|
טקסט הדף מנוקד
נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ אִם קַבְּלָן הוּא נוֹתֵן לוֹ קַבְּלָנוּתוֹ
מַנִּי אִילֵּימָא רַבָּנַן מַאי אִירְיָא שָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת אוֹ שֶׁאֲחָזַתּוּ חַמָּה דַּאֲנִיס כִּי לָא אֲנִיס נָמֵי הָא אֲמַרוּ רַבָּנַן יַד פּוֹעֵל עַל הָעֶלְיוֹנָה אֶלָּא לָאו רַבִּי דּוֹסָא הִיא וּשְׁמַע מִינַּהּ לָא שָׁאנֵי לֵיהּ לְרַבִּי דּוֹסָא בֵּין שְׂכִירוּת לְקַבְּלָנוּת אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק בְּדָבָר הָאָבוּד וְדִבְרֵי הַכֹּל תְּנַן כׇּל הַמְשַׁנֶּה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה וְכׇל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה בִּשְׁלָמָא כׇּל הַמְשַׁנֶּה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה דִּסְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא כׇּל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה לְאֵתוֹיֵי מַאי לָאו לְאֵתוֹיֵי פּוֹעֵל וּכְרַבִּי דּוֹסָא אֶלָּא רַבִּי דּוֹסָא תַּרְתֵּי קָאָמַר וְרַב סָבַר לַהּ כְּווֹתֵיהּ בַּחֲדָא וּפָלֵיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא אִיבָּעֵית אֵימָא כָּל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה לְכִדְתַנְיָא כׇּל הַחוֹזֵר בּוֹ כֵּיצַד הֲרֵי שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ בְּאֶלֶף זוּז וְנָתַן לוֹ מָעוֹת מֵהֶן מָאתַיִם זוּז בִּזְמַן שֶׁהַמּוֹכֵר חוֹזֵר בּוֹ יַד לוֹקֵחַ עַל הָעֶלְיוֹנָה רָצָה אוֹמֵר לוֹ תֵּן לִי מְעוֹתַי אוֹ תֵּן לִי קַרְקַע כְּנֶגֶד מְעוֹתַי מֵהֵיכָן מַגְבֵּיהוּ מִן הָעִידִּית וּבִזְמַן שֶׁלּוֹקֵחַ חוֹזֵר בּוֹ יַד מוֹכֵר עַל הָעֶלְיוֹנָה רָצָה אוֹמֵר לוֹ הֵילָךְ מְעוֹתֶיךָ רָצָה אוֹמֵר הֵילָךְ קַרְקַע כְּנֶגֶד מְעוֹתֶיךָ מֵהֵיכָן מַגְבֵּיהוּ מִן הַזִּיבּוּרִית רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מְלַמְּדִין אוֹתָן שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ כֵּיצַד כּוֹתֵב לוֹ אֲנִי פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מָכַרְתִּי שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי בְּאֶלֶף זוּז וְנָתַן לִי מֵהֶם מָאתַיִם זוּז וַהֲרֵינִי נוֹשֶׁה בּוֹ שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז קָנָה וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁאָר אֲפִילּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים אָמַר מָר מֵהֵיכָן מַגְבֵּיהוּ מִן הָעִידִּית קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ מֵעִידִּית דִּנְכָסָיו וְלֹא יְהֵא אֶלָּא בַּעַל חוֹב וּתְנַן בַּעַל חוֹב דִּינוֹ בְּבֵינוֹנִית וְעוֹד הָא אַרְעָא דְּיָהֵיב זוּזֵי אָמַר רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק מֵעִידִּית שֶׁבָּהּ וּמִזִּיבּוּרִית שֶׁבָּהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא מֵעִידִּית דִּנְכָסָיו סְתַם מַאן דְּזָבֵין אַרְעָא בְּאַלְפָּא זוּזֵי אוֹזוֹלֵי מוֹזֵיל וּמְזַבֵּין נְכָסָיו וְהָוֵה לֵיהּ כְּנִיזָּק וּתְנַן הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִּית רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מְלַמְּדִין אוֹתָן שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ כֵּיצַד כּוֹתֵב לוֹ אֲנִי פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי כּוּ' טַעְמָא דִּכְתַב לֵיהּ הָכִי הָא לָא כְּתַב הָכִי לָא קָנֵי וְהָתַנְיָא הַנּוֹתֵן עֵרָבוֹן לַחֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ אִם אֲנִי חוֹזֵר בִּי עֶרְבוֹנִי מָחוּל לָךְ וְהַלָּה אוֹמֵר אִם אֲנִי חוֹזֵר בִּי אֶכְפּוֹל לָךְ עֶרְבוֹנְךָ נִתְקַיְּימוּ הַתְּנָאִין דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי רַבִּי יוֹסֵי לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר אַסְמַכְתָּא קָנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דַּיּוֹ שֶׁיִּקְנֶה כְּנֶגֶד עֶרְבוֹנוֹ אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ עֶרְבוֹנִי יִקּוֹן אֲבָל מָכַר לוֹ שָׂדֶה בְּאֶלֶף זוּז וְנָתַן לוֹ מֵהֶם חֲמֵשׁ מֵאוֹת זוּז קָנָה וּמַחְזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁאָר אֲפִילּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים לָא קַשְׁיָא הָא דְּקָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזֵי הָא דְּלָא קָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזֵי דְּאָמַר רָבָא הַאי מַאן דְּזַבֵּין מִידֵּי לְחַבְרֵיהּ וְקָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזֵי לָא קָנֵי לָא קָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזֵי קָנֵי וְאָמַר רָבָא הַאי מַאן דְּאוֹזְפֵיהּ מְאָה זוּזֵי לְחַבְרֵיהּ וּפַרְעֵיהּ זוּזָא זוּזָא פֵּרָעוֹן הָוֵי אֶלָּא דְּאִית לֵיהּ תַּרְעוֹמֶת גַּבֵּיהּ דְּאָמַר לֵיהּ אַפְסַדְתִּינְהוּ מִינַּאי הָהוּא גַּבְרָא דְּזַבֵּין לֵיהּ חֲמָרָא לְחַבְרֵיהּ וּפָשׁ לֵיהּ חַד זוּזָא וְקָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזָא יָתֵיב רַב אָשֵׁי וְקָא מְעַיֵּין בַּהּ כִּי הַאי גַוְונָא מַאי קָנֵי אוֹ לָא קָנֵי אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי הָכִי אָמַר אֲבִימִי מֵהַגְרוֹנְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא זוּזָא כְּזוּזֵי דָּמֵי וְלָא קָנֵי אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אָשֵׁי וְהָא אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא קָנֵי אֲמַר לֵיהּ תִּתַּרְגַּם שְׁמַעְתָּיךָ בְּמוֹכֵר שָׂדֵהוּ רש"י
נותן לו שכרו. הואיל ואנוס הוא אין לקנסו ולעשות ידו על התחתונה ונותן לו חצי דמי שכרו: ש''מ. מדנקט אונס בתרוייהו הא לא אניסי. לא ואפילו שכירות נמי: אמר ר''נ בר יצחק. לעולם שאני ליה ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה והא דנקט אונס בשכיר אפי' רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס לא הדר כ''ש ר' דוסא והא מתניתין בדבר האבוד עסקינן ודברי הכל אין הפועל יכול לחזור בו: כר' יהודה. פלוגתייהו בפרק הגוזל עצים (ב''ק ק:) לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו' ולקמן בפירקין (דף עח:) מייתי לה: לאו לאתויי שכיר יום. דרישא דמתני' תנא אומנין דמשמע קבלנות ותנא בהן ידו על התחתונה הדר תנא כל החוזר לאתויי פועל: ואיבעית אימא כל החוזר בו. לאו לאתויי פועל דרחמנא אקיל גביה אלא לאתויי הך חזרה דתניא וכו': מהיכן מגביהו. מגבה לו חובו: מן העידית. ולקמן מפרש טעמא: מלמדין אותן. לכל הלוקח ואין לו מעות כולן אלא מקצתן לעשות ביניהם תחלה דבר קיום שלא יוכלו לחזור: והרי אני נושה בו. דכיון שעשאם עליו מלוה הוה כאילו נטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף: מעידית דנכסים. דשאר נכסיו שאם יש לו קרקע יפה מזו יטול בה בשוה מאתים: לא יהא אלא בעל חוב. לא יהא לוקח זה דינו קל אלא אפי' הוא חמור כבעל חוב שיש לחוש בו לנעילת דלת אף הוא לא יפה כחו ליטול עידית אלא בינונית: סתם מאן דזבין ארעא (לחבריה) באלפא זוזי אוזיל ומזבין. סתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה כזו אין כל כך מעות מצויות לו אלא אם כן מכר מטלטלין ושדות קטנות וצריך למכור בזול וכי חוזר בו מוכר נמצא זה ניזק על ידו: ותנן הניזקין שמין להן בעידית. לגבות מעידית נכסיו של מזיק כדכתיב (שמות כב) מיטב שדהו ישלם: דכתב הכי. שזקפו עליו במלוה: בד''א. שיכול לחזור בו ולא יטול זה אלא כנגד מעותיו: בזמן. שנתנו לו בתורת ערבון ולא בתורת תחלת פרעון: דאמר ליה ערבוני יקון. יקנה הכל והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך: אבל. נתנו לו בתורת תחלת פרעון הוו להו השאר מלוה עליו: קנה. הקרקע כולו: ומחזיר לו את השאר. אפילו לאחר כמה שנים: הא דעייל ונפיק אזוזי. האי דקתני דאי לא זקפו עליו במלוה חוזר בדעייל מוכר ונפיק ומחזר אחר הלוקח ליתן לו מעותיו גלי דעתיה דזוזי אנסוהו למכור וכיון דלא יהיב ליה זוזי בשעת דחקו אדעתא דהכי לא זבין ליה: דזבין ליה חמרא. חמור: ופש. גבי לוקח חד זוזא: וקא עייל ונפיק. מוכר אההוא זוזא: כי האי גוונא. משום חד זוזא מי אמרינן דמצי למיהדר:
תוספות
רב פליג עליה בחדא. וא''ת בפ' הגוזל קמא (ב''ק קב. ושם) דאמר דהלכה כמתני' דכל המשנה ידו על התחתונה משום דתני לה בהדי הלכתא פסיקתא דכל החוזר בו והלא אין הלכה כהך דכל החוזר בו וסתמא הלכה כרב דפליג עליה וי''ל דהתם סבר כאיבעית אימא דהכא דשפיר סבר רב כמתני' דכל החוזר א''נ כיון דתנא לה תנא גבי הלכתא פסיקתא אם כן סבר התנא דהכי הלכתא דכל המשנה ידו על התחתונה ונהי דבההיא דכל החוזר אין הלכה מ''מ ההיא דכל המשנה הויא הלכה דלא אשכחן אמורא דפליג עליה.: לא יהא אלא בע''ח. אבל מזיבורית לא קשה ליה דכי נמי הוי כבע''ח אוקמוה אדאורייתא דהוי בזיבורית דהכא לא שייך נעילת דלת וכי משני מזיבורית שבה לא היה צריך דמזיבורית לא הוה קשה ליה מידי כדפרישית אלא מוקי לה הכי דליהוי זיבורית שבה כמו עידית שבה אי נמי כי היכי דלא תקשי הלא לב''ח לא מסלקי' בארעא כי אית ליה זוזי ללוה וכי משני מזיבורית שבה א''ש הכא דלא משלם זוזי לפי שנתקיים המקח כנגד המעות שנתן: מעידית שבה ומזיבורית שבה. והא דלא שקיל מבינונית שבה משום דקנסו את החוזר בו אבל מעיקרא פריך שאין לקנסו כ''כ ולהגבותו עידית דעלמא: והוה ליה מזיק. לאו דוקא מזיק שהרי אין שמין כפי הנזק שהזיקו שהרי אינו משלם אלא כפי המעות שקבל אלא קצת דימוהו למזיק ליטול חובו מן העידית: עייל ונפיק אזוזי לא קני. נראה דאיירי אפי' משך המקח אם לא פירש בשעת מכירה משיכה זו תהא קונה חפץ זה וזוזי ליהוו הלואה גבאי כמו בשטר דאמר לעיל אני פלוני מכרתי כו' דאין סברא לומר דלענין מי שפרע מיירי: תתרגם שמעתיך במוכר שדהו מפני רעתה. ונראה דהשתא אפילו נפיק ועייל בכולהו זוזי קני ולאו דוקא חד זוזא כדאמרי' בסמוך ולא טרח וזבין במאתים וקא עייל ונפיק אזוזי כמוכר שדהו מפני רעתה דמי או לא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|