סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

צְרִיכִין כְּפִירָה בְּמִקְצָת וְהוֹדָאָה בְּמִקְצָת וְאֵלּוּ הֵן שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר
אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּרָמֵי בַּר חָמָא שׁוֹמֵר חִנָּם בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ כִּי הוּא זֶה שׁוֹמֵר שָׂכָר יָלֵיף נְתִינָה נְתִינָה מִשּׁוֹמֵר חִנָּם
שׁוֹאֵל וְכִי יִשְׁאַל וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן שׂוֹכֵר אִי לְמַאן דְּאָמַר כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר הַיְינוּ שׁוֹמֵר שָׂכָר אִי לְמַאן דְּאָמַר כְּשׁוֹמֵר חִנָּם הַיְינוּ שׁוֹמֵר חִנָּם
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בְּפִקָּדוֹן אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד מַאי טַעְמָא וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ מִכְּלָל דְּאִי שָׁלַח בָּהּ יָד מִיחַיַּיב לְמֵימְרָא דִּבְשָׁלַח בָּהּ יָד עָסְקִינַן
אֲמַר לְהוּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּעוֹמֶדֶת עַל אֲבוּסָהּ שָׁנוּ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא דַּוְקָא בְּעוֹמֶדֶת עַל אֲבוּסָהּ קָאָמַר אֲבָל שָׁלַח בָּהּ יָד קָנָה וּשְׁבוּעָה לָא מַהְנְיָא בֵּיהּ כְּלוּם אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ עוֹמֶדֶת עַל אֲבוּסָהּ קָאָמַר
אֲמַר לֵיהּ זוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי כַּיּוֹצֵא בָּהּ שָׁמַעְתִּי דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַטּוֹעֵן טַעֲנַת אָבַד וְנִשְׁבַּע וְחָזַר וְטָעַן טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע וּבָאוּ עֵדִים פָּטוּר מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּקָנָה בִּשְׁבוּעָה רִאשׁוֹנָה
אֲמַר לֵיהּ לָא הוֹאִיל וְיָצָא יְדֵי בְּעָלִים בִּשְׁבוּעָה רִאשׁוֹנָה
אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַטּוֹעֵן טַעֲנַת אֲבֵידָה בְּפִקָּדוֹן וְנִשְׁבַּע וְחָזַר וְטָעַן טַעֲנַת גְּנֵיבָה וְנִשְׁבַּע וּבָאוּ עֵדִים פָּטוּר הוֹאִיל וְיָצָא יְדֵי בְּעָלִים בִּשְׁבוּעָה רִאשׁוֹנָה
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בְּפִקָּדוֹן כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח בּוֹ יָד פָּטוּר מַאי טַעְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ וְגוֹ' הָא שָׁלַח יָדוֹ פָּטוּר
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן וַהֲלֹא שָׁלֹשׁ שָׁבוּעוֹת מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פָּשַׁעְתִּי בָּהּ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא שָׁלַחְתִּי בָּהּ יָד שְׁבוּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּתִי מַאי לָאו שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא שָׁלַחְתִּי בָּהּ יָד דֻּומְיָא דִּשְׁבוּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּתִי מָה שְׁבוּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּתִי כִּי מִיגַּלְּיָא מִילְּתָא דְּאִיתֵיהּ בִּרְשׁוּתֵיהּ חַיָּיב אַף שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא שָׁלַחְתִּי בָּהּ יָד כִּי מִיגַּלְּיָא מִילְּתָא דִּשְׁלַח בָּהּ יָד חַיָּיב
אֲמַר לֵיהּ לָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא שָׁלַחְתִּי בָּהּ יָד דּוּמְיָא דְּשֶׁלֹּא פָּשַׁעְתִּי בָּהּ מָה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פָּשַׁעְתִּי בָּהּ כִּי מִיגַּלְּיָא מִילְּתָא דְּפָשַׁע בָּהּ פָּטוּר מִכֶּפֶל אַף שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא שָׁלַחְתִּי בָּהּ יָד כִּי מִיגַּלְּיָא מִילְּתָא דִּשְׁלַח בָּהּ יָד פָּטוּר מִכֶּפֶל
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא מָמוֹן הַמְחַיְּיבוֹ כֶּפֶל פּוֹטְרוֹ מִן הַחוֹמֶשׁ אוֹ דִלְמָא שְׁבוּעָה הַמְחַיַּיבְתּוֹ כֶּפֶל פּוֹטַרְתּוֹ מִן הַחוֹמֶשׁ
הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן שֶׁטָּעַן טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע וְחָזַר וְטָעַן טַעֲנַת אָבַד וְנִשְׁבַּע

רש"י

צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת. קודם שיתחייבו שבועה ואם נשבעו בלא כפירה והודאה אין שבועתו של ש''ח כלום ולא מחייבתו כפל ודרמי בר חמא פליג אדרבי חייא בר יוסף: פרשה ראשונה. נאמרה בש''ח ושניה בשומר שכר: שוכר. פלוגתא דר''מ ורבי יהודה לעיל (דף נז:): אינו חייב. כפל: עד שישלח בה יד. קודם שבועה כגון שעשה בה מלאכה: ה''ג. דאמר קרא ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח: למימרא. דהאי דכתיב בתריה אשר ירשיעון אלהים וגו': בששלח בה יד עסקינן. דנמצא רשע בכך שנשבע לשקר שהרי שלח בה יד: בעומדת על אבוסה. שלא שלח בה יד שנו דחייב כפל: אבל שלח בה יד. קודם שבועה קנאה בתורת גזילה ושומר חנם אינו נעשה גנב אלא בטענת גנב וזה קודם שטען טענת גנב קנאה וקמה ליה ברשותיה שאם מתה ישלמנה ואשתכח דכי כפר דידיה קא כפר: או דלמא אפילו עומדת על אבוסה קאמר. וכל שכן כי שלח בה יד דבהכי קאי קרא כדאמר ר' חייא בר יוסף: הטוען טענת אבידה ונשבע. ל''ג והודה: פטור. מן הכפל: מ''ט לאו משום דקנה בשבועה ראשונה. להתחייב באונסין כדרב ששת דאמר לעיל הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן אפי' בלא שבועה והיכא דאשתבע כל שכן דכ''ע מודו אלמא כיון דקמה ליה ברשותיה כי כפר דידיה קא כפר ולא מיחייב ליה כפל וה''ה לשולח בה יד כיון דפשיטא לן בפ' המפקיד (ב''מ מא:) דקמה ליה ברשותיה תו לא מיחייב עליה כפל: לא. התם לאו משום דקמה ליה ברשותיה הוא אלא הואיל ויצא שומר זה ידי בעלים בשבועה ראשונה שמבית דין ראשון נסתלק מידם ושבועה אחרונה זו לאו שבועת הדיינים הוא לחייבו כפל דכיון דנשבע בתחילה שוב לא היה מחויב שבועה לבעלים: כיון ששלח בה יד. קודם שבועה: ה''ק אם לא שלח. ונקרב בעל הבית וקיימא לן בהמפקיד (שם) דהאי ונקרב לשבועה הוא וכתיב בתריה ישלם שנים אם נמצא רשע: הא שלח יד פטור. מכל הדין הזה: שלש שבועות משביעין. את שומר חנם האומר נגנבה: שבועה שלא פשעתי. בשמירתו כשנגנבה דאי פשע בה חייב דכתיב על כל דבר פשע: שבועה שלא שלחתי בה יד. ליהנות בה קודם לכן דאם שלח בה יד קמה ליה ברשותיה דנעשה גזלן עליה ומיחייב באונסין וכ''ש בגניבה ואבידה: כי מגליא מילתא דאיתיה ברשותיה. והוא גנב עליה מחייב כפל דהיינו טוען טענת גנב: אף שבועה שלא שלחתי בה יד. כי משתכח שקרן נמי חייב כפל משום שבועה שאין ברשותו: כי מגליא מילתא דפשע בה. ונגנבה: פטור מכפל. דהא אינו גנב עליה: אף שבועה דשלח בה יד כי מגליא מילתא דשלח בה יד פטור מכפל. אפילו עדיין היא אצלו: בעי רמי בר חמא. דקיימא לן בפרק מרובה (לעיל דף סה:) ממון שאין משתלם בראש דאיכא כפל בהדיה אין מוסיף חומש ולעיל (דף קו.) נמי תנינן לה אם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם אבל חומש לא מאן פטר ליה מחומשא ממונא או שבועה: והיכי דמי. כלומר למאי נ''מ כגון שטען טענת גנב כו':

תוספות

עד שישלח בו יד. והא דקתני לעיל (דף קו.) והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל היינו ששלח בו יד: הואיל ויצא ידי בעלים בשבועה ראשונה. דאע''ג שהודה שלשקר נשבע אין חייב מן הדין לישבע פעם שניה שנגנב כמו שחוזר וטוען אלא נאמן שלא בשבועה לומר שנגנב במגו דאי בעי אמר באמת נשבעתי והיה פטור והא קמ''ל אע''ג. שמושבע מפי ב''ד כגון שטענו בפני ב''ד אחר שלא היו יודעים שנשבע כבר קודם והשביעוהו עתה דפטור כיון שמן הדין לא היה לו לישבע: ושלח בו יד פטור. והא דאמר לעיל והעדים מעידים אותו שאכלו משלם תשלומי כפל צ''ל כגון שאכלו לאחר שבועה ונראה דדוקא קאמר ושלח דגזירת הכתוב היא כדקאמר אם לא שלח הא שלח פטור אבל כופר בפקדון אע''ג דאמר רב ששת לעיל הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן כפל מיהא מחייב דהא דקאמר נעשה עליו גזלן היינו להתחייב באונסין: והלא שלש שבועות משביעין אותו. וצריך כולהו דאי נשבע שלא פשעתי אכתי חיישינן שמא ברשותו הוא ובאמת נשבע וכשנשבע שאינה ברשותו איכא למיחש שמא שלח בה יד ומתחייב אע''פ שלא פשע ואינה ברשותו: מאי לאו שלא שלחתי כו'. ה''נ ה''מ לאותובי לרבי חייא ב''ר יוסף ולימא מאי לאו [שלא] שלחתי דומיא דלא פשעתי ולשנויי לא דומיא דאין ברשותי: מה שבועה שלא פשעתי בה כי מגליא מילתא דפשע בה פטור. דהא מהכא דרשינן טוען טענת גנב מדכתיב אם לא ימצא הגנב אלא הוא עצמו גנבו וזה שפשע בה לא גנבו: כגון שטוען טענת גנב וחזר וטען טענת אבד. ואיפכא לא מצי למימר דאם כן לא מיחייב כפל כדאמר לעיל שכבר יצא ידי בעלים בשבועה ראשונה והכי פירושו וחזר וטען טענת אבד ואומר מה שנשבעתי שנגנב לא כי אלא אבד והיה לי לישבע שאבד אבל אין לפרש שאמר אחר שבועה אבד שא''כ לא ה''מ למפטר נפשיה באבד כיון שהיא ברשותו בשעה שנשבע דאההיא שעה שנשבע לשקר מתחייב באונסין ולא מחייב אהך שבועה חומש ואשם דלא הויא כפירת ממון אלא כשבועת ביטוי בעלמא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר