במלוה צריך למשכון קמיפלגי [נחלקו], כלומר, אם המלוה רוצה להשתמש במשכון עצמו, וינכה את דמי השימוש בו מסכום ההלוואה. מר סבר [חכם זה סבור]: מצוה קא עביד [הוא עשה] שהלוהו, ואם כן מקבל שכר — שכר מצוה — גם על המשכון שבידו, והוי [והרי הוא] שומר שכר. ומר סבר [וחכם זה סבר]: לאו [לא] מצוה קא עביד [הוא עושה], שלהנאתו מתכוין, ואם כן הוי [הרי הוא] עבור המשכון רק שומר חנם.

א שנינו במשנה שאבא שאול אומר: מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת והולך מן ההלוואה. אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכה כאבא שאול. ואולם יש לסייג ולומר כי אף אבא שאול לא אמר דבריו אלא במרא (מעדר), ופסל (מפסלת), וקרדום, הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו [ומרובה שכרם ומועט הפחת שלהם].

ב משנה המעביר חבית ממקום למקום ושברה, בין שהיה שומר חנם בין שהיה שומר שכר — ישבע שלא התרשל וייפטר. ר' אליעזר אומר: אכן זה וזה, שומר שכר ושומר חנם — ישבע, ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע. שאכן, כך שמעתי מרבותי, אבל אינני מבין מדוע פסקו כך.

ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: המעביר חבית לחבירו ממקום למקום ושברה, בין שהיה שומר חנם בין שהיה שומר שכר — ישבע שלא התרשל וייפטר, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: שומר חנם — ישבע וייפטר, נושא שכר — ישלם. רבי אליעזר אומר: זה וזה ישבע, ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע.

ושואלים כדי לברר את הסברות: למימרא [האם לומר] שסבר ר' מאיר כי נתקל לאו [לא] פושע [רשלן] הוא ויש בכך מעין אונס? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: נשברה כדו של אדם ברשות הרבים ולא סילקו משם, נפלה גמלו ולא העמידה, ר' מאיר מחייב בהיזיקן שגרמו לאחרים, וחכמים אומרים: פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. שאמנם אי אפשר לחייבו בבית דין, ואולם מכל מקום יש לו אחריות מוסרית. וקיימא לן [ומוחזק בידינו] כי בשאלה של נתקל פושע פליגי [חלוקים הם] באיזו מדה אומרים שההתקלות באה מחמת פשיעה־רשלנות של הנתקל. ואם כן ברור שר' מאיר סבור שנתקל פושע הוא!

אמר ר' אלעזר: תברה [שבורה], כלומר, באמת אין הדברים נאמרים לפי שיטה אחת, ועלינו לומר כי מי ששנה זו לא שנה זו, שיש שתי שיטות בדברי ר' מאיר. ואתא [ובא] ר' יהודה למימר [לומר] שיטה אחרת: שומר חנם — ישבע, נושא שכר — ישלם. האי כי דיניה והאי כי דיניה [זה כדינו וזה כדינו], שהרי שומר חנם פטור מגניבה ואבידה, ושומר שכר חייב בהם. ואתא [ובא] ר' אליעזר למימר [לומר] אין, גמרא [המסורת] היא כשיטת ר' מאיר, וכך קבלתי מרבותי. ומיהו [אולם] תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע.

ומדוע — בשלמא [נניח] שומר חנם משתבע [נשבע] שלא פשע [התרשל] בה כפי ההלכה הכתובה בתורה, שעל כך חייב הוא להשבע: אלא שומר שכר אמאי משתבע [מדוע נשבע]? הלא אפילו כי [כאשר] לא פשע [התרשל] נמי שלומי בעי [גם כן לשלם הוא צריך], שהוא אחראי גם על אבידה. ואפילו שומר חנם נמי [גם כן], התינח [נניח] אם נשברה החבית במקום מדרון, שמפני הקושי להובילה אירעה התקלה. ואולם אם נשברה שלא במקום מדרון, מי מצי משתבע [האם יכול הוא להשבע] שלא פשע [התרשל], הרי ברור אז שרשלנותו היא שגרמה!