|
טקסט הדף מנוקד
שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְגִיזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחִין מִבֵּית הָאוּמָּן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיב לְהַכְרִיז
גְּמָ' טַעְמָא דְּמָצָא פֵּירוֹת בִּכְלִי וּמָעוֹת בְּכִיס הָא כְּלִי וּלְפָנָיו פֵּירוֹת כִּיס וּלְפָנָיו מָעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן מָצָא כְּלִי וּלְפָנָיו פֵּירוֹת כִּיס וּלְפָנָיו מָעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ מִקְצָתָן בַּכְּלִי וּמִקְצָתָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע מִקְצָתָן בַּכִּיס וּמִקְצָתָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע חַיָּיב לְהַכְרִיז וּרְמִינְהוּ מָצָא דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן בְּצַד דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן חַיָּיב לְהַכְרִיז בָּא בַּעַל סִימָן וְנָטַל אֶת שֶׁלּוֹ זָכָה הַלָּה בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן אָמַר רַב זְבִיד לָא קַשְׁיָא הָא בְּכוּבָּא וְכִיתָּנָא הָא בְּצַנָּא וּפֵירֵי רַב פָּפָּא אָמַר הָא וְהָא בְּצַנָּא וּפֵירֵי וְלָא קַשְׁיָא הָא דְּאִשְׁתְּיַיר בַּהּ מִידֵּי הָא דְּלָא אִשְׁתְּיַיר בַּהּ מִידֵּי וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא דְּלָא אִשְׁתְּיַיר בַּהּ מִידֵּי וְלָא קַשְׁיָא הָא דִּמְהַדְּרִי אַפֵּיהּ לְגַבֵּי פֵּירֵי הָא דְּלָא מְהַדְּרִי אַפֵּיהּ לְגַבֵּי פֵּירֵי וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא דִּמְהַדְּרִי אַפֵּיהּ לְגַבֵּי פֵּירֵי וְלָא קַשְׁיָא הָא דְּאִית לֵהּ אוּגְנִין לְצַנָּא הָא דְּלֵית לֵהּ אוּגְנִין לְצַנָּא צִבּוּרֵי פֵירוֹת וְצִבּוּרֵי מָעוֹת שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ מִנְיָן הָוֵי סִימָן תְּנִי צִבּוּר פֵּירוֹת שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ מָקוֹם הָוֵי סִימָן תְּנִי צִבּוּרֵי פֵּירוֹת שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַגְדְּלָאָה וְהוּא שֶׁעֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִין תַּנְיָא נָמֵי הָכִי מָצָא מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִים חַיָּיב לְהַכְרִיז וְאֵלּוּ הֵן עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִים שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעִין זֶה עַל גַּב זֶה הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא אָמְרַתְּ מָצָא מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ הָא מְשַׁלְחֲפִי שַׁלְחוֹפֵי חַיָּיב לְהַכְרִיז אֵימָא סֵיפָא עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִין חַיָּיב לְהַכְרִיז הָא מְשַׁלְחֲפִי שַׁלְחוֹפֵי הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ תָּנָא כֹּל שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִין מְפוּזָּרוֹת קָרֵי לְהוּ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁל שְׁלֹשָׁה מְלָכִים אֲבָל שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד אֵינוֹ חַיָּיב לְהַכְרִיז הֵיכִי דָמֵי אִי דַּעֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִין אֲפִילּוּ שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד נָמֵי וְאִי דְּאֵין עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִין אֲפִילּוּ שֶׁל שְׁלֹשָׁה מְלָכִים נָמֵי לָא אֶלָּא אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד כְּעֵין שְׁלֹשָׁה מְלָכִים אֲבָל שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד אֵינוֹ חַיָּיב לְהַכְרִיז וְהֵיכִי דָּמֵי דַּעֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּלִים רְוִיחָא תַּתָּאָה וּמְצִיעָא עִילָּוֵיהּ וְזוּטָא עִילָּוֵיהּ מְצִיעָא דְּאָמְרִינַן אַנּוֹחֵי אַנְחִינְהוּ אֲבָל שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד דְּכוּלְּהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ אַף עַל גַּב דְּמַנְּחִי אַהֲדָדֵי הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ אֵימַר אִתְרְמוֹיֵי אִתְרְמִי וּבַהֲדֵי הֲדָדֵי נְפוּל וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד נָמֵי מַכְרֵיז מַאי מַכְרֵיז מִנְיָן מַאי אִירְיָא תְּלָתָא אֲפִילּוּ תְּרֵין נָמֵי אָמַר רָבִינָא טִבְעָא מַכְרֵיז בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה כְּשֵׁיר מַהוּ כְּשׁוּרָה מַהוּ כַּחֲצוּבָה מַהוּ כְּסוּלָּם מַהוּ פְּשׁוֹט מֵהָא חֲדָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ כֹּל שֶׁאִילּוּ מַכְנִיס לָהֶ[ן] קֵיסָם בֵּינֵיהֶן וְנוֹטְלָם בְּבַת אַחַת חַיָּיב לְהַכְרִיז בָּעֵי רַב אָשֵׁי רש"ישלשה מטבעות זו ע''ג זו. בגמרא מפרש סימנייהו: גמ' טעמא דמצא כו'. התם הוא דאמר שהפירות לבעל הכלי: הא כלי ולפניו פירות. הרי אלו הפירות של מוצאן ואע''פ שהכלי לבעל הסימן את הכלי יחזיר ואת הפירות יעכב לו ולא אמרינן מהאי מנא נפל: מקצתן בכלי כו'. הדבר מוכיח דהנך דעל גבי קרקע דהנך הוא וחייב להחזירם למי שיתן סימן בכלי וכן מעות לבעל הכיס: ה''ג. מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן. כגון מעות לפני כיס: חייב להכריז. על הכל וינתנו המעות לבעל הכיס: בא בעל סימן ונטל את שלו. את הכיס ואמר אין המעות שלי זכה הלה במעות: הא. דקתני הרי אלו שלו: בכובא וכיתנא. גיגית מוטלת ופשתן לפניה דודאי האי פשתן לאו מכובא נפל דאי מינה נפל הוה משתייר בה והוא הדין לכיס ולפניו מעות מהאי טעמא והא דקתני חייב בצנא ופירי דעבידי דשרקי ונפלי מיניה כולהו: הא דקתני חייב בדאשתייר. ואיכא למימר הנך דאבראי מיניה נפל: והא דלא אשתייר. כיון דסתם צנא יש לו אוגנין כפולים לתוכו אי מתוכו נפל הוה משתייר ביה דאוגנין מעכבי ליה: ה''ג. הא והא דלא אשתייר ביה מידי: הא דאית ליה אוגנין. לאו מיניה נפל דאי מיניה נפל הוה משתייר ביה מידי: ש''מ מנין הוי סימן. דאי לאו הכי מאי סימן איכא: תני צבור פירות. דאין כאן מנין מאי סימניה מקום דכיון דצבורין הינוח הוה ויהיב סימנא במקום פלוני הנחתים: תני צבורי פירות. סימני מנין דהוי מדחי ליה לא הא תפשוט ולא הא תפשוט: והוא שעשוין כמגדלין. לקמיה מפרש ששלשתן רחבין זה מזה ומניח מלמטה את הרחב ועליו את הבינוני ועליון הוא הקצר שבכולן כמגדל זה העשוי היסוד רחב ומקצר ועולה וכי מנחי הכי לאו דרך נפילה הוה אלא דרך הינוח והיה דעתו לחזור ולטלן ושכח הלכך נוטל ומכריז וזה בא ונותן סימן ואומר מגדלין היו עשויין: ג' מטבעות. שאין דומות זו לזו ברחבן: משלחפי שלחופי. מקצת זו על חבירתה ומקצת על גבי קרקע: חייב להכריז. אלמא כי האי גוונא לאו דרך נפילה הוא: של שלשה מלכים. קס''ד שלא היו צורותיהם שוות שכל מלך כותב שמו וצורתו על מטבע שלו: אי דעשויין כמגדלין. שאין שוין ברחבן ומונחים כמו שפרישית: אפילו של מלך אחד. שצורת שלשתן שוות: של מלך אחד כעין שלשה מלכים. כלומר אפי' הן של מלך אחד שצורת שלשתן שוה והן כעין שלשה מלכים שחלוקין ברחבן ודומין לג' מטבעות: ה''ג והיכי דמי כגון שעשויין כמגדלין להכריז: דכולהו כי הדדי נינהו. שוין ברחבן: אע''ג דכי הדדי מנחי. זה על זה ולאו משלחפי: אימור [אתרמויי] אתרמי. דהכי נפל ואין זה הינוח וסימן אין לו בהם ואפי' מקום דלא ידע היכן נפל: אפי' של מלך אחד מכריז. הואיל ומטבעות הוו זו ע''ג זו יש כאן סימן דלא אתרמי דנפול הכי: ופרכינן מאי מכריז מנין. כך וכך מטבעות מצאתי וזה בא ונתן סימן זו ע''ג זו מצאתם: טבעא מכריז. מטבעות מצאתי הלכך תרי לאו סימנא הוא דמיעוט מטבעות ב': כשיר. מוטלין בעגול כאצעדה: כשורה. זו אצל זו: כחצובה. כג' רגלי קנקן כל אחד כנגד אויר של שני כזה * _ *: כסולם. רוב אמצעי על התחתון ורוב העליון על האמצעי כמו מעלות שקורין אשקולינו''ש: פשוט מהא. דר''נ חדא: כל שאילו מכניס כו'. וכי הוו כסולם ניטלים בבת אחת: תוספותהא בכובא וכיתנא. פי' רש''י דמתני' בכובא וכיתנא וקשה דקתני מצא פירות וי''א דכיתנא אקרי פירי כדאמרינן (בבראשית רבה) ויבא קין מפרי האדמה זרע פשתן הביא ודוחק ונראה דמתני' בצנא ופירי דכיון דאין הפירות מחוברים יחד אילו מן הכלי נפלו היה קצת נשאר מהם בכלי אבל פשתן שקשור ביחד יכול להיות שבכלי היה ונפל ור''ח פי' דפריך אמאי דקאמר מקצתן על גבי קרקע חייב להכריז ורמינהו מצא דבר כו' בא בעל סימן ונטל את שלו זכה המוצא במה שבידו היינו מה שבחוץ אע''פ שיש בפנים קצת פירות ואפילו בעל כלי אומר שכולן שלו ולפי זה גרס בסמוך הא והא דאשתיירי ביה: שמעת מינה מנין הוי סימן. אע''ג דפשיטא ליה לעיל מדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן בעי לאוכוחי הכא ממתני' ולעיל (דף כד) נמי דקתני . אבל מצא שנים חייב לא קאמר ש''מ מנין הוי סימן (. דלא אלימא ליה ברייתא למפשט מינה) אי נמי דמצי למדחי דמנין וחרוזא הוי סימן: והוא שעשויין כמגדלין. אי מנין הוי סימן במה שעשויין כמגדלין ידעינן דדרך הינוח הוה ובתרי לא סגי דטבעא מכריז אבל אם מקום הוי סימן אפילו בתרי ועשויין כמגדלין ידעינן דדרך הינוח הוה דאי בתרי אפי' עשויין כמגדלין לא ידעינן דדרך הינוח הוה דאימור דרך נפילה הוה דאתרמי הכי א''כ לקמן מאי פריך (אר' יוחנן) מאי אריא תלתא אפי' בתרי סגי וי''ל דשפיר משני טבעא מכריז: הא גופא קשיא. אמתני' לא פריך דמצינן למימר דג' מטבעות היינו פירוש דצבורי מעות: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|