סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּמְהַלֵּךְ כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי
וּבַחֲמוֹר כְּשֶׁהִיא פּוֹרֶקֶת כְּשֶׁהִיא פּוֹרֶקֶת מֵהֵיכָן אָכְלָה אֵימָא עַד שֶׁתְּהֵא פּוֹרֶקֶת תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן חֲמוֹר וְגָמָל אוֹכְלִים מִמַּשּׂאוֹי שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטּוֹל בְּיָדוֹ וְיַאֲכִילֵם
מַתְנִי' אוֹכֵל פּוֹעֵל קִישּׁוּת אֲפִילּוּ בְּדִינָר כּוֹתֶבֶת וַאֲפִילּוּ בְּדִינָר רַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא אוֹמֵר לֹא יֹאכַל פּוֹעֵל יָתֵר עַל שְׂכָרוֹ וַחֲכָמִים מַתִּירִין אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יְהֵא רַעַבְתָן וִיהֵא סוֹתֵם אֶת הַפֶּתַח בְּפָנָיו
גְּמָ' חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אֲבָל מְלַמְּדִין לְתַנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ מְלַמְּדִין לְרַבָּנַן אִית לְהוּ מְלַמְּדִין
אִיבָּעֵית אֵימָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַב אַסִּי דְּאָמַר רַב אַסִּי אֲפִילּוּ לֹא שְׂכָרוֹ אֶלָּא לִבְצוֹר אֶשְׁכּוֹל אֶחָד אוֹכְלוֹ וְאָמַר רַב אַסִּי אֲפִילּוּ לֹא בָּצַר אֶלָּא אֶשְׁכּוֹל אֶחָד אוֹכְלוֹ
וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָךְ קַמַּיְיתָא מִשּׁוּם דְּלָא אִיכָּא לְמִיתַּב לְכֵלָיו שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא לְמִיתַּב לְכֵלָיו שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אֵימָא לִיתֵּב בְּרֵישָׁא וַהֲדַר לֵיכוֹל
וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא דְּאֶפְשָׁר לְקַיּוֹמֵי לְבַסּוֹף אֲבָל הָכָא דְּלָא אֶפְשָׁר לְקַיּוֹמֵי לְבַסּוֹף אֵימָא לָא צְרִיכָא
אִיבָּעֵית אֵימָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַב דְּאָמַר רַב מָצָאתִי מְגִילַּת סְתָרִים בֵּי רַבִּי חִיָּיא וְכָתוּב בָּהּ אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ בְּבִיאַת כׇּל אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר
וְאָמַר רַב לָא שְׁבַק אִיסִי חַיֵּי לְכׇל בְּרִיָּה
אָמַר רַב אָשֵׁי אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא דִּלְמָא בְּעוֹשִׂין בִּסְעוּדָּתָם דְּעָבְדוּ וְאָכְלוּ אָמַר לִי אֲפִילּוּ הָכִי נִיחָא לֵיהּ לְאִינִישׁ (לְאוֹגַר אָגוֹרֵי) [דְּנוֹגַר אֲגִירֵי] וְנִיקְטְפֵיהּ לְפַרְדֵּיסֵיהּ וְלָא נֵיתוֹ כּוּלֵּי עָלְמָא (וְאָכְלוּ לֵיהּ) [וְנֵיכְלוּ מִינֵּיהּ]
אִיבַּעְיָא לְהוּ פּוֹעֵל מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל אוֹ מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ דְּאָמַר תְּנוּ לְאִשְׁתִּי וּבָנַי אִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל יָהֲבִינַן לְהוּ אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל לְדִידֵיהּ זַכִּי לֵיהּ רַחֲמָנָא לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו לָא זַכִּי לְהוּ רַחֲמָנָא מַאי
תָּא שְׁמַע אוֹכֵל פּוֹעֵל קִישּׁוּת וַאֲפִילּוּ בְּדִינָר כּוֹתֶבֶת וַאֲפִילּוּ בְּדִינָר אִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל אֲוגִיר בְּדַנְקָא אָכֵיל בְּזוּזָא וְאֶלָּא מַאי מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל סוֹף סוֹף אֲוגִיר בְּדַנְקָא אָכֵיל בְּזוּזָא אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר רַחֲמָנָא זַכִּי לֵיהּ הָכָא נָמֵי רַחֲמָנָא זַכִּי לֵיהּ
תָּא שְׁמַע רַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא אוֹמֵר לֹא יֹאכַל פּוֹעֵל יוֹתֵר עַל שְׂכָרוֹ וַחֲכָמִים מַתִּירִין מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל וּמָר סָבַר מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל וְהָכָא בִּכְנַפְשְׁךָ קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר כְּנַפְשְׁךָ בִּדְבַר שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ עָלָיו
וּמָר סָבַר כְּנַפְשְׁךָ מָה נַפְשְׁךָ אִם חָסַמְתָּ פָּטוּר אַף פּוֹעֵל אִם חָסַמְתָּ פָּטוּר
תָּא שְׁמַע נָזִיר שֶׁאָמַר תְּנוּ לְאִשְׁתִּי וּבָנַי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל אַמַּאי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ הָתָם מִשּׁוּם לָךְ לָךְ אָמְרִין נְזִירָא סְחוֹר סְחוֹר לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב
תָּא שְׁמַע פּוֹעֵל שֶׁאָמַר תְּנוּ לְאִשְׁתִּי וּבָנַי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל אַמַּאי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מַאי פּוֹעֵל נָזִיר וְהָתַנְיָא נָזִיר וְהָתַנְיָא פּוֹעֵל מִידֵּי גַּבֵּי הֲדָדֵי תַּנְיָין
תָּא שְׁמַע מִנַּיִן לְפוֹעֵל שֶׁאָמַר תְּנוּ לְאִשְׁתִּי וּבָנַי שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי נָזִיר אִי הָכִי מִשּׁוּם אֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִּתֵּן מִשּׁוּם לָךְ לָךְ אָמְרִין נְזִירָא הוּא
אִין הָכִי נָמֵי וְאַיְּידֵי דְּקָתָנֵי לַהּ בִּלְשׁוֹן פּוֹעֵל קָא נָסֵיב לֵהּ קְרָא דְּפוֹעֵל
תָּא שְׁמַע הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לְקַצּוֹת בִּתְאֵנִים

רש"י

ומהלך כעושה מעשה דמי. ואפ''ה אי לאו משום השבת אבידה. לא אכיל: כשהיא פורקת מהיכן אכלה. כל משאה פורקין בבת אחת והולכין: עד שתהא פורקת. בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה: מתני' ואפילו בדינר. ואפילו היא שוה דינר: לא יאכל פועל יותר על שכרו. לקמן יליף מכנפשך בשכירותו שמוסר נפשו עליו לעלות באילן או במקום סכנה: ויהא סותם את הפתח בפניו. שימנעו לשוכרו למלאכתו: גמ' אבל מלמדין. אומרין לו דרך עצה הוגנת: לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד. אוכלו לאותו אשכול: ת''ק אית ליה דרב אסי. וה''ק פועל אוכל קישות שהיא לבדה ואין עוד ואפי' היא שוה דינר ואתא רבי אלעזר למימר בין שהיא לבדה בין ששכרו לה ולחברותיה אם שוה יותר על שכרו לא יאכלנה ואתו רבנן בתראי למימר יותר על שכרו מותר הוא לאכול אם שכיר יום הוא אבל שכרו להקישות לבדה לית להו דרב אסי: אפי' לא בצר. שכרו לכל היום מותר לאכול לאשכול ראשון שבצר: משום דליכא למיתב לכליו של בעל הבית. דנימא ליה הב ברישא והדר אכיל דאי יהיב תו לא אכיל והתורה התירה לאכול: אבל הכא דליכא לקיומי לבסוף. אימא לא זיכתה לו תורה אלא א''כ נתן: מגילת סתרים. מגילה טמונה לפי שאסור לכתוב הלכות וכשהיה שומע דבר חידוש וירא לשוכחו היה כותבו ומסתיר מן העין: בביאת כל אדם. ואפי' אינו שכירו: ת''ק לית ליה דאיסי. דהא אוכל פועל קתני ורבנן בתראי אית להו דאיסי וה''ק וחכמים מתירין לאכול יותר על שכרו דהא לאו שכיר נמי אכיל: משלו הוא אוכל. תוספת שכר הוא שהוסיפה לו תורה: או משל שמים. במתנת גמילות חסדים כשאר מתנות עניים: תנו. אכילתי לאשתי ובני: יהבינן להו. כי היכי דבידו ליתן שכרו לכל מי שירצה: לדידיה זכי ליה רחמנא. בצדקה וכל זמן דלא מטא לידיה לא זכי ליה דליתבה לאשתו ובניו: אכל בזוזא. בתמיה וכי תוספת מרובה על העיקר: דמר סבר משלו הוא אוכל. והלכך לא יאכל יותר על שכרו דאין תוספת מרובה על העיקר: ומר סבר משל שמים הוא אוכל. וזכי ליה רחמנא: ואכלת כנפשך. בדבר שאתה מוסר נפשך עליו לעלות בכבש ולעלות באילן דמוסר נפשו למיתה דהיינו שכיר: נזיר. שאסור בענבים: משום לך לך אמרי' נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. כלומר קנסא הוא דקנסוהו שימנע עצמו מלהשכיר לענבים: קא נסיב לה. גמרא קרא דפועל ולעולם רבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא: לקצות. לייבשן בשדה לעשות קציעות:

תוספות

אלא אימא עד שתהא פורקת. דסד''א שאינה אוכלת אלא כשהיא רואה הגפן בפניה אבל כשאינה רואה שהגפן עליה או בעגלה אינה אוכלת ואע''ג דטעמא דחסימה לאו משום דחזיא ומצטערת הוא. קמ''ל דלא קאי אמפני השבת אבידה דמן הדין אוכלת אלא מילתא באפי נפשיה הוא: איבעית אימא דרב איכא בינייהו. דת''ק שמזכיר פועל לית ליה דרב ואע''ג דאיסי בן יהודה איירי בעושין בסעודתן מ''מ לא מיקרו פועלים כיון שלא מדעת בעל הבית עושין: אי אמרת משלו הוא אוכל יהבינן להו. דמשעה ששכרו הוי כאילו התנה עמו ואי משל שמים הוא אוכל לא יהבינן להו שלא זיכה לו הכתוב אלא מה שהוא לועס ואוכל. ואין לו כח ליתן. (כולם): כן נמצא בספרים ישנים וכן נראה לגרוס לא בכנפשך קמפלגי. ואי לאו כנפשך הוו מודו כ''ע דאוכל יותר מכדי שכרו דרחמנא זכה ליה ולא גרסי' דכולי עלמא משלו הוא אוכל דהא כ''ש דאי משל שמים הוא אוכל דהוה אכיל יתר מכדי שכרו אי לאו כנפשך ויש ליישב הגירסא משום דמעיקרא הוה בעי למיפשט מת''ק דמשל שמים הוא אוכל ודחה לו וחוזר ופושט מדברי חכמים דסברי משל שמים כו' וא''כ ת''ק נמי סבר הכי דבין ת''ק לחכמים ליכא אלא הא דאמרן לעיל והדוחה אומר לעולם אימא לך משלו הוא אוכל כמו שדחיתי לך למעלה: ואי אמרת משלו הוא אוכל אמאי אין שומעין לו. וא''ת דמאי פריך הא כיון דהוא אינו יכול לאכול הוה ליה כחולה שאינו יכול ליתן להם וי''ל דלא דמי לחולה דחולה אינו תאב לפירות שלפניו ולהכי לא זכי ליה רחמנא אבל נזיר דתאב זכי ליה כשאר פועל וא''ת אלא מאי משל שמים הוא אוכל א''כ אמאי נקט נזיר וי''ל דאורחא דמילתא נקט שהנזיר רגיל לומר כן לפי שאינו אוכל: השוכר את הפועל . לקצות לו כו'. תימה דאם היה רוצה לאכול כך בלא קציצה היתה נגמרה מלאכתו ולא היה בכלל דייש ובשביל שחושב הוי בכלל דייש וי''ל דהכא מיירי במקום שמנהג הוא לקצות תאנים דהשתא בלא מחשבה אלא בסתמא הוי דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ועוד דין הוא שיאכל פועל ע''י מחשבתו כיון דעל ידי מחשבה זאת חשיב לא נגמרה מלאכתו לענין שאוכל ופטור:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר