עד דאמרי ליה הא [שאמרתי לו דבר זה] שאמר רב יהודה: מצר שהחזיקו בו רבים — אסור לקלקלו. ואף כאן, כיון שאני כבר השתמשתי במיצר ויש לי חזקה בו, אסור לך לקלקל את מה שיש לי. לבתר דנפק [לאחר שיצא] רב פפא, אמר רב הונא בנו של רב יהושע: אמאי [מדוע] לא אמרי ליה [אמרתי לו]: כאן שמועילה חזקה מדובר בתוך שש עשרה אמה, שבתוך תחום זה השורשים נחשבים כחלק מן האילן, אבל כאן הרי היה המעשה, שקצצתי את שורשי הדקלים, חוץ לשש עשרה אמה.

א שנינו במשנה: היה חופר בור, שיח ומערה — קוצץ ויורד והעצים שלו. בעא מיניה [שאל אותו] החכם יעקב הדייבא [מהדייב] מרב חסדא: עצים של מי? כלומר, במשנה נאמר "שלו", ולא ברור לנו של מי, אם של בעל האילן או של בעל הקרקע.

אמר ליה [לו], תניתוה [שניתם אותה] במסכת מעילה: שרשי אילן של הדיוט הבאין בתוך שדה של הקדש — לא נהנין ולא מועלין, שאסרו חכמים ליהנות מהם, ואולם אם עבר ונהנה משורשים אלה — אינו נחשב כמועל בהקדש.

ומעתה, אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר, מפרש] כי בתר [אחר] האילן אזלינן [אנו הולכים] והשורשים נחשבים כחלק ממנו — משום הכי [כך] לא מועלין, שהרי אילן זה הוא חולין. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] כי בתר [אחר] הקרקע אזלינן [אנו הולכים] והשורשים שייכים לבעל הקרקע, אמאי [מדוע] לא מועלין?

ומקשים: אלא מאי [מה] אתה אומר? בתר אילן אזלינן [אחר האילן אנו הולכים]? אימא סיפא [אמור את סופה] של משנה זו: שורשי אילן של הקדש הבאים בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין; ואי בתר [אחר] האילן אזלינן [אנו הולכים], אמאי [מדוע] לא מועלין?

אלא מידי איריא [כלום שייכים הדברים]? כאן בגידולין הבאין לאחר מכאן, שצמחו לאחר שהקדיש את האילן עסקינן [עוסקים אנו], וקא סבר [וסבור] חכם זה במשנה שאין מעילה בגידולין שצמחו מן המוקדש

, אלא בהקדש הראשוני. ואין לכך קשר לשאלה שלנו. רבינא אמר, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן בתוך שש עשרה אמה, השורשים נחשבים כחלק מן האילן, כאן חוץ לשש עשרה אמה השורשים נחשבים כחלק מן הקרקע בה הם מצויים.

ב אמר עולא: אילן הסמוך למצר בתוך שש עשרה אמה — גזלן הוא, שהרי הוא יונק מאדמת חבירו, ואין מביאין ממנו בכורים, משום שהוא כמצוה הבאה בעבירה.

ושואלים: מנא ליה [מנין לו] לעולא הא [שיעור זה]? אילימא מדתנן [אם תאמר ממה ששנינו במשנה]: עשר נטיעות (אילנות צעירים) המפוזרות בתוך שטח של בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה של שנת שביעית. שאף שאסור לחרוש קרקע אחרת לפני שביעית (שלא יהא כמכין לעבודת האדמה באותה שנה), לשם קיום האילנות הצעירים הותר לו.

ונעשה חשבון: כמה הוו להו [הוא] השטח של בית סאה? — תרי אלפין וחמש מאה גרמידי [אלפיים וחמש מאות אמות מרובעות]. לכל חד וחד [אחד ואחד] מן האילנות כמה מטי ליה [מגיע לו], מה השטח שהוא זקוק לו — מאתן וחמשין [מאתיים וחמישים אמות מרובעות], אם כן הא לא הוי [הרי אין זה] המרחק ששנה עולא, שהרי שטח של שש עשרה אמה לכל צד של האילן, שהוא ריבוע של שלושים ושתים אמה על שלושים ושתים אמה (אלף ועשרים וארבע אמות רבועות), גדול הרבה יותר ממאתיים וחמישים!

ואלא יש לומר שלמד זאת מדתנן [ממה ששנינו במשנה]: שלשה אילנות גדולים אפילו היו של שלשה בני אדם — הרי אלו מצטרפין להיחשב שדה אילן לענין חריש בערב שביעית, וחורשין כל