כי היכי [כדי] שלא ליטרדן [יטריד אותי] אחר כך בתביעות ממון כל הזמן.

ומנסים להביא לכך ראיה ממשנתנו, תנן [שנינו במשנה]: כותל חצר שנפל וחייבוהו לבנות עם חבירו — הרי זה בחזקת שנתן את חלקו באבנים, עד שיביא ראיה שלא נתן.

ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אילימא [אם תאמר] שאמר ליה [לו]: "פרעתיך בזמני", כלומר, משהושלם הכותל — פשיטא [פשוט] שהוא בחזקת שנתן! אלא לאו דאמר ליה [האם לא מדובר שאומר לו]: "פרעתיך בתוך זמני", כלומר, תוך כדי הבניה, ועל כך אמרה המשנה שחזקתו שנתן. אלמא עביד איניש דפרעיה [מכאן שעשוי אדם שיפרע] חוב בתוך זמניה [זמנו], וכשיטת אביי ורבא! ודוחים: שאני הכא [שונה כאן], שכל שפא ושפא זימניה [נדבך ונדבך זמנו] הוא, שאין זמן קבוע לתשלום זה דווקא בהשלמת העבודה.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר מהמשך המשנה: למעלה מארבע אמות, אם סמך לו כותל אחר — מחייבים אותו; בחזקת שלא נתן, עד שיביא ראיה שנתן.

ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אילימא דאמר ליה [אם תאמר שאומר לו]: "פרעתיך בזמני" לאחר שנבנה, אמאי [מדוע] לא יהא נאמן? אלא לאו דאמר ליה [האם לא מדובר באופן שאומר לו]: "פרעתיך בתוך זמני", ולכן אינו נאמן; אלמא [מכאן] לא עביד איניש דפרע בגו זימניה [שאין אדם עשוי שיפרע בתוך זמנו]! ודוחים: שאני הכא דאמר [שונה כאן שהוא אומר]: מי יימר דמחייבו לי רבנן [מי יאמר שיחייבו אותי חכמים] לשלם עבור כותל זה. ומסתבר שלא פרע כלל, ולכן אינו נאמן.

ולענין הלכה: רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע עבדי [היו עושים נוהגים] בענין זה כאביי ורבא. מר בר רב אשי עבד [עשה] כריש לקיש. ומסכמים: והלכתא [והלכה] כריש לקיש שאין אדם נאמן לומר "פרעתיך בתוך זמני", וגובים אפילו מיתמי [מיתומים] על סמך הנחה זו. ואף על גב [ואף על פי] שאמר מר [החכם]: הבא ליפרע מנכסי יתומים — לא יפרע אלא בשבועה, מכל מקום חזקה היא: לא עביד איניש דפרע בגו זימניה [אין אדם עשוי שיפרע חובו בתוך זמנו].

א איבעיא להו [נשאלה להם לחכמים] שאלה זו: אם המלווה, שקבע זמן ללווה לפרעון, תבעו לאחר זמן ולא בזמן הפרעון, ואמר לו הלווה: "פרעתיך בתוך זמני", מהו, מה דינו? מי אמרינן [האם אנו אומרים]: גם במקום (שיש) חזקה כנגד טענתו של אדם, כגון זו שאדם אינו עשוי לפרוע בתוך זמנו, אמרינן [אומרים אנו] וסומכים על הנימוק של "מה לי לשקר", שהרי אם היה רוצה לשקר יכול לומר "פרעתיך בזמני", והיה נאמן.