|
טקסט הדף מנוקד
לְמַאי חֲזוּ שֶׁמֶן חֲזֵי לְגִלְדָּאֵי דְּבַשׁ לִכְתִישָׁא דְגַמְלֵי
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עוֹשֶׂה לָהֶם תַּקָּנָה וּמוֹכְרָן בְּבֵית דִּין מַאי תַּקַּנְתָּא עָבֵיד לְהוּ אָמַר רַב אָשֵׁי לְקַנְקַנִּים בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר לְהֶפְסֵד מְרוּבֶּה חָשְׁשׁוּ לְהֶפְסֵד מוּעָט לֹא חָשְׁשׁוּ וּמָר סָבַר אֲפִילּוּ לְהֶפְסֵד מוּעָט נָמֵי חָשְׁשׁוּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יִמְכְּרֵם בְּבֵית דִּין מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה לִבְעָלִים אִתְּמַר רַבִּי אַבָּא בְּרַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרָבָא אָמַר רַב נַחְמָן הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים וְהָא אַמְרַהּ רַבִּי יוֹחָנָן חֲדָא זִמְנָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמִשְׁנָתֵינוּ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ חוּץ מֵעָרֵב וְצַיְדָן וּרְאָיָה אַחֲרוֹנָה אָמוֹרָאֵי נִינְהוּ וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נִשְׁמָע דְּמוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי שָׁבוּי מִדְּרַבָּנַן נִשְׁמַע דְּאֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי שָׁבוּי וּמִמַּאי דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָכָא אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָא כָלְיָא קַרְנָא אֲבָל הָתָם הָכִי נָמֵי דְּאֵין מוֹרִידִין וְעַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָכָא אֶלָּא אִי כְּרַב כָּהֲנָא אִי כְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֲבָל הָתָם הָכִי נָמֵי דְּמוֹרִידִין לְמֵימְרָא דִּתְרֵי טַעְמֵי נִינְהוּ וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר שְׁמוּאֵל מוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי שָׁבוּי לָאו מִשּׁוּם דְּחַד טַעְמָא הוּא לָא תְּרֵי טַעְמֵי נִינְהוּ הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים וְאָמַר רַב נַחְמָן מוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי שָׁבוּי אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ תְּרֵי טַעְמֵי נִינְהוּ שְׁמַע מִינַּהּ אִתְּמַר שָׁבוּי שֶׁנִּשְׁבָּה רַב אָמַר אֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לִנְכָסָיו שְׁמוּאֵל אָמַר מוֹרִידִין קָרוֹב לִנְכָסָיו בְּשֶׁשָּׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמוֹרִידִין כִּי פְּלִיגִי בְּשֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת רַב אָמַר אֵין מוֹרִידִין דִּלְמָא מַפְסִיד לְהוּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר מוֹרִידִין כֵּיוָן דְּאָמַר מָר שָׁיְימִינַן לְהוּ כְּאָרִיס לָא מַפְסֵיד לְהוּ מֵיתִיבִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁנְּשׁוֹתֵיהֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיהֶם יְתוֹמִים אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם וְגוֹ' מְלַמֵּד שֶׁנְּשׁוֹתֵיהֶם מְבַקְּשׁוֹת לִינָּשֵׂא וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָן וּבְנֵיהֶן רוֹצִים לֵירֵד לְנִכְסֵי אֲבִיהֶן וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָן אָמַר רָבָא לֵירֵד וְלִמְכּוֹר תְּנַן הֲוָה עוֹבָדָא בִּנְהַרְדְּעָא וּפַשְׁטַהּ רַב שֵׁשֶׁת מֵהָא מַתְנִיתָא אֲמַר לֵיהּ רַב עַמְרָם דִּלְמָא לֵירֵד וְלִמְכּוֹר תְּנַן אֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא מִפּוּמְבְּדִיתָא אַתְּ דִּמְעַיְּילִין פִּילָא בְּקוֹפָא דְמַחְטָא וְהָא דּוּמְיָא דִּנְשׁוֹתֵיהֶם [וּבְנֵיהֶם] קָתָנֵי מָה הָתָם כְּלָל לָא אַף הָכָא נָמֵי כְּלָל לָא וּמוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי שָׁבוּי תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא הַיּוֹרֵד לְנִכְסֵי שָׁבוּי אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ שָׁמַע שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין וְקָדַם וְתָלַשׁ וְאָכַל הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר וְאֵלּוּ הֵן נִכְסֵי שְׁבוּיִין הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו אוֹ אָחִיו אוֹ אֶחָד מִן הַמּוֹרִישִׁין הָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמְעוּ בָּהֶן שֶׁמֵּת הַיּוֹרֵד לְנִכְסֵי נְטוּשִׁים מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ וְאֵלּוּ הֵן נִכְסֵי נְטוּשִׁים הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו אוֹ אָחִיו אוֹ אֶחָד מִן הַמּוֹרִישִׁין הָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם וְלֹא שָׁמְעוּ בָּהֶם שֶׁמֵּת וְאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שָׁמַעְתִּי שֶׁהַנְּטוּשִׁים כִּשְׁבוּיִין הַיּוֹרֵד לְנִכְסֵי רְטוּשִׁים מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ וְאֵלּוּ הֵן נִכְסֵי רְטוּשִׁים הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו אוֹ אָחִיו אוֹ אֶחָד מִן הַמּוֹרִישִׁין כָּאן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הָלְכוּ מַאי שְׁנָא הָנָךְ דְּקָרוּ לְהוּ נְטוּשִׁים וּמַאי שְׁנָא הָנֵי דְּקָרוּ לְהוּ רְטוּשִׁים רש"י
למאי חזו. דקתני מוכרן: לגלדאי. לסוך עורות: לכתישא דגמלא. לכתישא שעל הגמל שגבו כתוש ומסוקב מחמת משאוי איישר''א בלע''ז לקנקניו. הכלי שהיה בתוכו יתקלקל אם ישהא בתוכו: במאי קמיפלגי. ר''מ ורבנן מאחר שמודה ר''מ ביתר מכדי חסרונן: להפסד מרובה. כגון יתר מכדי חסרונן: הפסד מועט. כגון בכדי חסרון דריקבון פירות וקילקול הקנקן דיין והחמיץ: ערב. בגט פשוט (ב''ב קע''ג:): צידן. במסכת גיטין (דף עד.): ראייה. בדיני ממונות השני (סנהדרין לא.) שנחלקו בשני מחלוקות במביא שטר ראיה לסתור את הדין בראשונה הלכה כמותו ובאחרונה אין הלכה כמותו: אמוראי נינהו. רבה אמר בכללא אמר ר' יוחנן ור' אבא אמר לאו בכללא אמר רבי יוחנן אלא יש מהן שהלכה כמותו: מדרבן שמעון נשמע דמורידין קרוב. הראוי לירש: בנכסי שבוי. לקרקעות שבוי לעובדן ולשומרן עד שיבאו הבעלים ולקמן פליגי בא אמוראי: עד כאן לא קאמר רבן שמעון הכא. דמוכרן: אלא משום דקא כליא קרנא. אם יניחם שם אבל גבי קרקעות וכרמים אע''פ שמתקלקלות קצת לא כליא קרנא: אי כרב כהנא. דאמר לעיל רוצה אדם בקב שלו: אי כרב נחמן בר יצחק. דאמר שמא עשאן תרומה ומעשר: דתרי טעמי נינהו. מתני' ונכסי שבוי ואיכא דאית ליה מוכרין פירות האבודין ולית ליה מורידין: קרוב. הראוי ליורשו ואין קרוב ממנו: בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין. דאם יבאו הבעלים קודם שיאכל זה הפירות יטול זה כשאר אריסין ויחזיר השאר ואם יבאו עדים שמת ירש הכל: מפסיד להו. ולא יזבל הקרעות ויזרעם תמיד ויכחישם: כיון דאמר מר. לקמן וכולם שמין להם כאריס אם יבאו הבעלים שמין לזה חלקו בכל שנה שעבד בה כמנהג אריסי העיר אם מחצה אם שליש אם רביע: אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא כו'. שילכו בשבי ולא ידעו בניהם אם חיים אם מתים ויהיו נשיהם אלמנות לעולם שאין ב''ד מניחין אותן לינשא ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם ושתי קללות הן אחת של חרב ואחת של שבי שמע מינה: אין מורידין: הוה עובדא בנהרדעא. בשבוי שירד יורשו לנכסיו: ופשטה רב ששת מהא מתניתא. דאין מורידין: א''ל רב עמרם דלמא לירד ולמכור תנן. [קתני] תנא דאין מניחין אבל לעשות ולאכול וליטול כאריס שפיר דמי: דמעיילין פילא כו'. ומשני שנוייא דחיקא כמבקש להכניס פיל שהוא חיה גדולה בנקב מחט: ותלש. פירות שנה זו: הרי זה זריז. מהיר לזכות בשלו בטרם יפסיד ונשכר בזריזותו: ואלו הן נכסי שבויין. דאמר אין מוציאין אותם מידו: שהנטושים כשבוין. ואין מוציאין מידו: נכסי נטושין. שהנכסים נטושין: נכסי רטושין. שהנכסים רטושים ולקמן מפרש להו רטושין משמע שעזבום בעלים מדעתם והלכו להם דכיון דהיה לו לצוות הורידו יורשיי לנכסי ולא צוה ש''מ לא ניחא ליה ונטושים שנטשום בעליהם בעל כרחן כגון שנשבו והיינו תנאי דרבן שמעון סבר מורידין ורבנן סברי אין מורידין:
תוספות
עד כאן לא קאמר רשב''ג כו' אבל הכא אין מורידין. וא''ת והא לקמן מייתי דאית ליה לרשב''ג מורידין וי''ל דמהא ליכא למשמע מינה אבל קשה דמאי מוכיח דחד טעמא הוא מדשמואל דסבר כרשב''ג וסבר מורידין לוכח כן מרשב''ג גופיה וצ''ל דלא שמיע ליה ברייתא דלקמן: בששמעו בו שמת כ''ע ל''פ דמורידין. אין לפרש בששמעו בב' עדים דא''כ פשיטא דמורידין אלא ששמעו היינו בקול ועד אחד אע''ג דשמעו בו שמת דבפ' ב' דייני גזירות (כתובות דף קז.) גבי אין פוסקין מזונות לאשת איש משמע סוגיא דהתם דהוי בעדות גמורה.: אמר רבא לירד ולמכור תנן. וא''ת ואמאי לא פריך ממתניתין דהאשה שהלכה (יבמות דף קטז: ושם ד''ה שאין) דקתני מצינו שאין אחים נכנסין לנחלה על פיה ולשני נמי לירד ולמכור תנן וי''ל דמהכא אלימא ליה לאקשויי משום דדומיא דנשותיהם קתני דמשמע כלל כלל לא: היורד לנכסי שבוי אין מוציאין אותו מידו. הוא הדין דאפי' מורידין אותו לכתחילה דהא נטושים מורידין לרשב''ג דאמר הנטושים כשבויין אלא אגב דתנא בסיפא בנטושים מוציאין תנא נמי בשבויין אין מוציאין וא''ת לימא רב הלכה כתנא קמא ושמואל הלכה כרשב''ג וי''ל דלא שמיע להו ברייתא אי נמי איכא דמפכי להו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|