אבל אם מייחד ליה פיתחא [מיוחד לו פתח] לבור הזה ואינו מגיע אליו מכל צד — אין לו אלא ארבע אמות לפני פתחו.

אמר רב הונא: אכסדרה הפתוחה לחצר אין לה ארבע אמות, שכן טעמא מאי [מה טעם] נתנו ארבע אמות לפתח? משום מקום לצורך פירוק משאו, הכא [כאן] אפשר דעייל לגואי ומפרק [שיכנס פנימה לתוך האכסדרה ויפרוק]. מתיב [מקשה] על כך רב ששת ממה ששנינו בברייתא: אחד שערי בתים ואחד שערי אכסדראות — יש להן ארבע אמות! ומשיבים: כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה ברייתא] — הרי זה בסוג מיוחד של אכסדרה, באכסדרה דבי רב [של בית הספר] שהיא סגורה ואין פורקים בתוכה. ותוהים: אכסדרה דבי רב, פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכך הוא, שהרי אידרונא מעליא [חדר מעולה, שלם] הוא! אלא באכסדרה רומייתא [רומאית] שפרוצה יותר מאכסדרה דבי רב, אבל גם בה אין פורקים.

תנו רבנן [שנו חכמים]: בית שער (מבנה שדרכו נכנסים לחצר) אכסדרה, ומרפסת שיש לה גרם מדרגות לחצר — יש להן ארבע אמות. אם היו אפילו חמשה בתים פתוחין למרפסת — אין להן אלא ארבע אמות בלבד בכניסה לגרם המדרגות עבור המרפסת. בעא מיניה [שאל אותו] ר' יוחנן מר' ינאי: לול של תרנגולין שאף לו יש גרם מדרגות, יש לו ארבע אמות בפתחו, או אין לו ארבע אמות? אמר ליה [לו]: טעמא מאי [מה טעם] נתנו ארבע אמות? משום פירוק משאו, הכא [כאן] אינו זקוק לכך אלא התרנגול מטפס ועולה לתוך הלול, מטפס ויורד ממנו החוצה.

בעא מיניה [שאל אותו] רבא מרב נחמן: אם היה בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה, יש לו ארבע אמות או אין לו ארבע אמות? אמר ליה [לו]: אין לו ארבע אמות; לא מבעיא [נצרכה] לומר כשהיה קירויו מלגיו [מבפנים], שאפשר דעייל לגואי ומפרק [שייכנס פנימה ויפרוק] את משאו, אלא אפילו היה קירויו כלפי חוץ, שהרי אפשר דעייל לגואי ומפרק [שייכנס פנימה ויפרוק] שם משאו.

א בעא מיניה [שאל אותו] רב הונא מר' אמי: אחד מבני מבוי, שפתוחות אליו מספר חצירות, שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר, שרצונו לפתוח פתח לחצירו בצד הפונה למבוי אחר, האם בני המבוי האחר מעכבין עליו, רשאים למונעו מלפתוח פתח זה, או אין מעכבין עליו? אמר ליה [לו]: בני מבוי מעכבין עליו.

ועוד שאל: אכסניא, כאשר המלך מטיל על אנשי החצר לאכסן את אנשי הצבא בביתם, האם לפי בני אדם, מספר האנשים בכל בית אב, היא מתחלקת, או לפי מספר פתחים שיש לכל אחד לחצר היא מתחלקת? אמר ליה [לו]: לפי מספר בני אדם היא מתחלקת. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: זבל שבחצר שרוצים בני החצר להשתמש בו מתחלקת לפי מספר הפתחים הפתוחים לחצר, אכסניא — לפי מספר בני אדם הדרים בה.

אמר רב הונא: אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו כלומר, לבנות מבנה במבוי כנגד פתח חצירו — בני מבוי מעכבין עליו ואינם מניחים לו לעשות כן, מדוע? — מפני שמרבה עליהן את הדרך, שצריכים להקיף את המבנה הזה בדרכם מביתם ולביתם.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: היו חמש חצרות פתוחות למבוי — כולן משתמשות עם החיצונה, שבני החצרות האחרות משתמשים בשטח הסמוך לפתח החצר החיצונה הקרובה יותר לפתח המבוי, והחיצונה משתמשת רק לעצמה בשטח שמול פתחה. וכן השאר משתמשות עם השניה, כלומר, הסמוכה לחיצונה, והשניה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם השטח שכנגד החצר החיצונה.

נמצאת פנימית שבכולן משתמשת לעצמה בלבד ומשתמשת עם כל השטר שכנגד כל אחת ואחת מהחיצוניות לה.

משמע שבעל החצר הפנימית יכול לסתום לפני פתחו, שהרי רק הוא משתמש לעצמו! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר — בני המבוי האחר מעכבין עליו ומונעים אותו מלעשות כן. היה שם פתח קודם לכן, ועכשיו הוא סתום ובקש לפותחו מחדש — אין בני מבוי מעכבין עליו, אלו דברי רבי. ר' שמעון בן אלעזר אומר: חמש חצרות הפתוחות למבוי — כולן משתמשות במבוי זו עם זו.

ותוהים: חצרות מאן דכר שמייהו [מי הזכיר את שמן], הרי אין אנו עוסקים כאן בדיני חצירות, ומדוע הוזכרו כאן? ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה הברייתא וכך היא שנויה]: וכן חמש חצרות הפתוחות למבוי — כולן משתמשות עם החיצונה, והחיצונה משתמשת לעצמה, אלו דברי רבי. ר' שמעון בן אלעזר אומר: חמש חצרות הפתוחות למבוי — כולם משתמשות במבוי.

ושבים לדון בפרטי הברייתא, אמר מר [החכם] בברייתא: היה פתחו סתום ובקש לפותחו — אין בני מבוי מעכבין עליו. אמר רבא: לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו, כלומר, שכאשר סתם את הפתח לא הסיר את המזוזות משם, אבל אם לצורך סתימת הפירצה פרץ את פצימיו, ומראה בכך שביטל לגמרי את הפתח — בני מבוי מעכבין עליו אם רוצה לפתוח אותו מחדש. אמר ליה [לו] אביי לרבא: תניא דמסייע [שנויה ברייתא המסייעת] לך: