|
טקסט הדף מנוקד
וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי עָרְלָה כִּי הַאי גַוְונָא אִילָן הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשָּׁרָשִׁין חַיָּיב בְּעָרְלָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִן הַגֶּזַע פָּטוּר מִן הַשָּׁרָשִׁין חַיָּיב
וּצְרִיכִי דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן קַמַּיְיתָא בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּמָמוֹנָא אֲבָל גַּבֵּי עָרְלָה דְּאִיסּוּרָא אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר אֲבָל בְּהַהִיא אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה צְרִיכִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כֹּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשׁוֹט [וְכוּ'] אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵאָנֵס בָּעֵי רַב עָנָן וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִרְמְיָה מַגִּיעַ לְנוֹפוֹ וְאֵין מַגִּיעַ לְעִיקָּרוֹ מַגִּיעַ לְעִיקָּרוֹ וְאֵין מַגִּיעַ לְנוֹפוֹ מַאי תֵּיקוּ אָמַר אֶפְרַיִם סָפְרָא תַּלְמִידוֹ שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רֵישׁ לָקִישׁ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא אֲמַר לְהוּ אָפְרִין נִמְטְיֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲדַרַן עֲלָךְ הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּיה וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא רש"יאילן היוצא מן הגזע וכו'. בלוקח אילן אחד בתוך של חבירו דקי''ל בבבא בתרא (דף פא.) דדברי הכל לא קנה קרקע ואילן קטן היוצא (מן הגזע או) מן השרשין לית דינא ולית דיינא דקרקע גמורה היא ומן הגזע נמי רבי מאיר סבר שדי נופו בתר עיקרו והתם מפרש מאי גזע ומאי שרשין גזע כל שרואה פני חמה שרשין שאין רואין פני חמה ואע''ג דשבח נוף העליון לבעל האילן כדקתני התם הגדילו לא ישפה התם הוא דאדעתא דהכי נחת שכל זמן שיהא ראויין לעשות פרי יהא בקרקע וישא ענף ופירי אבל אילן אחר העולה מן הגזע אילנא אחרינא הוא: חייב בערלה. גרסי' לר''מ דאילן הוא לעצמו דגזע הסמוך לקרקע בתוך שלשה כקרקע הוא ואף על גב דלא מארעא ממש יניק שדי נופו בתר עיקרו: מגיע לעיקרו ואינו מגיע לנופו. כגון שנוטה נופו למטה: קמיה דשבור מלכא. לי נראה שבור מלכא ממש ומלך פרס היה ובקי בדינים ואמרוה להא דר''ש דמתני' קמיה וקלסה ואמר אפריון נמטייה לר''ש יקבל חן מאתנו על דבר זה ואית דאמרי שבור מלכא שמואל דבכמה דוכתי קרי ליה הכי ואין מיושב בה דמאי אמרוה אי להא דר''ש דמתני' אטו שמואל לא הוה ידע לה למתני' ואי להא דאפרים ספרא אטו אי לא אמר ריש לקיש הלכה כר''ש שמואל מי לא קים בדיני למיקלסיה לר''ש עד דשמע משמיה דריש לקיש דהלכתא כוותיה אפריון. חן שלנו: תוספותותניא נמי גבי מקח וממכר כה''ג. תניא גרסינן דאינה משנה בשום מקום ולא הוי כה''ג ממש דאפילו אמר ר''י היוצא מן הגזע של בעל הקרקע לא יקשה כלום שהרי עומד באוירו של בעל הקרקע וגם יונק מן הקרקע ועוד שלא היה בדעת המוכר למכור אלא זה האילן שהיה כעין שמכר אבל לא אילן חדש שעתיד לצאת מן הגזע דלא חשיב כאילן עצמו הענפים המתחדשים אלא נחשב כאילן אחר וכן ר' מאיר אם היה אומר כאן של בעל האילן לא היה קשה על משנתנו שכמו שהענפים המתחדשים בכל שנה הם של בעל האילן ה''נ היוצא מן הגזע יהיו שלו והא דקאמר כה''ג היינו שמיפה ר''מ כאן כחו של בעל הקרקע טפי מרבי יהודה כמו במתני' ולהכי לא עביד צריכותא בסמוך אלא אערלה ואמקח וממכר ולא אמתניתין: שבור מלכא. נראה לפרש כפי' הקונטרס דשבור מלכא היה בקי בהלכות כדאמרינן בסוף מסכת ע''ז (דף עו:) שנעץ הסכין עשר פעמים בקרקע קשה כשחתך האתרוג בסכין לרב יהודה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|