סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַאי זֶרַע אַחֵר מַאי חִיטֵּי לְגַבֵּי (שְׂעוֹרִים) [שְׂעָרֵי] כְּזֶרַע אַחֵר דָּמֵי אוֹ לָא כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּשִׁדָּפוֹן וְשֶׁלּוֹ בְּיֵרָקוֹן אִי נָמֵי כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּיֵרָקוֹן וְשֶׁלּוֹ בְּשִׁדָּפוֹן מַאי תֵּיקוּ
אֲמַר לֵיהּ זִרְעַהּ חִיטֵּי וַאֲזַל הוּא וְזַרְעַהּ שְׂעָרֵי וְאִשְׁתְּדוּף רוּבָּא דְבָאגָא וְאִשְׁתְּדוּף נָמֵי הָנָךְ שְׂעָרֵי דִּילֵיהּ מַאי מִי אָמְרִינַן דְּאָמַר לֵיהּ אִילּוּ זְרַעְתַּהּ חִיטֵּי הֲוָה נָמֵי מִשְׁתַּדְפָא אוֹ דִלְמָא מָצֵי אֲמַר לֵיהּ אִילּוּ זְרַעְתַּהּ חִיטֵּי הֲוָה מִקַּיַּים בִּי וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ
מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר לֵיהּ אִי זְרַעְתַּהּ חִיטֵּי הֲוָה מִקַּיַּים בִּי וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר
נִשְׁתַּדְפוּ כׇּל שְׂדוֹתָיו שֶׁל מַחְכִּיר וְאִשְׁתְּדוּף נָמֵי הָא בַּהֲדַיְיהוּ וְלָא אִשְׁתְּדוּף רוּבָּא דְבָאגָא מַאי מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּדוּף רוּבָּא דְבָאגָא לָא מְנַכֵּי לֵיהּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּדוּף כּוּלְּהוּ אַרְעָתֵיהּ מָצֵי אֲמַר לֵיהּ הַאי מִשּׁוּם לַתָּךְ דִּידָךְ הוּא דְּהָא (מִשְׁתַּדְפוּ) [נִשְׁתַּדְפוּ] כָּל שְׂדוֹתֶיךָ
מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר לֵיהּ אִי מִשּׁוּם לַתַּאי דִּידִי הֲוָה מִשְׁתַּיַּיר לִי פּוּרְתָּא כְּדִכְתִיב כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה
נִשְׁתַּדְפוּ כׇּל שְׂדוֹתָיו שֶׁל חוֹכֵר וְאִשְׁתְּדוּף רוּבָּא דְבָאגָא וְאִשְׁתְּדוּף נָמֵי הָא בַּהֲדַיְיהוּ מַאי מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּדוּף רוּבָּא דְבָאגָא מְנַכֵּי לֵיהּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּדוּף כּוּלְּהוּ אַרְעָתֵיהּ מָצֵי אֲמַר לֵיהּ מִשּׁוּם לַתָּךְ דִּידָךְ הוּא דְּהָא (מִשְׁתַּדְפוּ) [נִשְׁתַּדְפוּ] כָּל שְׂדוֹתֶיךָ מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם לַתָּאךְ הוּא
אַמַּאי הָכָא נָמֵי נֵימָא לֵיהּ אִי מִשּׁוּם לַתַּאי דִּידִי הוּא הֲוָה מִשְׁ[תַּ]יַּיר לִי פּוּרְתָּא דַּהֲוָה מִקַּיַּים בִּי כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ אִי הֲוָה חֲזֵית לְאִישְׁתַּיּוֹרֵי לָךְ מִידֵּי הֲוָה מִשְׁתַּיַּיר לָךְ מִדְּנַפְשָׁךְ
מֵיתִיבִי הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן אוֹ שְׁבִיעִית אוֹ שֶׁהָיוּ שָׁנִים כִּשְׁנֵי אֵלִיָּהוּ אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן
קָתָנֵי שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן דּוּמְיָא דְּשָׁנִים כִּשְׁנֵי אֵלִיָּהוּ מָה שְׁנֵי אֵלִיָּהוּ דְּלָא הֲוַי תְּבוּאָה כְּלָל אַף הָכָא נָמֵי דְּלָא הֲוַי תְּבוּאָה כְּלָל אֲבָל דְּאִיכָּא תְּבוּאָה סָלְקָא לֵיהּ וְלָא קָאָמְרִינַן מַכַּת מְדִינָה הִיא
