נשעייה באמתא מלבר [שיטוח אותו בטיט באמה בראש הכותל מבחוץ]. ושואלים: וניעבד מלגיו [ושיעשה זאת מבפנים]! ומשיבים: עביד חבריה מלבר [יעשה חבירו גם כן מבחוץ], בצד הפנימי שלו, ואמר [ויאמר]: דידי ודידיה [שלי ושלו] הוא. ואומרים: אי הכי [אם כך], השתא נמי דקפיל ליה חבריה, ואמר: דידי ודידיה [עכשיו גם כן, שטח מבחוץ, הרי יכול חבירו לקלף אותו, ויאמר: שלי ושלו] הוא! ומשיבים: קילופא מידע ידיע [קילוף נודע, ניכר הוא].

ושואלים: אם עשה את הגדר בהוצא (בענפי דקל), כיצד עושים חזית? אמר רב נחמן: סינופי יריכי מלבר [שם את ראשי הענפים כלפי חוץ]. ושואלים: וניעבד מלגיו [ושיעשה בפנים]! ומשיבים: עביד נמי חבריה מלבר [יעשה גם כן חבירו מבחוץ], שהוא הצד הפנימי שלו, ואמר [ויאמר]: דידי ודידיה [שלי ושלו] הוא. ושואלים: אי הכי [אם כך] אתה חושש, השתא נמי [עכשיו גם כן], לשיטתך שעושה זאת כלפי חוץ, גייז ושדי ליה [יגזוז ויזרוק אותו], ואמר [ויאמר]: דידי ודידיה [שלי ושלו] הוא! ומשיבים: משריק ליה טינא [טח אותו בטיט] את ראשי ענפי הדקל. ואומרים: השתא נמי אתי חבריה וקליף ליה [עכשיו גם כן יבוא חבירו ויקלוף אותו] את הטיט! ומשיבים: קילופא מידע ידיע [הקילוף נודע הוא].

ואילו אביי אמר: גדר של הוצא לית ליה תקנתא [אין לו תקנה] להוכיח מי הקים אותה אלא בשטרא [בשטר] שיכתוב חבירו שטר שהמקום והגדר הם של חבירו ולא שלו.

א שנינו: אבל אם עשו מדעת שניהם בונים את הכותל באמצע ועושים חזית מכאן ומכאן. אמר ליה [לו] רבא מפרזיקא לרב אשי: לא יעשו לא זה ולא זה! אמר ליה [לו]: לא צריכא [נצרכה] אלא במקום דקדים חד מנייהו ועבד דידיה [שקדם אחד מהם ועשה את החזית שלו], ואי [ואם] לא עביד חבריה [יעשה חבירו] — אמר [יאמר]: דידיה [שלו] הוא.

שאלו רבא מפרזיקא: וכי התנא במשנה תקנתא [תקנה] כנגד הרמאי קא משמע לן [השמיע לנו]? אמר ליה [לו] רב אשי: וכי רישא לאו תקנתא [תחילתו של דין זה במשנה לא תקנה] לרמאי הוא? שהרי שנה שם שצריך לעשות חזית להיכר!

אמר ליה [לו]: בשלמא רישא תנא דינא [נניח כי בראש שנה את הדין] שבבקעה אם רוצה בונה משל עצמו ובתוך תחומו, ומשום דינא [הדין] תנא תקנתא [שנה גם את התקנה לרמאים], אלא סיפא [בסוף] דינא קתני דקתני תקנתא [וכי דין שנה שם ששונה גם תקנה]? אמר רבינא: הכא בהוצי עסקינן [כאן בגדר של ענפי דקל אנו עוסקים], לאפוקי [להוציא] מדברי אביי שאמר: הוצא לית ליה תקנתא [גדר של ענפי דקל אין לו תקנה] אלא בשטרא [בשטר], ועל כן קא משמע לן [השמיע לנו] שבחזית סגיא [מספיק].

ב משנה המקיף את חבירו משלש רוחותיו, שהיו לו חלקות אדמה משלושה צדדים סביב חלקתו של חבירו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית — אין מחייבין אותו, את בעל החצר הפנימית, להשתתף בבנין הגדר, אם אינו רוצה בכך. ר' יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרוח הרביעית — מגלגלין עליו, על המוקף, את הכל שישתתף גם בהוצאות בניית הגדרות האחרות.

