סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מִי יֵימַר דְּמִגַּנְבָא וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר דְּמִגַּנְבָא מִי יֵימַר דְּמִשְׁתְּכַח גַּנָּב וְאִי מִשְׁתְּכַח גַּנָּב מִי יֵימַר דִּמְשַׁלֵּם דִּלְמָא מוֹדֵי וּמִפְּטַר אָמַר רָבָא נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לוֹ לִכְשֶׁתִּגָּנֵב וְתִרְצֶה וּתְשַׁלְּמֵנִי הֲרֵי פָּרָתִי קְנוּיָה לְךָ מֵעַכְשָׁיו
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא אִי הָכִי אֲפִילּוּ גִּיזּוֹתֶיהָ וּוַלְדוֹתֶיהָ נָמֵי אַלְּמָה תַּנְיָא חוּץ מִגִּיזּוֹתֶיהָ וּוַלְדוֹתֶיהָ אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לוֹ חוּץ מִגִּיזּוֹתֶיהָ וּוַלְדוֹתֶיהָ
וּמַאי פְּסָקַאּ סְתָמָא דְּמִלְּתָא שְׁבָחָא דְּאָתֵא מֵעָלְמָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּמַקְנֵי שְׁבָחָא דְּמִגּוּפַהּ לָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּמַקְנֵי
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לוֹ לִכְשֶׁתִּגָּנֵב וְתִרְצֶה וּתְשַׁלְּמֵנִי סָמוּךְ לִגְנֵיבָתָהּ קְנוּיָה לָךְ מַאי בֵּינַיְיהוּ
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ קוּשְׁיָא דְּרַבִּי זֵירָא אִי נָמֵי דְּקָיְימָא בַּאֲגַם
שִׁילֵּם וְלֹא רָצָה לִישָּׁבַע [וְכוּ'] אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁילֵּם שִׁילֵּם מַמָּשׁ אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁילֵּם
תְּנַן שִׁילֵּם וְלֹא רָצָה לִישָּׁבַע שִׁילֵּם אִין לֹא שִׁילֵּם לָא אֵימָא סֵיפָא נִשְׁבַּע וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם טַעְמָא דְּלֹא רָצָה הָא רָצָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁילֵּם אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ
תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ וְנִגְנְבָה וְאָמַר הַלָּה הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל לַשּׂוֹכֵר
אָמַר רַב פָּפָּא שׁוֹמֵר חִנָּם כֵּיוָן שֶׁאָמַר פָּשַׁעְתִּי מַקְנֵה לֵיהּ כְּפֵילָא דְּאִי בָּעֵי פָּטַר נַפְשֵׁיהּ בִּגְנֵיבָה שׁוֹמֵר שָׂכָר כֵּיוָן שֶׁאָמַר נִגְנְבָה מַקְנֵה לֵיהּ כְּפֵילָא דְּאִי בָּעֵי פָּטַר נַפְשֵׁיהּ בִּשְׁבוּרָה וּמֵתָה
שׁוֹאֵל שֶׁאוֹמֵר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם לָא מַקְנֵי לֵיהּ כְּפֵילָא בְּמַאי הֲוָה לֵיהּ לְמִפְטַר נַפְשֵׁיהּ בְּמֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה מֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה לָא שְׁכִיחַ
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב פָּפָּא שׁוֹאֵל נָמֵי כֵּיוָן שֶׁאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם מַקְנֵי לֵיהּ כְּפֵילָא דְּאִי בָּעֵי פָּטַר נַפְשֵׁיהּ בְּמֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה אֲמַר לֵיהּ רַב זְבִיד הָכִי אָמַר אַבָּיֵי שׁוֹאֵל עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מַאי טַעְמָא הוֹאִיל וְכׇל הֲנָאָה שֶׁלּוֹ בְּדִיבּוּרָא לָא מַקְנֵי לֵיהּ כְּפֵילָא
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב זְבִיד הַשּׁוֹאֵל פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ וְנִגְנְבָה וְקִידֵּם הַשּׁוֹאֵל וְשִׁילֵּם וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל לַשּׁוֹאֵל
לְלִישָּׁנָא קַמָּא דְּרַב פָּפָּא וַדַּאי לָא הָוְיָא תְּיוּבְתָּא לְלִישָּׁנָא בָּתְרָא לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ
אָמַר לְךָ רַב פָּפָּא מִי אַלִּימָא מִמַּתְנִיתִין דְּקָתָנֵי שִׁילֵּם וְאוֹקֵימְנָא בְּאָמַר הָכָא נָמֵי בְּאָמַר
מִי דָּמֵי הָתָם לָא קָתָנֵי קִידֵּם הָכָא קָתָנֵי קִידֵּם מַאי קִידֵּם קִידֵּם וְאָמַר
הָא מִדְּקָתָנֵי גַּבֵּי שׂוֹכֵר וְאָמַר וְגַבֵּי שׁוֹאֵל קִידֵּם שְׁמַע מִינַּהּ דַּוְקָא קָתָנֵי מִידֵּי גַּבֵּי הֲדָדֵי תַּנְיָא
שַׁיְילִינְהוּ לְתַנָּאֵי דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא וּדְבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְאָמְרִי גַּבֵּי הֲדָדֵי תַּנְיָין
פְּשִׁיטָא אָמַר אֵינִי מְשַׁלֵּם וְחָזַר וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם הָא קָאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם אֶלָּא אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם

רש"י

מי יימר דמגנבא. שעתיד להיגנב דליקני ליה כפל בשעת מסירה דעל כרחך משעת מסירה בעי לאקנויה שמשכה ממנו על מנת כן: נעשה כאומר לו. בשעה שמסרה לו דקים להו לרבנן דניחא להו לבעלים שיהא בטוח בקרן על מנת שיהא ספק כפל העתיד לבא של שומר והרי היא כמסרה לו על מנת כן שאם תיגנב וישלם לו קרן שתהא פרה קנויה לו משעה שמסרה נמצא למפרע כשגנב הגנב של שומר היתה דפרה כבר היא בעולם: אי הכי. דנמצא שהיתה שלו משעה ראשונה יזכה אף בגיזות וולדות שהיו לה משבאה לביתו דכיון דנגנב ורצה ושילם נמצאת שלו למפרע: פסקא. פסקת הדבר בכל אדם שדעתו להקנות כפל אם יבא לכך ואין דעתו להקנות הולדות: נעשה כאומר לו. בשעה שמסרה לו: לכשתגנב ותרצה ותשלמני. אם תשלם לי הקרן: סמוך לגניבתה קנויה לך. שעה אחת לפני גניבתה תהא הפרה קנויה לך והיא כבר היתה בעולם: קושיא דר' זירא. ללישנא בתרא ליכא לאקשויי גיזות וולדות דהא סמוך לגניבתה הוא דאקנייה: א''נ דהוה קיימא באגם. כשגנבה גנב ללישנא בתרא לא קני כפילא דהא סמוך לגניבתה לא היתה בחצירו שתהא חצירו קונה לו ומשיכה ההוא שעתה לא הואי ובמאי נקני וא''ת: תקני לו משיכה ראשונה שמשכה לו על מנת לקנותה שעה הסמוכה לגניבתה הא אמרינן בכתובות בהאשה שנפלו לה נכסים (דף פב.): האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תיקני לך אלא לאחר שלשים לא קנה: השוכר פרה ונגנבה כו'. אע''פ שהשוכר חייב בגניבה ואבידה מ''מ אם רוצה לשקר ולישבע שנאנסה היה נפטר בשבועה הלכך כי אמר נגנבה וחייב עצמו בקרן נקנה לו הכפל: מקנה ליה כפילא. נקנה לו הכפל: כל חיובי ופטורי דארבעה שומרין ילפינן מקראי לקמן בפרק השואל (דף צד:): שומר חנם ישבע על הכל אם לא פשע והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר פטורין מן האונסין וחייבין בגניבה ואבידה שואל פטור במתה מחמת מלאכה הראויה לה דאמר ליה להכי אושלת לי ולא לאוקמה בכילתא: וכל הנאה שלו. שהיה עושה בה מלאכתו בלא שום שכר: בדיבורא. דהריני משלם: לא מקני ליה. הבעלים כפל שאין זו שום טובה מוטל היה עליו להניח