ומתרצים, אימא [אמור]: כמשעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שעה שיצאו, זהו מנין שנותיו, אבל לא שחי באותן השנים.

מיתיבי [מקשים]: שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם, ואלו הן: בלעם ואביו בעור, ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי, ואליהוא בן ברכאל הבוזי, משמע שאיוב לא מישראל היה! אמר ליה [לו]: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], וכי אליהוא בן ברכאל לאו [לא] מישראל הוה [היה]? והא כתיב [והרי נאמר בו] "ממשפחת רם" (איוב לב, ב) כלומר, אברהם!

אלא יש לפרש כי אינבוי אינבי [התנבא] לאומות העולם, ולכן נמנה ברשימה זו. הכי נמי [כך גם כן] יכול אתה לומר שאיוב אינבוי אינבי [התנבא] לאומות העולם, אבל הוא עצמו מישראל היה. ומקשים: אטו כולהו נביאי מי [וכי כל הנביאים האחרים האם] לא אינבוי [התנבאו] לאומות העולם? ואם כן, מדוע מנו רק שבעה אלה? ומשיבים: התם [שם] שאר הנביאים עיקר נביאותייהו [נבואתם] לישראל היתה, הכא [כאן] שבעה אלו, עיקר נביאותייהו [נבואתם] לאומות העולם.

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא אחרת: חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו, ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו, הביא הקדוש ברוך הוא עליו יסורין — התחיל מחרף ומגדף, כפל לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעולם הזה כדי לטרדו (לסלק אותו) מן העולם הבא, הרי שגוי היה!

ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא האם היה מישראל. דתניא [שכן שנינו בברייתא] בענין זמנו של איוב, ר' אלעזר אומר: איוב בימי שפוט השופטים היה, שנאמר: "הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו" (איוב כז, יב), איזה דור שכולו הבל? הוי אומר: זה דורו של שפוט השופטים, כמבואר להלן שהיו שופטים את שופטיהם.

ר' יהושע בן קרחה אומר: איוב בימי אחשורוש היה, שנאמר: "ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ" (איוב מב, טו), איזהו דור שנתבקשו (חפשו) בו נשים יפות? הוי אומר: זה דורו של אחשורוש (ראה אסתר פרק ב). ומקשים: ואימא [ואמור] שהיה בימי דוד, דכתיב [שנאמר]: "ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל" (מלכים א' א, ג)! ומשיבים: התם [שם] בימי דוד חיפשו בכל גבול ישראל, וכפי שנאמר שם, הכא [כאן] בימי אחשורוש חיפשו בכל הארץ, וכפי שנאמר בבנות איוב.

ר' נתן אומר: איוב בימי מלכות שבא היה, שנאמר: "ותפל שבא ותקחם" (איוב א, טו). וחכמים אומרים: איוב בימי גדולת מלכות כשדים, בזמן נבוכדנצר היה, שנאמר: "כשדים שמו שלשה ראשים" (איוב א, יז). ויש אומרים: איוב בימי יעקב היה, ואת דינה בת יעקב נשא, ומסבירים: כתיב הכא [נאמר כאן]: "כדבר אחת הנבלות תדברי" (איוב ב, י), וכתיב התם [ונאמר שם] במעשה דינה: "כי נבלה עשה בישראל" (בראשית לד, ז). עד כאן דברי הברייתא, ובהכרח כולהו תנאי סבירא להו [כל אותם התנאים סבורים] שאיוב מישראל הוה [היה], לבר [חוץ] מ"יש אומרים" שאמרו שבימי יעקב היה, והרי בוודאי לא היה מבני יעקב. ומה הראיה שכולם סבורים שהיה מישראל?

דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך לומר] שמאומות העולם הוה [היה], בתר דשכיב [אחרי שמת] משה מי שריא [האם שרתה] שכינה על אומות העולם? והא [והרי] אמר מר [החכם]: בקש משה שלא תשרה שכינה על אומות העולם, ונתן לו הדבר, שנאמר: "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה

"(שמות לג, טז) ונאמר שם שה' נענה לבקשותיו. אמר ר' יוחנן: דורו של איוב שטוף בזמה היה, שנאמר: "הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו" (איוב כז, יב), וכתיב [ונאמר]: "שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך" (שיר השירים ז, א), ומכאן למדים שלשון זו "חזיתם" היא לשון הסתכלות של זנות. ומקשים: אימא [אמור] ש"חזיתם" זה בהסתכלות בנבואה הוא, דכתיב [שנאמר]: "חזון ישעיהו בן אמוץ" (ישעיה א, א)! ואומרים: אם כן מה שנאמר "למה זה הבל תהבלו" למה לי? אלא שמדובר פה על ראיה של הבל.

ועוד בביאור דברי ר' אלעזר בברייתא, שדור שפוט השופטים דור שכולו הבל היה, מביאים, ואמר ר' יוחנן, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "ויהי בימי שפוט השופטים" (רות א, א)? כוונתו דור ששופט את שופטיו, אומר לו השופט לנשפט לפניו: "טול קיסם מבין עיניך", כלומר, הסר מעליך עוון קטן שיש בידך, אומר לו הנשפט: "טול קורה מבין עיניך", שבידך עוונות גדולים הרבה יותר. אמר לו השופט: "כספך היה לסיגים" (ישעיה א, כב), זייפת מטבעות, אמר לו הנשפט: "סבאך מהול במים" (ישעיה א, כב), אתה בעצמך מוהל את יינך במים ומוכרו. שכיון שכולם לא היו נוהגים כהלכה, לא יכלו השופטים לשפוט.

ועוד בענין שנזכר בברייתא, אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל האומר מלכת שבא שבאה לבקר את שלמה המלך (מלכים א' פרק י) אשה היתה — אינו אלא טועה, מאי [מה פירוש] "מלכת שבא"? מלכותא דשבא [מלכות שבא] כמו שנזכר באיוב "ותפול שבא ותקחם".

א כיון שהזכרנו את ספר איוב דנים בכמה דברים בתוכו. נאמר שם: "ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם. ויאמר ה' אל השטן מאין תבא ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה" (איוב א, ו– ז). ומפרשים כך את תשובתו: אמר לפניו: רבונו של עולם, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם, שאמרת לו: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" (בראשית יג, יז), ואפילו הכי [כך] בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה [עד שקנה בארבע מאות שקל כסף] לא הרהר אחר מדותיך, שלא התרעם על שלא קיים הקדוש ברוך הוא את הבטחתו.

ועל כך מובאת תשובתו של ה': "ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע" (איוב א, ח). ועל כך אמר ר' יוחנן: גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, שאילו באברהם כתיב [נאמר]: "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" (בראשית כב, יב), ובאיוב כתיב [נאמר] יותר: "איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע" (איוב א, ב).

ואגב מבררים: מאי [מה פירוש] "וסר מרע"? אמר ר' אבא בר שמואל: איוב וותרן בממונו היה, שלא היה מקפיד על ממונו, כגון מנהגו של עולם — כאשר משלם לחנווני, נותן חצי פרוטה לחנוני, איוב אם קנה אדם ממנו דבר ויתרה, שהיה מוותר על חצי הפרוטה משלו. וממשיכים בפירוש אותה פרשה.

"ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלהים. הלא אתה סכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב. מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ" (איוב א, ט-י). מאי [מה פירוש] "מעשה ידיו ברכת" (איוב א, י)? אמר ר' שמואל בר רב יצחק: כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. שלא רק מה שעשה בעצמו, אלא כל מי שקיבל ממנו היה מבורך.

ועוד מבררים: מאי [מה פירוש] "ומקנהו פרץ בארץ" (איוב א, י)? אמר ר' יוסי בר חנינא: מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם, מנהגו של עולם — זאבים הורגים העזים, ואילו מקנהו של איוב — עזים הורגים את הזאבים.

והמשך דברי השטן: "ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך. ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך ויצא השטן מעם פני ה'" (איוב א, יא–יב). "ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור. ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם" (איוב א, יג–יד). ושואלים: מאי [מה פירוש] "הבקר היו חרשות והאתנות רעות על ידיהם"? אמר ר' יוחנן: מלמד, שהטעימו הקדוש ברוך הוא לאיוב