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכׇּר לָךְ שָׁנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן תְּבוּאָה בָּעוֹלָם
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא אֶלָּא מֵעַתָּה שְׁבִיעִית תַּעֲלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן דְּהָא אִיכָּא תְּבוּאָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֲמַר לֵיהּ שְׁבִיעִית אַפְקַעְתָּא דְמַלְכָּא הִיא
אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא אֶלָּא מֵעַתָּה שְׁבִיעִית לֹא תַּעֲלֶה לוֹ מִן הַגֵּירוּעַ אַלְּמָה תְּנַן נוֹתֵן סֶלַע וּפוּנְדְּיוֹן לְשָׁנָה אֲמַר לֵיהּ שָׁאנֵי הָתָם דְּחַזְיָא לְמִישְׁטַחא בַּהּ פֵּירֵי
אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁזְּרָעָהּ וְצִמְּחָה וַאֲכָלָהּ חָגָב אֲבָל לֹא זְרָעָהּ כְּלָל לָא דְּאָמַר לֵיהּ אִילּוּ זְרַעְתַּהּ הֲוָה מִקַּיַּים בִּי לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ
מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת רוֹעֶה שֶׁהָיָה רוֹעֶה וְהִנִּיחַ עֶדְרוֹ וּבָא לָעִיר וּבָא זְאֵב וְטָרַף וּבָא אֲרִי וְדָרַס אֵין אוֹמְרִים אִילּוּ הָיָה שָׁם הָיָה מַצִּיל אֶלָּא אוֹמְדִין אוֹתוֹ אִם יָכוֹל לְהַצִּיל חַיָּיב וְאִם לָאו פָּטוּר וְאַמַּאי נֵימָא לֵיהּ אִי הֲוֵית הָתָם הֲוָה מִקַּיַּים בִּי גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ
מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ אִי הֲוֵית חֲזֵית לְאִיתְרְחוֹשֵׁי לָךְ נִיסָּא הֲוָה (אִיתְרְחִישׁ) [מִיתְרְחִישׁ] לָךְ נִיסָּא כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא דְּמֵתְיָין עִיזֵּי דּוּבֵּי בְּקַרְנַיְיהוּ וְנֵימָא לֵיהּ נְהִי דִּלְנִיסָּא רַבָּה לָא הֲוָה חֲזֵינָא לְנִיסָּא זוּטָא

רש"י

מאי. מי אמרינן ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו או דלמא אמר ליה אילו היו זרועות תבואה אף הן נשדפו: זרע אחר מאי. אם תמצא לומר אספסתא לאו הפסקה היא משום דלאו בכלל גזירת פורענות התבואה הוא דאמר ליה אילו תבואה הואי איהו נמי אישתדוף זרע אחר מי הוי הפסקה: ותגזר אומר. מה שתבקש מן היוצר יעשה ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין: כל שדותיו. בכל מקום שהן: לתך. מזלך: כולהו ארעתיה. ואפי' ישנן בבקעה אחרת: היתה שנת שדפון. גבי מוכר בזמן שהיובל נוהג שאינו מותר לו לגאול פחות משתי שנים תנן לה בערכין (דף כט:): או שנים כשני אליהו. שלא ירדו גשמים: אינו עולה לו מן המנין. שתי שנים: הא איכא תבואה בדוכתא אחריתי. אע''ג דההוא באגא אישתדוף אמרינן לתא דידיה (מזל דידיה) גרם וסלקינן ליה מגרע מדמים מה שמגיע לשנה אחת כאילו היו בה פירות: שיש בהן תבואה. בשום מקום בארץ: אפקעתא דמלכא. המלך ביטלו מלזורעה והרי היא כמו שאינה ולא קראה הכתוב לישראל שנת תבואה: אלא מעתה. אי כמאן דליתה: לא תעלה לו בגירוע. מקדיש שדהו ובא לפדותו שנתן לו הכתוב פדיון בתחילת היובל חמשים שקל כסף (ויקרא כז) ואם אחר היובל וחשב לו הכהן וגו' ונגרע מערכך (שם). שנים שעברו הוא מגרע מן החשבון כמה שמגיע להם ונותן כמה שמגיע לשנים הבאות וכיון דבשביעית כמאן דליתנהו למה הן נמנות לפחות את הפדיון דתנן נותן סלע ופונדיון לשנים הבאות שזהו החשבון המגיע לכל שנה כשאתה מחלק חמשים סלעים למ''ט שנים נמצאו שביעיות מועילות לגרע הפדיון דאי מדלית שבע שמיטות ותחלק חמשים שקלים למ''ב שנה מגיע לכל שנה קרוב לסלע ודינר: למשטח ביה פירי. הלכך סלקא ליה דגבי פדיון שדה אחוזה לא כתיב שני תבואות: לא שנו. אם מכת מדינה היא מנכה לו: אבל לא זרעה. ואשתדוף רובא דבאגא לא מנכה ליה: רבי חנינא בן דוסא. במסכת תענית:

