הכי השתא [כיצד אתה משווה]?! בשלמא אי איתמר איפכא [נניח אילו היה נאמר ההיפך], שהיינו דנים במקרה הפוך; שהיא אמרה לשליח "התקבל לי גיטי" והוא הלך לבעל ואמר "אשתך אמרה הבא לי גיטי", והוא הבעל אומר: "הילך כמו שאמרה". ואילו אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב על זה: משיגיע גט לידו הריהי מגורשת, הרי היתה זו ראיה — אלמא [מכאן] דאדיבורא דידה קא סמיך [שעל הדיבור שלה הוא סומך].

אי נמי [או גם כן] אם באותו מקרה היה אומר: משהגיע גט לידה מגורשת — הייתי מוכיח אלמא [מכאן] דאדיבורא דידיה קא סמיך [שעל הדיבור שלו הוא סומך]. אלא התם [שם] במקרה שבאמת אמר רבה בר אבוה — אין הטעם משום שסמך או לא סמך על דעתה שלה, אלא משום שעקר השליח לשליחותיה [את שליחותו] לגמרי ובעצם אינו עוד שליח. ומדוע — שאמר ליה [לו] לבעל: "שליח לקבלה הוינא [אני], ולהולכה לא הוינא [אינני] ", וכיון שלא נתמנה כלל להיות שליח לקבלה — פסקה שליחותו, ולכן אין בה ממש. והשאלה לא נפתרה איפוא.

א ושוב אנו חוזרים לפירוש המשנה גופה, לגבי הביטוי של "הטעו זה את זה", ומציעים הצעה שונה לגמרי: איבעית אימא [אם תרצה אמור]: האי תנא [תנא זה] במשנתנו גם אם "חזרו" בהם הצדדים נמי [גם כן] בלשון "הטעו" קרי ליה [קורא לו], דתניא [שכן שנינו בברייתא] כיוצא בזה: השוכר את האומנין והטעו את בעל הבית, או שבעל הבית הטעה אותן — אין להם זה על זה אלא תרעומת.

וממשיכה הברייתא: במה דברים אמורים — שלא הלכו למקום העבודה אלא חזר בו בעל הבית מיד. אבל אם כבר הלכו החמרים ולא מצאו תבואה להוביל, או שהלכו הפועלין לעבוד ומצאו שדה כשהיא לחה ואי אפשר לעבד אותה בעידור — נותן להן בעל הבית שכרן משלם, אבל אינו נותן להם שכר עבודה מלא, כי אינו דומה הבא טעון לבא ריקן, ואינו דומה העושה מלאכה ליושב ובטל.

במה דברים אמורים שאם חזרו בהם אין להם אלא תרעומת — כשלא התחילו כלל במלאכה, אבל אם כבר התחילו במלאכה — שמין (מעריכים) להן מה שעשו, ומקבלים תמורה מסויימת עבור מה שגמרו. כיצד? — קבלו קמה לקצור את כולה בקבלנות בשני סלעים, וקצרו חציה והניחו חציה. או שקיבלו על עצמם בגד לארוג את כולו בשני סלעים, וארגו חציו והניחו חציו — במקרה כזה שמין להן את מה שעשו, כיצד?

— אם היה מה שצריכים להשלים יפה (שווה) ששה דינרים שהוא סלע וחצי, כגון שנתייקר שכר העבודה — נותן להם סלע כפי הסכום שהתנו מראש, שאין העובדים מפסידים שכר שנקצב להם, או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים. ואם צריך להשלים כדי סלע — נותן להם סלע.

ואילו ר' דוסא אומר: שמין (מעריכים) להם את מה שעתיד להעשות, אם היה יפה לפי האומדן ששה דינרים, כלומר, שעדיין שווה ששה דינרים, שמה שצריך להיעשות אפשר לעשותו על ידי פועלים אחרים רק בששה דינרים — נותן להם שקל (חצי סלע), או שיגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים. ואם צריך להשלים כדי סלע — נותן להם סלע.

במה דברים אמורים, שהפועלים מקבלים שכר על מה שעבדו ואין לבעל הבית אלא תרעומת — בדבר שאין אבוד על ידי שביתת הפועלים, אבל בדבר העלול להיות אבוד — שוכר עליהן (על חשבונם) פועלים אחרים ביוקר או מטען. כיצד מטען? — אומר להן למשל: סלע קצצתי לכם — באו וטלו שתים. ועד כמה שוכר עליהן — עד ארבעים וחמשים זוז, שיכול לשכור פועלים אחרים ולהוסיף להם הרבה מאוד על שכרם כדי שיגמרו את העבודה.

ובדבר האבוד, במה דברים אמורים — בזמן שאין שם פועלים אחרים לשכור באותו מקום ונמצא בעל הבית מפסיד הרבה, ומותר לו להשתמש בדרכים אלה. אבל אם יש שם פועלים אחרים לשכור, ואמר הפועל שחזר בו לבעל הבית: "צא ושכור מאלו" — אין לו עליהן אלא תרעומת.

תני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות בפני] רב בברייתא זו: נותן להם שכרן משלם. אמר ליה [לו]: חביבי [דודי, ר' חייא] אמר: אילו אנא הואי [אני הייתי פוסק] — לא הוה יהיבנא [הייתי נותן, פוסק] להן אלא כפועל בטל ולא יותר, ואת אמרת [ואתה אומר] נותן להם שכרם משלם! ושואלים: והא עלה קתני [והרי עליה, על קטע זה שבברייתא, שנו מיד אחר כך]: אינו דומה הבא טעון להבא ריקן, עושה מלאכה ליושב ובטל! ומשיבים: לא סיימוה, את הברייתא קמיה [לפניו] ולכן אמר שאין מגיע להם כל שכרם.

איכא דאמרי [יש שאומרים] ושונים בנוסח אחר: שבאמת סיימוה קמיה [לפניו], והכי קאמר [וכך אמר], חביבי אמר: אי הואי אנא [אם הייתי אני] פוסק — לא הוה יהיבנא ליה [הייתי נון, פוסק לו] כלל, ואת אמרת [ואתה אומר] כפועל בטל! ושואלים: אלא אם כן קשיא [קשה באמת] וכיצד נסביר את ההבדל בין הברייתות והשיטות? ומשיבים: הך

לא קשיא [זו אינה קשה]: הא [זה] שאמר שאינם מקבלים כלל — הרי זה באופן דסיירא לארעיה מדאורתא [שסייר ובדק את אדמתו מבערב] והוליך גם את הפועלים עימו, ומכיון שהם עצמם ראוה הרי שהיה להם להעלות על דעתם שיירדו גשמים ולא תהיה השדה ראויה לעיבוד, שעל דעת כן נשכרו לו, ולא היה להם איפוא ללכת אליה בבוקר, ולכך הפסידו. הא [זה] שאמר שהם מקבלים כפועל בטל — הרי זה באופן שלא סיירא לארעיה מאורתא [סייר באדמתו מבערב], שכיון שלא עשה את המוטל עליו ולא בדק כראוי — האחריות עליו.

כי הא [כמו זו] שאמר רבא: האי מאן דאגר אגירי לרפקא ואתא מטרא ומלייה מיא [מי ששכר שכירים לעדור ובא הגשם ומילא את האדמה הזו מים] שאי אפשר לעדור בה, אי סיירא לארעיה מאורתא [אם סייר באדמתו מבערב] עם הפועלים ועשה כל מה שהוא יכול