סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְיֵשׁ לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה
קָנָה אַף עַל גַּב דְּלָא מָשַׁךְ דְּכֵיוָן דְּלָא קָפֵיד קָנָה דְּכִי חֲלִיפִין דָּמֵי וְיֵשׁ לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה דִּמְכוֹר לִי בְּאֵלּוּ קָאָמַר לֵיהּ רַב אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא מְכוֹר לִי בְּאֵלּוּ קָנָה וְאֵין לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה
פְּשִׁיטָא דָּמִים וְאֵין מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן הָא קָאָמְרִינַן דְּקָנֵי דְּכַחֲלִיפִין דָּמוּ חֲלִיפִין וּמַקְפִּיד עֲלֵיהֶן מַאי
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה תָּא שְׁמַע הֲרֵי שֶׁהָיָה תּוֹפֵשׂ פָּרָתוֹ וְעוֹמֵד וּבָא חֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ פָּרָתְךָ לָמָּה לַחֲמוֹר אֲנִי צָרִיךְ יֵשׁ לִי חֲמוֹר שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ פָּרָתְךָ בְּכַמָּה בְּכָךְ וְכָךְ חֲמוֹרְךָ בְּכַמָּה בְּכָךְ וְכָךְ
מָשַׁךְ בַּעַל הַחֲמוֹר אֶת הַפָּרָה וְלֹא הִסְפִּיק בַּעַל הַפָּרָה לִמְשׁוֹךְ אֶת הַחֲמוֹר עַד שֶׁמֵּת הַחֲמוֹר לֹא קָנָה בַּעַל הַחֲמוֹר אֶת הַפָּרָה
שְׁמַע מִינַּהּ חֲלִיפִין וּמַקְפִּיד עֲלֵיהֶן לֹא קָנָה
אָמַר רָבָא אַטּוּ חֲלִיפִין בְּשׁוּפְטָנֵי עָסְקִינַן דְּלָא קָפְדִי אֶלָּא כׇּל חֲלִיפִין מִיקְפָּד קָפְדִי וְקָנָה וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דַּאֲמַר לֵיהּ חֲמוֹר בְּפָרָה וְטָלֶה וּמָשַׁךְ אֶת הַפָּרָה וַעֲדַיִין לֹא מָשַׁךְ אֶת הַטָּלֶה דְּלָא הָוֵה לֵיהּ מְשִׁיכָה מְעַלַּיְ[תָ]א
אָמַר מָר מְכוֹר לִי בְּאֵלּוּ קָנָה וְיֵשׁ לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה לֵימָא סָבַר רַב הוּנָא מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין
לָא רַב הוּנָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מְשִׁיכָה קוֹנָה גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ נִשְׂרְפוּ חִטֶּיךָ בַּעֲלִיָּיה מִלְּתָא דִּשְׁכִיחָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן וּמִלְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא לָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן אֲמַר לֵיהּ מָר הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לְרַב אָשֵׁי אַתּוּן הָכִי מַתְנִיתוּ לַהּ אֲנַן הָכִי מַתְנֵינַן לַהּ וְכֵן אָמַר רַב הוּנָא אֵין מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין
בַּמֶּה קוֹנִין
רַב אָמַר בְּכִלְיוֹ שֶׁל קוֹנֶה דְּנִיחָא לֵיהּ לְקוֹנֶה דְּלֶהֱוֵי מַקְנֶה קוֹנֶה כִּי הֵיכִי דְּלִגְמַר וְלַקְנֵי לֵיהּ וְלֵוִי אָמַר בְּכִלְיוֹ שֶׁל מַקְנֶה כִּדְבָעֵינַן לְמֵימַר לְקַמַּן
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא מִדִּסְקַרְתָּא לְרָבָא וּלְלֵוִי דְּאָמַר בְּכִלְיוֹ שֶׁל מַקְנֶה הָא קָא קָנֵי אַרְעָא אַגַּב גְּלִימָא אִם כֵּן הָווּ לֵיהּ נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת וְנִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת וַאֲנַן אִיפְּכָא תְּנַן נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת
אֲמַר לֵיהּ אִי הֲוָה לֵוִי הָכָא הֲוָה מַפֵּיק לְאַפָּךְ פּוּלְסֵי דְנוּרָא מִי סָבְרַתְּ גְּלִימָא מַקְנֵה לֵיהּ בְּהָהִיא הֲנָאָה דְּקָא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ גָּמַר וּמַקְנֵי לֵיהּ
כְּתַנָּאֵי וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כׇּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ גְּאוּלָּה זוֹ מְכִירָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר לֹא יִגָּאֵל תְּמוּרָה זוֹ חֲלִיפִין וְכֵן הוּא אוֹמֵר לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ
לְקַיֵּם כׇּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ מִי נָתַן לְמִי בּוֹעַז נָתַן לַגּוֹאֵל רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר גּוֹאֵל נָתַן לְבוֹעַז
תָּנָא קוֹנִין בִּכְלִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה אָמַר רַב נַחְמָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְלִי אֲבָל בְּפֵירֵי לָא רַב שֵׁשֶׁת אָמַר אֲפִילּוּ בְּפֵירוֹת מַאי טַעְמָא דְּרַב נַחְמָן אָמַר קְרָא נַעֲלוֹ נַעַל אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא
מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת אָמַר קְרָא לְקַיֵּם כׇּל דָּבָר לְרַב נַחְמָן נָמֵי הָכְתִיב לְקַיֵּם כׇּל דָּבָר הַהוּא לְקַיֵּם כׇּל דָּבָר דְּנִיקְנִין בְּמִנְעָל וְרַב שֵׁשֶׁת נָמֵי הָכְתִיב נַעֲלוֹ אָמַר לְךָ רַב שֵׁשֶׁת מָה נַעֲלוֹ דָּבָר הַמְסוּיָּים אַף כׇּל דָּבָר הַמְסוּיָּים לְאַפּוֹקֵי חֲצִי רִמּוֹן וַחֲצִי אֱגוֹז דְּלָא
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי כְּמַאן כָּתְבִינַן הָאִידָּנָא בְּמָנָא דְּכָשַׁר לְמִקְנְיָא בֵּיהּ בְּמָנָא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב שֵׁשֶׁת דְּאָמַר קוֹנִין בְּפֵירוֹת דְּכָשַׁר לְאַפּוֹקֵי מִדִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר קוֹנִין

רש"י

ויש לו לחבירו עליו דין אונאה. אם אין במעות כדי דמי החפץ שפחתו שתות: כחליפין דמי. ולקמיה פריך והא אין מטבע נעשה חליפין: דמכור לי קאמר. לשון ממכר ולא לשון חליפין: פשיטא לן דמים ואין מקפיד עליהן. נתן לו מעות או חפץ בשביל חפץ אחר בתורת דמים ולא הקפיד עליהן לראות אם ישנן כדי שויין: הא אמר. דקני בלא משיכה: חליפין ומקפיד עליהן. נתן לו חפץ בחפץ בתורת חליפין לקנות כדין קנין שקונין בסודר וזה מקפיד לראות שיהא הסודר שוה כל כך: מהו. מי קנו תרוייהו במשיכה דחד מינייהו או דלמא הואיל והקפיד עליהם הרי הן כדמים והוי להו מעות ואין קונות עד שימשוך גם השני: פרתך למה. הבאת בשוק: אמר רבא אטו חליפין. דקרא: . בשופטני עסקינן. דלא קפדי לדעת שיהו שוות קצת דמים שייטב בעיניו לתת לו את שלו כנגדו ואפי' הכי קאמר קרא דקנה: לימא קסבר רב הונא כו'. דהא יהב טעמא למלתיה משום דכחליפין דמו: סבר לה כרבי יוחנן. כלומר אין מטבע נעשה חליפין והני לאו חליפין נינהו אלא דמים דהא מכור לי קאמר ודמים כי האי גוונא קנו בלא משיכה כחליפין דקנין סודר משום דזביני דלא שכיח נינהו וכרבי יוחנן כו': אתון הכי מתניתו לה. לדרב הונא דמספקא לכו אי סבר ליה מטבע נעשה חליפין ואם לאו ודחיתו דחוי בעלמא: אנן. בהדיא מתנינן רב הונא בהדי הנך רבנן דלעיל (דף מו.) וכן אמר רב הונא כו' ולא מספקא לן הכא מידי דודאי טעמיה משום דס''ל כרבי יוחנן הוא: במה קונין. קנין חליפין דכתיב בקרא שלף איש