תוספות

אי הוית חזית לאשתיורי לך הוי משתייר לך מדנפשך. גבי חוכר איכא למימר הכי דאפילו יפטור אותו המחכיר מליתן חכירותו הרי לא נשתייר כלום דבנשדף כל השדה איירי והא דקתני מנכה לו לישנא קלילא נקט אי נמי נשאר קצת בשדה לא חשיב שיור המעט הנמצא לענין שיהא קורא כי נשארנו מעט מהרבה כיון ששום שדה לא פלט מהפסד מרובה אבל מחכיר שגוף הקרקע שלו וממנו יש לו לקבל חכירותו כדאמר לעיל מארעאי קבעינא יכול המחכיר לומר לחוכר כי נשארנו מעט מהרבה והרי נשאר לי חכירותי מה שקצבתי עמך בכך וכך כורין: אלא מעתה שביעית תעלה כו'. תימה מאי אלא מעתה בלאו הכי תקשה אברייתא אמאי אין שביעית עולה מן המנין כיון דלא דמי לשני אליהו וי''ל דשפיר קאמר אלא מעתה דאי אמרת דמכת מדינה לא חשיב אלא דומיא דשני אליהו אתי שפיר דהוה תלינן טעמא במה שזו השדה אינה ראויה לתבואה לא מיקרי שני תבואות והיינו כי ליכא תבואה בעולם כגון שני אליהו אבל יש תבואה בעולם חשיב שדה זו ראויה לתבואה אף על גב דאישתדוף רובא דבאגא אבל שביעית ודאי אף על גב דאיכא תבואה בחו''ל שדה זו אינה ראויה לתבואה כיון שהיא בארץ אבל השתא דאמר כי אישדוף רובא דבאגא הוה מכת מדינה ולא חשיבא שדה זו ראויה לתבואה ואפי' הכי גזירת הכתוב הוא כיון דאיכא תבואה בעולם עולה לו מן המנין א''כ אפי' שביעית נמי ומשני שביעית אפקעתא דמלכא הוא ואי אפשר להיות תבואה בארץ בהיתר כלל ולהכי לא מקרי שנת תבואה אבל שנת שדפון דאע''ג דהוי מכת מדינה אי אשתדוף רובא דבאגא חשיבא אפשר להיות בה תבואה כיון שיש בחו''ל בשום מקום בעולם כי באפשר להיות בה תבואה מיקרי שנת תבואה ובשנים כבשני אליהו חשב כלא אפשר להיות בה תבואה כיון דבשום מקום ליכא: מתיב רב ששת רועה שהיה רועה עדרו כו'. תימה אמאי לא פריך ממתניתין דהפועלים (לעיל דף צג:) דתנן הארי והדוב הרי זה אונס ואמאי נימא אילו נלחם בהם הוה מקיים ביה גם את הארי וי''ל דהתם כיון שהיה שם ולא בא לו רוח גבורה אין יכול לומר דהוה מקיים ביה אבל הכא שלא היה שם דלמא אי הוה התם היה בו רוח וגבורה ודעת להלחם והוה מקיים ביה גם את הארי כו': לניסא זוטא מיהא חזיא קשיא. תימה מאי קשיא הא אמרן לעיל דכי אמר ליה זרעה חטין וזרעה שערי ואשתדוף דמצי אמר ליה אי זרעתה חטין הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך וכ''ש כשלא זרעה כלל דליכא הוכחה שהיה ראוי להשתדף וי''ל דשמואל מיירי כגון שאמר ליה זרע כל מה שתרצה דהשתא לא מצי למימר הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך דבסתמא לא היה מקבל הקדוש ברוך הוא תפלתו של זה שיצליח כל מה שיזרע אם לא שיעשה לו נס ולא קאמר לעיל הוה מקויים בי ותגזר אומר אלא לפי שמתפלל על מין אחד של חטין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר