|
טקסט הדף מנוקד
אַף בָּרִאשׁוֹנָה הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אֲמַר לֵיהּ חָלוּק הָיָה רַבִּי יוֹסֵי אַף בָּרִאשׁוֹנָה וַהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אַף בָּרִאשׁוֹנָה
אִתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר חָלוּק הָיָה רַבִּי יוֹסֵי אַף בָּרִאשׁוֹנָה וַהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אַף בָּרִאשׁוֹנָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יוֹסֵי בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁכְּבָר שִׁילֵּם שִׁילֵּם אִין לֹא שִׁילֵּם לָא וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁילֵּם שִׁילֵּם מַמָּשׁ אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁילֵּם אֵימָא מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יוֹסֵי בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁכְּבָר אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם מַתְנִי' אָמַר לִשְׁנַיִם גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם אוֹ אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אִם כֵּן מָה הִפְסִיד הָרַמַּאי אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וְכֵן שְׁנֵי כֵלִים אֶחָד יָפֶה מָנֶה וְאֶחָד יָפֶה אֶלֶף זוּז זֶה אוֹמֵר יָפֶה שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר יָפֶה שֶׁלִּי נוֹתֵן אֶת הַקָּטָן לְאֶחָד מֵהֶן וּמִתּוֹךְ הַגָּדוֹל נוֹתֵן דְּמֵי קָטָן לַשֵּׁנִי וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אִם כֵּן מָה הִפְסִיד הָרַמַּאי אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ גְּמָ' אַלְמָא מִסְּפֵיקָא מַפְּקִינַן מָמוֹנָא וְלָא אָמְרִינַן אוֹקֵי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ וּרְמִינְהִי שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ אֲמַר לֵיהּ פִּקָּדוֹן אַגָּזֵל קָא רָמֵית גָּזֵל דַּעֲבַד אִיסּוּרָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן פִּקָּדוֹן דְּלָא עֲבַד אִיסּוּרָא לָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן וּרְמִי פִּקָּדוֹן אַפִּקָּדוֹן וּרְמִי גָּזֵל אַגָּזֵל פִּקָּדוֹן אַפִּקְדוֹן דְּקָתָנֵי רֵישָׁא אוֹ אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד אֶצְלִי מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה וּרְמִינְהִי שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ וְכוּ' אָמַר רָבָא רֵישָׁא נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִפְקִידוּ לוֹ בִּשְׁנֵי כְרִיכוֹת דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵידַק סֵיפָא נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִפְקִידוּ לוֹ בְּכֶרֶךְ אֶחָד דְּלָא הֲוָה לֵיהּ לְמֵידַק כְּגוֹן דְּאַפְקִידוּ תַּרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי בְּחַד זִימְנָא דְּאָמַר לְהוּ אַנְתְּ גּוּפַיְיכוּ לָא קָפְדִיתוּ אַהֲדָדֵי אֲנָא קָפֵידְנָא וּרְמִי גָּזֵל אַגָּזֵל קָתָנֵי הָכָא אֲמַר לִשְׁנַיִם גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם אוֹ אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה וּרְמִינְהִי גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן גָּזַל זֶה אוֹמֵר אוֹתִי גָּזַל וְזֶה אוֹמֵר אוֹתִי גָּזַל מַנִּיחַ גְּזֵילָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן אַלְמָא מִסְּפֵקָא לָא מַפְּקִינַן מָמוֹנָא וְאָמְרִינַן אוֹקֵים מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ וּמִמַּאי דְּמַתְנִיתִין דְּהָכָא רַבִּי טַרְפוֹן הִיא דְּקָתָנֵי עֲלַהּ דְּהַהִיא מוֹדֶה רַבִּי טַרְפוֹן בְּאוֹמֵר לִשְׁנַיִם גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם שֶׁנּוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה הָתָם דְּקָא תָבְעִי לֵיהּ הָכָא בְּבָא לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ שְׁמַע מִינַּהּ אָמַר מָר הָתָם דְּקָא תָבְעִי לֵיהּ וְהַלָּה מָה טוֹעֵן רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הַלָּה שׁוֹתֵק רַב מַתְנָה אָמַר רַב הַלָּה רש"יאף בראשונה. בשילם ולא רצה לישבע כיצד זה נותן לתוך כיסו כפילו של זה אלא יחזיר הכפל לבעלים: שכבר שילם. קודם שנמצא הגנב וקנה כפל כדאמר מעיקרא אדעתא דהכי אתאי לידיה: מתני' שהודה מפי עצמו. הואיל והודה מפי עצמו ובגמ' מפרש טעמא מה הוא: זה אומר מאתים שלי. לאחר זמן כשבאו ליטול פקדונן: מה הפסיד הרמאי. אם כן לא יודה לעולם על האמת: מתוך הגדול. ישברנו: גמ' מספיקא מפקי' ממונא. דקתני נותן לזה מנה ולזה מנה: ולא אמרינן. כשזה תובע וזה אומר איני יודע אם לך אם לחברך אוקי ממונא בחזקת נתבע זה שלא נפסידנו ממונו ויהא מונח עד שיבא אליהו: רישא. דחד גברא הפקיד אצלו והוה ליה כשנים שהפקידו אצלו בשני כריכות כלומר זה שלא בפני זה דה''ל למידק מי הפקיד אצלו מנה ומי מאתים: סיפא. שהפקידו לו שניהם זה בפני זה ה''ל כמי שנאמנים זה על זה להפקיד שני פקדונותם בצרור אחד דלית ליה למידק מה יש לזה בתוכו ומה יש לחבירו ואע''ג דלא כרך אחד הוה מיהו כיון שהפקידו זה בפני זה גילו דעתן שלא חשדו זה את זה לומר שמא חבירו יתבע המאתים: ומתני' דהכא ממאי דר''ט היא. דתקשי לך דלמא ר''ע היא דפליג נמי בההיא ואומר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד: דקתני עלה דההיא כו'. אלמא מודה ר''ט בהא ומה שנא: ומשנינן התם דקתבעי ליה. והוא אין חפץ ליתן אלא מן הדין ומספיקא לית לן לחיוביה לכל חד וחד: הכא בבא לצאת ידי שמים. מאליו בא לימלך מה יעשה ולא יענש דהשתא ודאי אמרינן ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניהם שאם תהא מונחת עד שיבא אליהו נמצא הנגזל מפסיד על ידך: דיקא נמי. דטעמא דמתני' בבא לצאת ידי שמים מן העונש ולא מן הדין מדתלי טעמא בהודה מפי עצמו שלא היה אדם תובעו כלום משמע שהוא בא לימלך: והלה מה טוען. לכל אחד דקתני מניח גזילה ביניהם ומסתלק: תוספותגזל מחמשה. לא שייך הך פלוגתא לפלוגתא דרבי יוחנן ורב הונא דפ' השואל (לקמן דף צז:) בברי ושמא דאפי' לר''ט דאמר מניח גזילה ביניהם היינו משום דיודע בודאי שלא גזל לכולם רק לאחד אבל ברי ושמא יודה דברי עדיף ואפי' לר''ע דאמר ישלם לכל אחד ואחד היינו משום שיודע בודאי שהוא חייב לאחד מהם אבל גבי ברי ושמא יודה דפטור שאינו יודע שהוא חייב כלל: דקתני עלה ומודה ר''ט. ה''ה דה''מ למפרך מברייתא אמאי מודה אלא ניחא ליה למפרך ממתניתין דיבמות אמתניתין: התם דקא תבעי ליה הכא בבא לצאת ידי שמים. לכאורה נראה דהשתא לא צריך לשינויי קמאי דאין חילוק בין כרך אחד לב' כריכות ורישא דנותן מנה לזה ומנה לזה בבא לצאת ידי שמים וסיפא דקתבעי ליה יהא מונח אך מדלא קאמר אלא התם דקא תבעי ליה משמע דלא הדר משנוייא קמא וכן לקמן (ע''ב) דפריך נמי ומי אמר רבא בב' כריכות ה''ל למידק משמע דלא הדר ביה לכך נראה דכולה מתני' איירי בבא לצאת ידי שמים ולכך ברישא דהוה ליה למידק נותן לזה מנה ולזה מנה בבא לצאת ידי שמים וסיפא דבכרך אחד כיון דלא ה''ל למידק אפילו בבא לצאת ידי שמים אינו חייב ולרבי טרפון נקט ברישא אביו של אחד מכם ולא נקט אחד מכם לרבותא דאפילו שמא ושמא נותן לכל אחד ואחד בבא לצאת ידי שמים ולר''ע נקט אביו דמשמע שמא ושמא לכך אינו חייב אלא לצאת ידי שמים כדאמר לקמן (שם) דבשמא ושמא אינו חייב לכל אחד ואחד לר''ע מדינא ונקט אביו דאי הם עצמן הפקידו אם כן מסתמא תבעי ליה וה''ל ברי ושמא ואפילו מדינא חייבין לר''ע דמתניתין אתיא כר''ע נמי דקאמר לקמן (שם) ממאי דמתני' דהכא ר''ע היא ועוד דהלכה כר''ע מחבירו ובסיפא דלא נקט שני אבותיכם הפקידו לרבותא לא תני הכי דאע''ג דטענו ברי פטור אפילו לצאת ידי שמים ואפי' לר''ע כיון דלא פשע דלא הוה ליה למידק ולא מחייב ר''ע מדינא אלא בברי ושמא והיכא דהוה ליה למידק אבל בשמא ושמא אפי' בשני כריכות אינו חייב אלא לצאת ידי שמים והיכא דלא הוי ליה למידק פטור אפי' לצאת ידי שמים ואפילו בברי ושמא וא''ת דבפרק הגוזל קמא (ב''ק דף קג: ושם קד. ד''ה שכבר) קאמר מעשה בחסיד אחד שבא לפני ר''ט ואמר ליה הנח דמי מקחך ביניהם וכי לא בעי חסיד לצאת ידי שמים וי''ל דר''ט אמר ליה שכך הדין וא''ת התם דפריך אמתניתין דקתני הגוזל מחבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי ומוקי כר''ט כו' ומאי איריא נשבע אפי' הודה נמי דתניא מודה ר''ט כו' ומאי פריך והא אוקמי' ברייתא דמודה ר''ט בבא לצאת ידי שמים ומתני' דהתם מיירי מדינא וי''ל דמתני' דהתם מיירי לצאת ידי שמים להביא קרבן וקא אמר אם רוצה להביא קרבן צריך להביא גזלו למדי דתנן הביא אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא לכך פריך דבלא שבועה ולא קרבן צריך להביא גזלו למדי אם רוצה לצאת ידי שמים: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|