|
טקסט הדף מנוקד
יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ מִשֶּׁהֶחְזִיק בָּהּ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ דְּאָמַר לֵיהּ חַיְיתָא דְקִטְרֵי סְבַרְתְּ וְקַבֵּלְתְּ מֵאֵימָתַי הָוְיָא חֲזָקָה מִכִּי דָיֵישׁ אַמִּצְרֵי
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אֲפִילּוּ בְּאַחְרָיוּת נָמֵי דְּאָמַר לֵיהּ אַחְוִי טִרְפָךְ וַאֲשַׁלֵּם לָךְ אִיתְּמַר הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ וְנִמְצֵאת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ רַב אָמַר יֵשׁ לוֹ מָעוֹת וְיֵשׁ לוֹ שֶׁבַח וּשְׁמוּאֵל אָמַר מָעוֹת יֵשׁ לוֹ שֶׁבַח אֵין לוֹ בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא פֵּירֵשׁ לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח מַהוּ טַעְמָא דִשְׁמוּאֵל מִשּׁוּם דְּלָא פָּירֵשׁ שְׁבָחָא וְהָכָא הָא פָּירֵשׁ לֵהּ אוֹ דִלְמָא טַעְמֵיהּ דִשְׁמוּאֵל כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ קַרְקַע מִחֲזֵי כְּרִיבִּית אֲמַר לְהוּ אִין וְלָאו וְרַפְיָא בִּידֵיהּ אִיתְּמַר אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל מָעוֹת יֵשׁ לוֹ שֶׁבַח אֵין לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁפֵּירַשׁ לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּקַרְקַע אֵין לוֹ שְׂכַר מְעוֹתָיו עוֹמֵד וְנוֹטֵל אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּירוֹת וְלִשְׁבַח קַרְקָעוֹת וְלִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם מִמְּשַׁעְבְּדִי הוּא דְּלָא מַפְּקִינַן הָא מִבְּנֵי (חוֹרִין) [חָרֵי] מַפְּקִינַן וְקָתָנֵי מִיהָא לִשְׁבַח קַרְקָעוֹת מַאי לָאו בְּלוֹקֵחַ מִגַּזְלָן לָא בְּבַעַל חוֹב אִי בְּבַעַל חוֹב אֵימָא רֵישָׁא אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּירוֹת וְאִי בְּבַעַל חוֹב בַּעַל חוֹב מִי אִית לֵיהּ פֵּירֵי וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה אֶת הַשֶּׁבַח שֶׁבַח אִין אֲבָל פֵּירוֹת לָא אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּגוֹזֵל וְנִגְזָל וּמִדְּרֵישָׁא בְּגוֹזֵל וְנִגְזָל סֵיפָא נָמֵי בְּגוֹזֵל וְנִגְזָל מִידֵּי אִרְיָא הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא וְהָא לָא תָּנֵי הָכִי לְשֶׁבַח קַרְקָעוֹת כֵּיצַד הֲרֵי שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וַהֲרֵי הִיא יוֹצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ כְּשֶׁהוּא גּוֹבֶה גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים וְשֶׁבַח גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא כִּדְקָתָנֵי גַּזְלָן מִמַּאן גָּבֵי אֶלָּא לָאו כְּגוֹן שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וּמְכָרָהּ לְאַחֵר וְהִשְׁבִּיחָהּ אָמַר לָךְ לָאו תָּרוֹצֵי קָא מְתָרְצַתְּ תָּרֵיץ נָמֵי בְּבַעַל חוֹב תָּא שְׁמַע לַאֲכִילַת פֵּירוֹת כֵּיצַד הֲרֵי שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וַהֲרֵי הִיא יוֹצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ כְּשֶׁהוּא גּוֹבֶה גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים וּפֵירוֹת גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא כִּדְקָתָנֵי גַּזְלָן מִמַּאן גָּבֵי אֶלָּא לָאו כְּגוֹן שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וּמְכָרָהּ לְאַחֵר וְהִשְׁבִּיחָהּ אָמַר רָבָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ מְלֵאָה פֵּירוֹת וְאָכַל אֶת הַפֵּירוֹת וְחָפַר בָּהּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת בָּא נִגְזָל לִגְבּוֹת קֶרֶן גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים בָּא נִגְזָל לִגְבּוֹת פֵּירוֹת גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר כְּגוֹן רש"י
יכול לחזור בו. ובשלא נתן מעות: אינו יכול לחזור בו. ואפילו לא נתן מעות שהקרקע נקנית בחזקה והמעות על זה מלוה: חייתא. שק מלא קשרים: מכי דייש אמצרי. מתקן גבולי השדה ומגביהם: איכא דאמרי אפי' באחריות נמי. אע''ג דסוף סוף עליה הדר אין יכול לחזור בו שהמוכר מעכב עליו ולא מצי אמר הוא הואיל וסופך לשלם לי מעותי השתא דבידי אעכבם: דאמר ליה אחוי טרפך ואשלם לך. כשיעמידוך ויזכו בדין ויכתוב לך הדיין שטר טורף עלי שבדין טרפוה ממך בשבילי בא ואשלם לך וכל כמה דלא עמדת בדין איני ירא מהם: שאינה שלו. שלא היתה של מוכר שהיתה גזולה בידו והנגזל בא ומוציא מיד הלוקח: יש לו. ללוקח מן המוכר מעות: ויש לו שבח. אם זה השביח את הקרקע בזבל או בגדר קודם שהוציא נגזל מידו גובה לוקח מן המוכר שבח ואם תאמר הנגזל יתן השבח שהרי השיבו קרקע משובחת כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן: שבח אין לו. לקמן מפרש טעמא: פירש לו את השבח. כשמכרה לו התנה אם יטרפוה מידך אשלם לך את השבח מהו: כיון דלית ליה קרקע. הואיל ואין קרקע זו שלו נמצא שאין כאן שום מכר והמעות מלוה אצלו וכשמשלם יותר ממה שנטל מחזי כרבית: אין ולאו. תחילה אמר אין וחזר ואמר לאו רפוי היה הדבר בידו שלא היה יודע טעמו של דבר יפה: לאכילת פירות כו'. מפרש להו לקמן: למזון האשה והבנות. תנאי כתובה שמקבל עליו את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי וכן הבנות בנן נוקבן דיהוו ליכי מינאי אינון יהון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין אין מוציאין לאחד מכל אלו מנכסים משועבדים: מפני תיקון העולם. שאם אתה אומר יטרפו לקוחות על כך אין לך אדם שלוקח שדה מחבירו דהא אין לך אדם שאין חוב זה מוטל עליו ודבר שאין לו קצבה היא ואכילת פירות ושבח קרקעות נמי דבר שאינו ידוע הוא ואין הלקוחות יודעין להזהר בכך: מאי לאו בלוקח שדה מגזלן. והשביחה ובא נגזל וטרפה חוזר לוקח וגובה קרן מן המוכר אפילו מנכסים משועבדים שמכר זה אחר מכירה זו דשטרו של זה קודם שכתב בו אחריות והשבח מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים מפני תיקון העולם שהשבח לא היה קצוב בשעת מכירה כשקיבל עליו אחריות אלמא אית ליה ללוקח שבח מגזלן: לא בבעל חוב. שטרפה בעל חוב ממנו בשביל חובו ולא גזולה היתה דההיא ודאי אית ליה שבחא דמכירה מעלייתא היא כל זמן שלא טרפה ממנו שאם פרע המוכר מעותיו לבע''ח הרי הוא מסולק מן הלקוחות הלכך כי משלם ליה יותר ממה שקיבל השתא הוא דהדר זבין מיניה קרקע המכורה לו ולא מחזי כשכר מעותיו: לאכילת פירות. ס''ד הא מיירי בשדה שטרפוה מליאה פירות מיד הלוקח וחוזר לוקח לגבות מן המוכר ואי בשטרפה בעל חוב מי אית ליה לבעל חוב פירות גמורין המחוברין בקרקע ואינן צריכין לקרקע כלום שיכול לטורפן: גובה את השבח. וכל הקרקע טורף מיד הלוקח כמו שהיא משובחת ע''י הלוקח: בגוזל ונגזל. וכגון שגזלה עם פירותיה ומכרה אי נמי גזלה בלא פירות ומכרה לאחר ועשה בה פירות וטוען נגזל ארעאי אשבח ומיהו היציאה שהוציא הלוקח ישלם לו הנגזל שהרי מתוך כך הושבחה יותר ואם אין השבח יותר אלא היציאה יתירה נותן לו יציאה שיעור שבח ודיו: הא כדאיתא כו'. רישא בנגזל וסיפא בבעל חוב ולקמיה מותיב לה מרישא: והא לא תני הכי. בברייתא עלה דהך מתניתין דאין מוציאין דתוקמה בבעל חוב: והרי היא יוצאה מתחת ידו. שבית דין מוציאין אותה מידו: כשהוא גובה. לקמיה מפרש לה: אילימא כדקתני. שלא מכרה גזלן ומידו היא יוצאה בדין: גזלן ממאן גבי. ממאן יש לו לגבות וכי מה נתן בה: והשביחה. והרי היא בדין יוצאה מתחת ידו של לוקח אלמא אית ליה שבחא ללוקח מגזלן: שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביח. ונעשה פירות גמורין ונגזל לוקחה עם פירותיה ואינו נותן אלא יציאה דקאמר ארעאי אשבח וקתני דלוקח חוזר וגובה מגזלן מן המחוררין: אמר רבא כו'. האי כשהוא גובה לאו בלוקח קאמר דבשלא מכרה עסקינן וגובה את הקרן דקאמר בנגזל וא''ת קרן אמאי גובה מנכסים משועבדים הרי קרקע לפניו כגון שחפר בה בורות דאפחתה משוייה:
תוספות
ויש לו שבח. שהנגזל לוקח הקרקע עם השבח ואינו משלם ללוקח רק היציאה כדין יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דאם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואותו שבח היתר יקח הלוקח מן הגזלן ומיירי שנגזלה ריקנית: ושמואל אמר מעות יש לו אפילו קנאה שלא באחריות . כדפי' לעיל וכן משמע דמיירי דומיא דהכיר בה שאינה שלו דלקמן דמיירי על כרחך שלא באחריות כדקאמר שמואל מעות מתנה דאי באחריות אמאי מעות מתנה: סיפא נמי בגוזל כו'. מרישא עצמה היה יכול להקשות כדמקשה בסמוך אלא כמה שיכול להקשות משבח גופיה פריך: תריץ נמי בבעל חוב. בפרק מי שמת (ב'ב דף קנז: ושם ד''ה גובה) רצה להוכיח דאקני קנה ומכר משתעבד מהכא דגבי בעל חוב שבח שלא היה בעין בשעת הלואה ודחי ר''מ היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא''ת ולוכח משמואל דאמר בעל חוב גובה את השבח ושמואל גופיה הוא דבעי ליה התם דלא מצי למימר דשמואל נמי סבר כר''מ ומבעי ליה אליבא דרבנן דהא בפרק אע''פ (כתובות דף נט.) פסק שמואל כר' יוחנן הסנדלר דלית ליה אדם מקנה כו' וי''ל דהא דאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח היינו לפי המסקנא דהתם דפשיט דאקני קנה ומכר משתעבד אף לרבנן ואם תאמר אדרבה לוכח מהכא דלא משתעבד מדלא טריף בע''ח ממשעבדי דטריף לוקח דאין לומר דאחר שטרף בע''ח קרקע מן הלוקח קנה המוכר קרקעות ומכרן דא''כ גם השבח יגבה מהנהו משעבדי דגם השבח היה קצוב כיון שכבר טרף הבעל חוב קודם שלקח זה הקרקע וי''ל דמיירי שזה הקרקע עשאו המוכר לבעל חוב אפותיקי ולכך גובה אותו בע''ח ואע''פ שיש שאר משעבדי אך קשה אמאי דחיק לדחויי בפרק מי שמת (ב''ב דף קנז: ושם) הא מני ר''מ היא יעמיד כשעשאו אפותיקי דאז בעל חוב גובה את השבח היתר על היציאה חנם כדין יורד לתוך שדה חבירו כדמשמע לקמן או יעמיד בלוקח מן הגזלן וכגון שיש לו קרקע או קנו מידו כדמתרץ לקמן בשמעתין: כשעמד
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|