דברי ר' שמעון בן אלעזר. שהיה רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הילוכה ניטלה — אומר לו: הרי שלך לפניך, ואם לא — חייב להעמיד לו חמור.

ושואלים: ומי מצית מוקמת לה [האם יכול אתה להעמיד אותה] את הברייתא הזו כולה כשיטת ר' שמעון בן אלעזר? והא קתני רישא [והרי שנה בראשה] של הברייתא: השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה, אומר לו: הרי שלך לפניך. ואילו ר' שמעון בן אלעזר אמר בברייתא אחרת: השוכר את החמור לרכוב עליה והבריקה או שנשתטתה — חייב להעמיד לו חמור!

אמר רבה בר רב הונא: אין זו סתירה, כי לרכוב עליה שאני [שונה], משום שלצורך זה נחוץ חמור שהילוכו יציב, וחמור שחלה הרי הוא לענין זה כמת. והעיר רב פפא: ואם לקחו לשים עליו כלי זכוכית — כלרכוב עליה דמי [נחשב], שהרי גם כלי זכוכית צריכים חמור שהלוכו יציב, שלא יפול המשא ממנו.

א אמר רבה בר רב הונא אמר רב: השוכר את החמור לרכוב עליה ומתה לו בחצי הדרך — נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו עליו אלא תרעומות, שצריך לטרוח ולחפש חמור אחר.

ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק הדבר]? אי דשכיח לאגורי [אם שמצוי, ניתן לשכור] חמור אחר — תרעומות מאי עבידתיה [תרעומת מה מעשיה], מה טיבה כאן? ישכור חמור אחר, ואין בכך כל הפסד! אי [אם] שלא שכיח לאגורי [מצוי לשכור] חמור — אגרא בעי למיתב ליה [שכר היה צריך לתת לו] למשכיר? הרי אינו יכול להוביל את משאו!

ומשיבים: לעולם תפרש שלא שכיח לאגורי [מצוי לשכור], ומשום דאמר ליה [שאומר לו] בעל החמור: אילו בעית למיתי [היית רוצה להגיע] עד הכא [כאן] — וכי לאו אגרא בעית למיתב [לא שכר היית צריך לתת]? אם כן, תשלם אתה שכרי עד המקום שהגעת אליו!

ושואלים עוד: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי [אם] שאמר לו ליה [לו] המשכיר: "חמור סתם אני משכיר לך "— הא [הרי] חייב להעמיד לו חמור אחר, שהרי אמר שמשכיר לו חמור, ואם אין חמור זה — יתן לו אחר. אי [אם] שאמר ליה [לו] "חמור זה אני משכיר לך "— הרי החמור הזה משועבד לשכירות זו, ואם יש בדמיה של הנבילה כדי ליקח (לקנות) — חמור אחר יקח!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא בשאין בדמיה כדי ליקח חמור אחר. ושואלים: גם אז, אם יש בדמיה כדי לשכור חמור אחר — ישכור חמור אחר, וימשיך במסעו, ומדוע יש מקום לתרעומת? ומשיבים: רב הולך בענין זה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רב: לא מכלינן קרנא [אין אנחנו מכלים את הקרן] את גוף הממון, כדי לשלם עבור שכירות. ולכן אין רשות לשוכר למכור את הנבילה, שלא תכלה הקרן — כל דמי החמור.

דאתמר [שנאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה זו: השוכר את החמור ומתה לו בחצי הדרך. אמר רב: אם יש בדמיה של הנבילה כדי ליקח חמור אחר — יקח, אבל יש בדמיה רק כדי לשכור — אל ישכור. ושמואל אמר: אף לשכור — ישכור.

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון, נחלקו]? ומשיבים, רב סבר [סבור]: לא מכלינן קרנא [אין אנו מכלים את הקרן], את גוף הממון, ומכיון שעכשיו הנבילה היא גוף הממון — אין להוציא אותה על שכירות, שבסופו של דבר לא ישאר ממנה דבר לבעלים. ושמואל סבר [סבור]: אף מכלינן קרנא [מכלים אנו את הקרן].

מיתיבי [מקשים] על כך, ממה ששנו חכמים, שאם נתן אדם לחבירו כמשכנתא אילן, והמלוה יאכל מפירותיו עד שתשתלם על ידי כך ההלוואה, ובינתים יבש האילן או שנקצץ — שניהם, גם הלווה וגם המלוה אסורין בו להשתמש בגופו. אלא כיצד יעשה? ילקח (ייקנה) בו במה שיש באילן היבש הזה קרקע, והוא, המלוה שקיבל את האילן, אוכל פירות מקרקע זו. ומסיקים: והא הכא [והרי כאן] כיון דכי מטי [שיבוא] היובל קא הדרא ארעא למרה [תחזור הקרקע לבעליה] הראשונים, וקא כליא קרנא [ונמצא שכלתה הקרן], שהרי האילן הזה הושקע בדבר שבסופו כלה לגמרי, משמע שמכלים את הקרן!

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — דזבין ליה לשתין שנין [שקנה אותה קרקע לששים שנה]. שאמר רב חסדא אמר רב קטינא: מנין למוכר שדהו לששים שנה או לכל זמן קצוב אחר שאינה חוזרת ביובל — שנאמר: "והארץ לא תמכר לצמיתת" (ויקרא כה, כג). מי, איזו מכירה אסורה — במקרה שאם אין שם יובל — היתה נצמתת, ואם יש שם יובל — אינה נצמתת. יצתה (יצאה) זו, שנמכרה לזמן קצוב, שאף על פי שאין שם יובל — אינה נצמתת. ולענייננו כיון שקנה קרקע לזמן קצוב — אין יובל חל עליה.

ומקשים: וסוף סוף, לכי מטו שיתין שנין [כאשר יגיעו שישים השנים] — קא הדרא ארעא למרה, וקא כליא קרנא [תחזור האדמה לבעליה, ונמצא שכלתה הקרן]! ומשיבים: אלא, הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — בזמן שאין היובל נוהג, ואז אפשר לקנות קרקע לצמיתות. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר, דאי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך לומר] שמדובר כאן בזמן שהיובל נוהג, והברייתא סבורה כי מכלינן קרנא [שמכלים את הקרן], מדוע לעשות את העיסקה המורכבת הזו? נצלחיה לציבי ונשקליה [שיחתוך את העץ לעצים קטנים יותר לצורך הסקה ויקח אותו] וימכרנו מיד!

ומשיבים: אי [אם] משום הא [זה] — לא קשיא [אינו קשה], כי אפשר לומר זמנין דשלמו שני [לפעמים נגמרות שנות המשכנתא מקמי [לפני] היובל, ויקבל בעל האילן בחזרה את הקרקע לזמן ידוע ואם כן אינו הכרח שתכלה הקרן. אי נמי דמטו ליה זוזי ופריק לה [או גם שמגיעים לו כספים לבעל הקרקע ופודה אותה] ארבע או חמש שנין מקמי [שנים לפני] היובל ונמצא שהקרן לא כלתה, שהרי עכשיו נשאר בידו כסף.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: השוכר את הספינה וטבעה לה בחצי הדרך, ר' נתן אומר: אם נתן כבר השוכר כסף עבור הספינה — לא יטול בחזרה, ואם לא נתן — לא יתן.

ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה] החוזה? אילימא [אם לומר] שאמר המשכיר שנותן לו "ספינה זו" ואמר השוכר שהוא מוביל "יין סתם", אם כן אם נתן אמאי [מדוע] שלא יטול בחזרה את ממונו? נימא ליה [שיאמר לו]: הב [תן] לי ספינתא, דאנא מייתינא חמרא [את האניה, שאני אוביל בה את היין] וכיון שאבדה האניה — החזר לי את מה ששילמתי, שאוכל להוביל יין זה או יין אחר. אלא תאמר שמדובר שהמשכיר אמר לו "ספינה סתם" ואמר השוכר שהוא מוביל "יין זה", אם לא נתן אמאי [מדוע] לא יתן את שכרו?