ג גמרא אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כשיטת ר' יוסי, שאמר: אם עמד וגדר את הרביעית — מגלגלין עליו את הכל. ומעירים: לא שנא [שונה] הדין אם עמד ועשה זאת ניקף (המוקף), ולא שנא [שונה] אם עמד ועשה זאת המקיף.

איתמר [נאמר], שנחלקו בענין זה אמוראים, רב הונא אמר: כוונת ר' יוסי שמגלגלים עליו את הכל — לפי מה שגדר, כלומר, צריך הניקף להשתתף בתשלום לפי טיב הגדר שבנה חבירו. חייא בר רב אמר: הכל — לפי דמי גדר עשויה מקנים בזול ולא יותר. שהמוקף יכול לטעון שלא רצה בגדר חזקה מזו. ומנסים להביא ראיה ממה ששנינו במשנה.

תנן [שנינו במשנה]: המקיף את חבירו משלש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית — אין מחייבין אותו, ונדייק: הא [הרי] אם גדר גם את הרביעית — מחייבין אותו. אימא סיפא [אמור את סופה של המשנה], ר' יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית — מגלגלין עליו את הכל; ומעתה

בשלמא [נניח] לרב הונא שאמר שהכל לפי מה שגדר בה, היינו דאיכא [זהו ההבדל שיש] בין שיטת התנא קמא [הראשון] ושיטת ר' יוסי, שהתנא קמא סבר [הראשון סבור]: הכל לפי דמי קנים בזול — אין [כן] משלם, ומה שגדר בפועל, שהיה יותר מזה — לא, ואילו ר' יוסי סבר [סבור]: משלם הכל לפי מה שגדר.

אלא לחייא בר רב שאמר: הכל לפי דמי קנים בזול, מאי איכא [מהו ההבדל] בין שיטת התנא קמא [הראשון] לשיטת ר' יוסי? אי [אם] לדעת התנא הראשון דמי קנים בזול לא קיהיב ליה [אינו נותן לו], מאי קיהיב ליה [מה הוא נותן לו]?

ומשיבים: אי בעית אימא [אם תרצה אמור]: אגר נטירא איכא בינייהו [שכר שמירה יש ביניהם], ובאופן זה נחלקו: התנא קמא סבר [הראשון סבור]: אגר נטירא [שכר שמירה] — אין [כן], שכיון שחלקתו נשמרת על ידי הגדר שמסביב, יכול בונה הגדר לתבוע ממנו תשלום עבור שמירה זו, אבל עבור עצם בניית הגדר אפילו דמי קנים בזול — לא, ואילו ר' יוסי סבר [סבור]: דמי קנים בזול.

ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור]: ביחס לרוח ראשונה שניה ושלישית איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], שהתנא קמא סבר [הראשון סבור]: עבור הרוח הרביעית הוא דיהיב ליה [שנותן לו], אבל עבור הראשונה שניה ושלישית — לא יהיב ליה [אינו נותן לו], ואילו ר' יוסי סבר [סבור] שעבור הראשונה שנייה ושלישית נמי יהיב ליה [גם כן נותן לו].

איבעית אימא [אם תרצה אמור] ביחס למקיף וניקף איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], שהתנא קמא [הראשון] סובר: טעמא [הטעם, דווקא] במקרה שעמד ניקף הוא שמגלגלין עליו את הכל, שהרי במעשיו מוכיח שהוא רוצה במחיצה זו ביניהם, אבל אם עמד מקיף וגדר — אינו נותן לו אלא דמי רביעית.

ור' יוסי סבר [סבור]: לא שנא [שונה] ניקף ולא שנא [שונה] מקיף, אם עמד וגדר אחד מהם את הרוח הרביעית — מגלגלין עליו את הכל.

לישנא אחרינא [בלשון אחרת] אמרו כך: לענין מקיף וניקף איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], שהתנא קמא סבר [הראשון סבור]: אם גדר המקיף את הרביעית נמי יהיב ליה [גם כן נותן לו], ואילו ר' יוסי סבר [סבור]: דווקא אם עמד ניקף וגדר את הרביעית הוא דיהיב ליה [שנותן לו], ומדוע? — משום דגלי דעתיה דניחא ליה [שגילה דעתו בכך שנוח לו] בגדר, אבל אם גדר מקיף — לא יהיב ליה מידי [אינו נותן לו דבר], שהרי הוא יכול להמשיך ולטעון שאינו מעונין בגדר.