

א ובהמשך לדיון בצורך בשימוש מלא בקרקע בזמן החזקה. אמר רבא: אכלה את השדה כולה במשך שנות חזקה חוץ מבית רובע שלא השתמש בו — קנה את כולה בחזקה, חוץ מבית רובע זה.

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא שאותו בית רובע בר זריעה היא, שניתן המקום להיזרע, אבל אם לאו [לא] בר זריעה היא — קני לה אגב ארעא [קונה אותו אגב שאר הקרקע] .

מתקיף לה [מקשה על כך] רב ביבי בר אביי: אלא מעתה, צונמא (מקום סלעים) בלבד במה, באיזה מעשה של חזקה, יקנה אותו? אלא צריך לומר שגם לצונמא יש חזקה באוקומי [בהעמדה] בה חיותא [בהמות] ומשטחא [ושטיחה] בה פירי [פירות], הכא נמי איבעי ליה לאוקומי [כאן גם כן היה צריך לו להעמיד] בה חיותא [בהמות], אי נמי משטחא [או גם כן לשטוח] בה פירי [פירות], ואם לא עשה כל שימוש בחלקה קטנה זו כשלעצמה, נמצא שלא החזיק בה, וכפי שהוא בקרקע בת זריעה.

ב מסופר: ההוא [אדם אחד] שאמר ליה לחבריה [לו לחבירו]: מאי בעית בהאי ביתא [מה אתה מבקש, עושה, בבית זה] שאתה נמצא בו, שהוא שלי? אמר ליה [לו]: מינך זבינתיה ואכלית [ממך קניתי אותו ואכלתי אותו, השתמשתי בו] שני (שנות) חזקה. אמר ליה [לו]: אנא בשכוני גוואי הואי [אני באיזורי היישוב, במקום רחוק הייתי]. ולא מכרתי לך מעולם, ולא ידעתי שאתה מצוי בבית, ולכן לא מחיתי בך.

אתא לקמיה [בא המחזיק לפני] רב נחמן לדין, אמר ליה [לו]: זיל [לך] ברור אכילתך, שעליך קודם להביא ראיות גמורות שבאמת השתמשת במקום שלוש שנים, ואז אפשר יהיה לדון בו. אמר ליה [לו] רבא: הכי דינא [כך הדין]? הלא המוציא מחבירו עליו הראיה והטוען הוא הצריך להוכיח שהבית הוא שלו!

ומעירים: ורמי [ומשליכים, מראים סתירה] מדברי רבא על דברי רבא, ורמי [ומשליכים, מראים סתירה] מדברי רב נחמן על דברי רב נחמן; דההוא [שאדם אחד]