דעתו שהשאילה לו חנם: ללישנא קמא דר''פ. ודאי לא הוי תיובתא דנימא כיון דטעמא דרב פפא משום דלא הוה למפטר נפשיה דהא מתה מחמת מלאכה לא שכיחא אפי' קדם ושילם נמי אית ליה לרב פפא דלא קני ליה כפילא ותיקשי ליה הא ודאי ליכא לאותובי דמצי אמר לך אנא אע''פ שאמר הריני משלם אמרי ולא אמרי אע''פ ששילם: נימא תיהוי תיובתא. מי נימא דשילם דוקא קאמר תנא דברייתא: והא מדקתני. תנא דברייתא גבי שוכר ואמר כדאמרינן לעיל תניא כוותיה דר' יוחנן וגבי שואל ושילם בהך דתניא כוותיה דרב זביד: שיילינהו. בני הישיבה: לתנאי. שהיו שונין תוספתא דרבי חייא ותוספתא דרבי אושעיא שהם עיקר כדאמרינן בעלמא (חולין דף קמא.): כל מתניתא דלא מיתניא בי רבי אושעיא ורבי חייא לא תותבוה בי מדרשא:

תוספות

דלמא מודה ומפטר. פי' דלמא ימהר להודות קודם שיבאו עדים והיינו כרב דאמר מודה בקנס ואח''כ באו עדים פטור ואע''ג דממתני' דמרובה (ב''ק דף עה:) דייקי' דלא כרב על פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד לפי מסקנא דהתם דאמר מסתברא מלתיה דרב בשחייב עצמו בקרן אבל היכא דפטר עצמו מכלום לא אמר לא מפקא מדרב וכן הלכה ולא כשמואל דמחייב דר' יוחנן סבר נמי התם דפטור ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כדאמר פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מז:): אי נמי דקיימא באגם. תימה דנימא נעשה כאמר לו לכשתגנב ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו ' סמוך לגניבה דהשתא קני אפילו עומדת באגם כדאמר ר' יוחנן בפ' האשה שנפלו (כתובות ד' פב. ושם) משוך פרה זו ותקנה לך מעכשיו ולאחר שלשים יום קנה אפי' עומדת באגם וגיזותיה וולדותיה לא קנה אע''פ שאומר מעכשיו שאין הקנין נגמר עד סמוך לגניבתה כדאמר ר' יוחנן בפ' האומר (קידושין דף ס.) בא אחד וקדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום בא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר כ' יום בא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר עשרה ימים בא אחר וקדשה מעכשיו אפי' הן מאה כולם תופסים בה דכל חד וחד רווחא לחבריה שבק ושמא י''ל דקדושין אלימי וכיון דאשכחו רווחא תו לא פקעי אבל הכא גיזות וולדות לכל הפחות הנהו דאיתנהו בשעת מסירה אהני מעכשיו לקנותה סמוך לגניבתה למפרע: אלא מהא ליכא למשמע מינה. תימה כיון דקשיא ליה רישא לסיפא נימא נעשה כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף ה:) ותקשה לר' יוחנן וי''ל דשילם נקט לאביי דפרק הגוזל קמא (ב''ק ד' קח.) לאורויי דאם נשבע ושילם דאין הכפל שלו ולרבא לאורויי שילם אע''פ שנשבע תחלה שהכפל שלו ולא רצה לישבע היינו לא רצה לעמוד בשבועה אבל אם אמר הריני משלם אם נשבע תחלה אין הכפל שלו: שואל עד שישלם. הואיל וכל הנאה שלו ולהאי טעמא אפי' אם התנה להיות כש''ח לא קנה עד שישלם ולטעמא דלעיל דמשום לא שכיחא אם התנה להיות כש''ח קנה כפל במגו דפטר נפשיה בגניבה ואבידה דשכיחא: ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הויא תיובתא. דאמר הריני משלם לא קנה כפל אבל שילם קנה כפל ור''ח גרס ודאי הויא תיובתא דכיון דרב פפא מפרש טעמא משום דלא שכיח האי טעמא שייך אפילו בשילם והא דנקט ואמר הריני משלם משום דנקט גבי ש''ח וש''ש נקט נמי גבי שואל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר