|
טקסט הדף מנוקדיֵאוּשׁ שֶׁלֹּא מִדַּעַת אַבָּיֵי אָמַר לָא הָוֵי יֵאוּשׁ וְרָבָא אָמַר הָוֵי יֵאוּשׁ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא הָוֵי יֵאוּשׁ וְאַף עַל גַּב דְּשַׁמְעִינֵיהּ דְּמִיָּאַשׁ לְסוֹף לָא הָוֵי יֵאוּשׁ דְּכִי אֲתָא לִידֵיהּ בְּאִיסּוּרָא הוּא דַּאֲתָא לִידֵיהּ דִּלְכִי יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ לָא מִיָּאַשׁ מֵימָר אָמַר סִימָנָא אִית לִי בְּגַוֵּיהּ יָהֵבְנָא סִימָנָא וְשָׁקֵילְנָא לֵיהּ בְּזוּטוֹ שֶׁל יָם וּבִשְׁלוּלִיתוֹ שֶׁל נָהָר אַף עַל גַּב דְּאִית בֵּיהּ סִימָן רַחֲמָנָא שַׁרְיֵיהּ כִּדְבָעֵינַן לְמֵימַר לְקַמַּן כִּי פְּלִיגִי בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן אַבָּיֵי אָמַר לָא הָוֵי יֵאוּשׁ דְּהָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ רָבָא אָמַר הָוֵי יֵאוּשׁ דִּלְכִי יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ מִיָּאַשׁ מֵימָר אָמַר סִימָנָא לֵית לִי בְּגַוֵּיהּ מֵהַשְׁתָּא הוּא דְּמִיָּאַשׁ (סִימַן פמג"ש ממקגט"י ככסע"ז) תָּא שְׁמַע פֵּירוֹת מְפוּזָּרִין הָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ הָא אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא הָכָא בְּמַכְנַשְׁתָּא (דְּבִיזְרֵי) [דְּבֵי דָרֵי] עָסְקִינַן דַּאֲבֵידָה מִדַּעַת הִיא תָּא שְׁמַע מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ אַמַּאי הָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ הָתָם נָמֵי כִּדְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר אָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה הָכָא נָמֵי אָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה תָּא שְׁמַע עִיגּוּלֵי דְבֵילָה וְכִכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ אַמַּאי וְהָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ הָתָם נָמֵי אַגַּב דְּיַקִּירֵי מִידָּע יָדַע בְּהוּ תָּא שְׁמַע וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ וְאַמַּאי הָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ הָתָם נָמֵי אַגַּב דַּחֲשִׁיבִי מַשְׁמוּשֵׁי מְמַשְׁמֵשׁ בְּהוּ וְכִדְרַבִּי יִצְחָק תָּא שְׁמַע הַמּוֹצֵא מָעוֹת בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבְכׇל מָקוֹם שֶׁהָרַבִּים מְצוּיִין שָׁם הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן וְהָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכׇל שָׁעָה תָּא שְׁמַע מֵאֵימָתַי כׇּל אָדָם מוּתָּרִים בַּלֶּקֶט מִשֶּׁיֵּלְכוּ בָּהּ הַנָּמוֹשׁוֹת וְאָמְרִינַן מַאי נָמוֹשׁוֹת וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן סָבֵי דְּאָזְלִי אַתִּיגְרָא רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לָקוֹטֵי בָּתַר לָקוֹטֵי וְאַמַּאי נְהִי דַּעֲנִיִּים דְּהָכָא מִיָּאֲשִׁי אִיכָּא עֲנִיִּים בְּדוּכְתָּא אַחְרִיתָא דְּלָא מִיָּאֲשִׁי אָמְרִי כֵּיוָן דְּאִיכָּא עֲנִיִּים הָכָא הָנָךְ מֵעִיקָּרָא אִיָּאוֹשֵׁי מִיָּאַשׁ וְאָמְרִי עֲנִיִּים דְּהָתָם מְלַקְּטִי לֵיהּ תָּא שְׁמַע קְצִיעוֹת בַּדֶּרֶךְ וַאֲפִילּוּ בְּצַד שְׂדֵה קְצִיעוֹת וְכֵן תְּאֵנָה הַנּוֹטָה לַדֶּרֶךְ וּמָצָא תְּאֵנִים תַּחְתֶּיהָ מוּתָּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשֵׂר בְּזֵיתִים וּבְחָרוּבִים אָסוּר בִּשְׁלָמָא רֵישָׁא לְאַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא אַגַּב דַּחֲשִׁיבִי מְמַשְׁמֵשׁ בְּהוּ תְּאֵנָה נָמֵי מִידָּע יְדִיעַ דְּנָתְרָא אֶלָּא סֵיפָא לְרָבָא קַשְׁיָא דְּקָתָנֵי בְּזֵיתִים וּבְחָרוּבִים אָסוּר אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ שָׁאנֵי זַיִת הוֹאִיל וְחָזוּתוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו וְאַף עַל גַּב דְּנָתְרִין זֵיתֵי מִידָּע יְדִיעַ דּוּכְתָּא דְּאִינִישׁ אִינִישׁ הוּא אִי הָכִי אֲפִילּוּ רֵישָׁא נָמֵי אָמַר רַב פָּפָּא תְּאֵנָה עִם נְפִילָתָהּ נִמְאֶסֶת תָּא שְׁמַע הַגַּנָּב שֶׁנָּטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה וְכֵן גַּזְלָן שֶׁנָּטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה רש"ייאוש שלא מדעת. דבר שסתמו יאוש לכשידע שנפל ממנו וכשמצאו עדיין לא ידעו הבעלים שנפל מהן: לא הוי יאוש. לקמיה מפרש פלוגתייהו: דמיאש לבסוף. לאחר שמצאו זה וכללא דיאוש כגון דאמר ווי ליה לחסרון כיס דגלי דעתיה שנואש מהן: באיסורא אתא לידיה. דדבר שאינו עשוי להתיאש הוא: זוטו של ים. מקומות בשפת הים שדרך הים לחזור לאחוריו י' פרסאות או חמשה עשר פרסאות פעמיים ביום ושוטף מה שמוצא שם והולך זוטו לשון גודל ושירוע בלשון יווני כמו שכתבו הזקנים לתלמי המלך ואל אצילי ואל זאטוטי (מגילה דף ט.): ושלוליתו של נהר. כשהוא גדל ויוצא חוץ לגדותיו ושולל שלל ושוטף הנמצא: רחמנא שרייה. ואפי' באת ליד המוצא לפני יאוש: לקמן. בשמעתין מנין לאבידה ששטפה נהר כו': מהשתא הוי יאוש. שהרי נפל וכשיודע שוב אין דעתו עליו: דאבידה מדעת היא. שלא נפלו ממנו ומדעת הניחם הפקר: עשוי למשמש. וקודם שמצאו זה נודע לבעלים שנפלו ונואשו: דיקירי. כבד משא: סבי דאזלי אתיגרא. זקנים עניים הולכים על משענתם בנחת ורואין כל שבולת ושבולת ולשון נמושות כמו לא ימושו (ישעיה נט) שממשמשין והולכים: לקוטי בתר לקוטי. לשון נמושות כמו לא ימיש (שמות יג) שנוטלין ומשין הכל מלפניהם: ואמאי. אי יאוש שלא מדעת לאו יאוש הוא: נהי. דלגבי עניים דהכא הוי יאוש מדעת שראו שהלכו בה הנמושות ונתיאשו אלא עניים דעיר אחרת עדיין לא ידעי והיאך מותרין בו אלא משום כיון דלכי ידעי מיאשי הוי יאוש משעה שהלכו בו ובהיתר באו ליד זה: קציעות. תאנים שקוצצין אותם באיזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה ליבש: ואפי' בצד שדה קציעות. שדה ששוטחים בה קציעות דידע דמהנהו אתו: מותרות משום גזל. אע''ג דכי נפל לא ידע כיון דלכי ידע מיאש מהשתא הוי יאוש כרבא: ופטורות מן המעשר. כדין הפקר דהפקר פטור מן המעשר: בזיתים ובחרובים אסור. כאביי: בשלמא רישא לאביי. מצי לתרוצי דמעיקרא ידע ואיאש כדמפרש ואזיל: דקתני בזיתים ובחרובין אסור. וסלקא דעתך משום דלא עבידי דנתרי וליכא למימר ידע דאיאש ואע''ג דלכי ידע מיאש לא הוי יאוש מהשתא: חזותו מוכיח עליו. מראיתו ניכר של מי הוא הלכך מריה לכי ידע דנפיל לא מיאש דמימר אמר כולי עלמא ידעי דדידי נינהו ולא הפקר הן ולא שקלי להו: עם נפילתה נמאסת. הלכך כיון דידיע דנתרא מעיקרא מיאש משום מאיסותא דמכי נפלה לא חשיבא עליה ומפקר לה: לא ידיע. לא גרסינן ופירוש היה משובש בספרים: תוספותדלכי נפל מיניה לא מיאש. ואע''ג דהשתא מיאש אקראי בעלמא הוא ומתחילה לא היה עומד ליאש: ת''ש המוצא מעות כו'. תימה כיון דכבר הקשה ממתני' דמעות מפוזרות אמאי פריך תו מהך ברייתא ורבי יצחק נמי אמאי לא אמר למלתיה אמתני' וי''ל דברייתא אלימא ליה לאקשויי דמשמע דבכל ענין הרי אלו שלו אע''ג דאיכא סימן מדמוקי טעמא שהרבים מצויין שם ומשמע נמי אע''ג דכשזה הגביה עדיין היה בעל אבידה בבית המדרש ולא ידע שנפל מיניה: ופטורות ממעשר. במס' פאה (פ''א מ''ו) מוכח דוקא בהפקיר קודם גמר מלאכה פטור מן המעשר אבל אם הפקיר לאחר גמר מלאכה שנתחייב כבר במעשר אין בכך כלום וה''נ מיירי קודם גמר מלאכה שלא נתייבשו עדיין כדמוכח בביצה פרק המביא (דף לד:) דתאנים העומדין לשוטחן בשדה ולעשות מהן קציעות לא נגמר מלאכתן למעשר עד שיתייבשו ואפילו זכה בהן המוצא קודם שיתייבשו פטורות מן המעשר כדאמרינן בב''ק (דף כח.) המפקיר כרמו והשכים בבקר ובצרו פטור מן המעשר וגבי הקדש אינו כן שאם הקדיש קודם גמר מלאכה ונפדה קודם גמר מלאכה חייב במעשר כדמוכח קצת בפרק האומר (סב:.) תאנה נמי מידע ידיע דנתרא. פירוש בשלמא לאביי תאנה מותרת כיון דרגילות היא דנתרא מעיקרא מתיאש לפי שסבור שהמוצא יקחנה כי הוא לא ידע שנפלה מן האילן אלא סבור הוא מעוברי דרכים נפלה ובזיתים ובחרובין אסור דלא עבידי דנתרי אע''ג דאם היה יודע דנפלו היה מתיאש לפי שעוברי דרכים יקחו כי יתלו דנפל מעוברי דרכים השתא דלא ידע סבור שלא נפלו אסורה דהוה ליה יאוש שלא מדעת אבל לרבא דהוי יאוש אמאי אסור וא''ת אם דין הוא לתלות בעוברי דרכים ולא באילן שאצלו אמאי אסור בזיתים ובחרובין וי''ל דבדין ודאי אין לתלות בעוברי דרכים אלא באילן אלא שהבעלים מתיאשים לפי שסבורין שעוברי דרכים דלא מעלי יורו היתירא בפירות שמוצאים ויתלום בעוברי דרכים וא''ת אם כן מאי פריך לרבא נימא דזיתים וחרובין אסירי משום דאף לאחר שידעו הבעלים שנפלו לא נתיאשו לפי שיודעין שהמוצא לא יקחם שיתלה שנפלו מן האילן כאשר הוא האמת שאין לתלות בעוברי דרכים וי''ל דאם אינן מתיאשים בתאנה אמאי מותרים מיהו אית ספרים דגרסינן שאני זית הואיל וזיתו מוכיח עליו דבזה מתורץ מה שהקשינו כלומר לפי שהם תחת הזית יחשבו הבעלים שהמוצא לא יקחם לתלות בעוברי דרכים אבל תאנה עם נפילתה נמאסת פירוש מתלכלכת ונמאסת בעיניו ומפקירה אבל ברוב ספרים גרסינן הואיל וחזותו מוכיח עליו ואע''ג דמנתרא מידע ידעי דוכתא דאיניש איניש פירוש זיתים שנפלו דומין לזיתים שעומדין באילן ולפיכך אף כשידעו הבעלים שנפלו לא יתיאשו דיודעין שהמוצאם לא יקחם אבל תאנה עם נפילתה נמסת כן גרסינן בערוך נמסת בלא אל''ף ואין דומין לאותן שבאילן אי נמי גרסינן נמאסת ומחמת שמתלכלכת אינה דומה לתאנה שבאילן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|