יכול שמעון לחזור בו, משהחזיק בה — אינו יכול לחזור בו. דאמר לו [שאומר לו] ראובן המוכר: חייתא דקטרי סברת וקבלת [חבילה של קשרים סברת וקבלת], שהרי קנית שלא באחריות, והיית צריך להביא בחשבון שאתה מסתכן בבעלי דינים. ושואלים: מאימתי הויא [הרי היא] בענין זה חזקה? — מכי דייש אמצרי [מזמן שהוא מתקן את גבולות השדה].

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] אפילו אם קונה באחריות נמי [גם כן] אינו יכול לחזור בו, ולבטל את המכירה אם נעשתה כדינה, אף שאחר כך יוכל לתבוע את המוכר, דאמר ליה [שאומר לו] המוכר: אחוי טרפך [הראה לי את שטר הטריפה] ואז אשלם לך, כלומר, אינני רוצה לבטל את המכירה, אלא כשייגמר הדבר ולכשיתברר שנלקח ממך השדה תוכל לבוא אלי ואז אפצה אותך.

א איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה הבאה: המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו של המוכר, ולקחו בעלי השדה את השדה מיד הקונה, ומעתה הוא תובע את כספו מיד המוכר. רב אמר: יש לו לקונה מעות, כלומר, הוא מקבל בחזרה את הכסף ששילם ויש לו שבח ומקבל גם את התשלום על שהשביח את השדה במשך הזמן שטיפל בו. ושמואל אמר: מעות — יש לו, שבח — אין לו.

בעו מיניה [שאלו אותו] את רב הונא: פירש לו את השבח מהו? כלומר, מה הדין אם בשטר המכירה כתב המוכר לקונה שכל שבח שישביח הקונה את השדה כל זמן שמחזיק בו יקבל תמורתו מידי המוכר אם ילקח השדה מן הקונה, מה יהיה אז הדין? ונברר: האם טעמא [הטעם] של שמואל הוא משום שלא פירש שבחא [את השבח] בשטר, והכא הא פירש לה [וכאן הרי פירש אותו], או דלמא טעמיה [שמא טעמו] של שמואל אחר: כיון דלית ליה [שאין לו] קרקע למוכר, ונמצא שהלוקח מקבל בחזרה ממוכר זה את כספו, ואם כן מחזי [נראה] כריבית, שאם הוא משלם עבור השבח נמצא כאילו שילם לו ריבית על משך הזמן שהיה כסף השדה בידי המוכר. אמר ליה [לו]: אין ולאו, ורפיא בידיה [כן ולא, ורופף היה הדבר בידו], כלומר אמר מתחילה כן, ואחר כך לא ולא יכול רב הונא להחליט מה הדין.

איתמר [נאמר] שחלקו אמוראים בדבר, אמר רב נחמן אמר שמואל: מעות — יש לו, שבח — אין לו, אף על פי שפירש לו השבח. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — כיון שקרקע אין לו ואם כן נמצא ששכר מעותיו עומד ונוטל והרי זה כריבית.

איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן: שנינו שאין מוציאין לאכילת פירות, ולשבח קרקעות, ולמזון האשה והבנות שהתחייב אדם לפרנסן בשטר הכתובה שנתן לאשתו מנכסים משועבדים למרות שהתחייבויות אלה היו קודמות, ועשו זאת מפני תיקון העולם שלא ייגרמו נזקים ללקוחות, שהרי כל אדם יש לו התחייבויות כעין אלה, ונמצא כל מקח עלול להתבטל בגללן.

ונדייק: ממשעבדי [מנכסים משועבדים] הוא דלא מפקינן [הוא שאין אנו מוציאים], הא [הרי] אם היו אלה נכסים בני חורין — מפקינן [מוציאים אנו], וקתני מיהא [ולמדנו על כל פנים] כי מוציאים לשבח קרקעות, מאי לאו [האם לא] מדובר כאן בלוקח (קונה) שדה מגזלן שהתברר שהשדה אינו שלו, שצריך הגזלן להחזיר גם את השבח!

ודוחים: לא. כאן מדובר בבעל חוב שמכר שדה משלו, אלא שלאחר מכן טרפו אותו מיד הקונה בשל חובותיו המוקדמים של המוכר.

ושואלים: אי [אם] מדובר בבעל חוב, אימא רישא [אמור את ראשה של משנה זו]: אין מוציאין לאכילת פירות, ואנו מבינים כי הכוונה היא שלקחו מן המחזיק בשדה את שדהו כשהוא מלא פירות שלא נקטפו עדיין, ועתה הוא מנסה לקבל תמורתם מן המוכר, ואי [ואם] מדובר בבעל חוב, בעל חוב מי אית ליה פירי [האם יש לו פירות]? והאמר [והרי אמר] שמואל: בעל חוב גובה את השבח. ונדייק: שבח — אין [כן], אבל פירות — לא!

אלא פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכאן מדובר בגוזל ונגזל. ומדרישא [ומכיון שבראש המשנה] מדובר בגוזל ונגזל, סיפא נמי [בסופה גם כן] מדובר בגוזל ונגזל. וחוזרת איפוא הקושיה על שמואל!

ודוחים: מידי אריא [וכי שייכים הם זה לזה]?! הא כדאיתא והא כדאיתא [זו כפי שהיא וזו כפי שהיא], שכל חלק מן המשנה עומד בפני עצמו, ומאחר ומדובר בענין לעצמו אין איפוא להוכיח משם דבר.

ומקשים עוד: והא [והרי] לא תני הכי [שנינו כך], שכן שנינו: לשבח קרקעות כיצד? — הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה (יוצאת) מתחת ידו על ידי בית דין, כשהוא גובה — גובה את הקרן מנכסים משועבדים, ואת השבח — גובה מנכסים בני חורין.

ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא כדקתני [אם נאמר בדיוק כפי ששנינו שם], שנושא המשפט הוא אותו אדם, הגזלן עצמו, גזלן ממאן גבי [ממי הוא גובה], כלומר, מה יש לו לגבות? אלא לאו [האם לא] מדובר שם במקרה כעין זה: כגון שגזל שדה מחבירו, ומכרה לאחר, והשביחה הקונה, וכשלוקחים בית הדין את השדה הגזול מידו הריהו גובה את השבח מנכסים בני חורין של הגזלן־המוכר!

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך שמואל: לאו תרוצי קא מתרצת [וכי אין אתה מיישב] את המשנה ומוסיף בה דברים? תריץ נמי [תרץ גם כן] שמדובר פה לא בגזלן אלא בבעל חוב, ובמקום "שגזל" גרוס: "שמכר", ואם כן אין מכאן ראיה.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: לאכילת פירות כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה (יוצאת) מתחת ידו, כשהוא גובה — גובה את הקרן מנכסים משועבדים, ופירות גובה מנכסים בני חורין.

ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר] אילימא כדקתני [אם תאמר בדיוק כפי ששנינו] גזלן ממאן גבי [ממי הוא גובה]? אלא לאו [האם לא] זו היא הכוונה: כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר ואותו קונה השביחה וקשה לשמואל!

אמר רבא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שגזל שדה מחבירו והיתה השדה מלאה פירות, ואכל את הפירות, וחפר בה בשדה בורות, שיחין ומערות וקלקל את השדה, ומעתה, אם בא הנגזל לגבות את הקרן, כלומר, דמי השדה עצמו שקלקל — גובה מנכסים משועבדים, ואם בא הנגזל לגבות את הפירות מן הגזלן — גובה מנכסים בני חורין.

ואילו רבה בר רב הונא אמר: כגון