נעלו מי שלף ונתן: דליהוי מקנה קונה. את הכלי: קא קני ארעא אגב גלימא. הנותן קרקע לחבירו בקנין סודר והמקבל מתנה מושך הסודר מיד הנותן ונקנה לו הקרקע עם הסודר במשיכת הסודר שנקנה במשיכה: א''כ הוו להו קרקעות נקנין עם מטלטלין במשיכה בדבר שהוא קנין למטלטלין ואינו קנין לקרקע: נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות. בדבר שהוא קנין לקרקע ואינו קנין למטלטלין כדקתני בכסף ובשטר ובחזקה: מפיק לאפך פולסא דנורא. ניצוצות של אור אשטנצל''ש שהן עגולות כפולסא דאמרי' לקמן אסימון פולסא ולשון שמתא קאמר ליה שחשדתו בזו: . מי סברת. דאמר ליה אגב שעל ידי משיכת הכלי שנקנה לו במשיכה יקנה לו הקרקע עם הכלי אין אלו אלא כחליפין כאילו זה מוסר לו חפץ אחר תחת קרקע ומהו מסירתו הנאת קבלתו ממנו מתנת הכלי שחשבו לקבל ממנו מתנה נוח לו כאילו נותן לו זה הקונה מתנה רבה וגמר נותן ומקנה לו הקרקע: גאולה זו מכירה. שמכר לו מכירה גמורה בדמים ולא קיבל מעות ובאין לקיים דברי מכירתן על ידי קנין: זו חליפין. שמחליף כלי זה בחפץ שכנגדו: לא שנו. דקונין קנין אלא בכלי: אבל בפירי. כל דבר שאינו כלי: לא. ואפילו שוה הרבה: לקיים כל דבר. לקיים בכל דבר: ההוא לקיים כל דבר. גאולה ותמורה במנעל: המסויים. שלם:

תוספות

כל חליפין מיקפד קפדי. שיהו שוין קצת ולפעמים שיהו שוין כמו החפץ גופיה ואפילו כשאינו שוה כחפץ שכנגדו קנה: רב הונא סבר כר' יוחנן. ומיירי בתורת דמים ולעיל ה''פ והני דמים כיון דלא שכיחי כחליפין דמו: בכליו של מקנה: דוקא בכליו של מקנה ולא בכליו של קונה דהא מקרא יליף לקמן ואי לוי סבר אין מטבע נעשה חליפין וכן פירי היינו טעמא דבעי הנאת קבלת דבר חשוב דומיא דנעל ולא מטבע ופירי: גאולה זו מכירה וכן הוא אומר אם לא יגאל ונמכר. וקשה לר''ת דאדרבה פסוק זה מוכיח דגאולה אינה מכירה אלא גרס לא יגאל דכתיב במעשר בהמה ואמרינן בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לב.) דהאי לא יגאל לא ימכר הוא דאינו נמכר לא חי ולא שחוט ומפרש ר''ת גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה בכסף ולר''ל במשיכה תמורה זו חליפין של שוה בשוה דמהני לכ''ע אפי' בפירי לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה למר אף במטבע ופירי ולמר דוקא בכלי: קונים בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה. וא''ת בפ' כל שעה (פסחים דף לב: ושם ד''ה ואין) אמרינן גבי ונתן לכהן את הקדש דאין נתינה פחות משוה פרוטה וה''נ כתיב ונתן לרעהו וי''ל דהתם הוי תשלומין שגזל ההקדש הלכך ליתנהו פחות משוה פרוטה כמו גבי מעילה דהוי תשלומין אבל נתינת מנעל הוא לרעהו ולא נתינת ממון וכן ונתן בידה דגט הוי נתינת גט ולא נתינת ממון כדאמר פ' שני דגיטין (דף כ. ושם ד''ה דלמא) כתבו על איסורי הנאה כשר וכן (חולין דף קלז:) נתינת תרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי וגבי סיכה דכתיב ואשר יתן ואיכא למ''ד (כריתות דף ו:) דהוי בכל שהוא אע''ג דמעילה היא היינו משום דכתיב סיכה דמשמע בכל שהוא ומ''ד בכזית סבר כרבנן דאבא שאול דאמרי נתינה בכזית כזר שאכל תרומה וגבי לבונה דבעינן כזית בפרק כל המנחות (מנחות דף נט: ושם ס. ד''ה מי) משום דשני מלשון שימה דאתחיל ביה: לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא. וסודר דג' על ג' דאמר לעיל פ''ק (דף ז.) דכמאן דפסיק דמי חשיב דבר מסוים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר