שבת פט ע"א

עבודה זרה וצריכים אתם לפיכך אזהרה מיוחדת? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח). שאל משה את המלאכים: כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות (שביתה) ממנה? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" (שמות כ, ז), והכוונה שלא ישבעו לשקר. שאל משה את המלאכים: וכי משא ומתן יש ביניכם שיש מקום לבוא לשבועת שקר? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יב). ושאל משה את המלאכים: וכי אב ואם יש לכם שצריכים אתם ציווי מיוחד על כיבודם? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנב". ושאל משה את המלאכים: וכי קנאה יש ביניכם? וכי יצר הרע יש ביניכם שצריכים אתם לציוויים הללו? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שיפה עושה שנותן את התורה לבני אדם, וכפי שנאמר: "ה' אדננו מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהילים ח, י), ואילו "תנה הודך על השמים" לא כתיב [נאמר], והרי שקיבלו המלאכים את דעתו של הקדוש ברוך הוא שראוי שיהא הוד ה' על הארץ.

מיד כל אחד ואחד מן המלאכים נעשה לו אוהב למשה ומסר לו דבר, וכפי שנאמר: "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון יה אלהים" (תהילים סח, יט), ומשמעות הכתוב — בשכר שקראוך "אדם", ומפני שאתה אדם ולך ראויה התורה, לקחת מתנות מן המלאכים. ואף מלאך המות מסר לו דבר, שבשעת המגפה אמר משה לאהרן סגולה לעצור את המגיפה, שנאמר: "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" (במדבר יז, יב). ואומר הכתוב עוד: "ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגיפה" (במדבר יז, יג), אי לאו [אם לא] שאמר ליה [לו] מלאך המות סגולה זו מי הוה ידע [האם היה יודע]?

א ואמר ר' יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא עם התורה, בא שטן ואמר לפניו, לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ, אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו: איני יודעת, כי רק "אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה" (איוב כח, כג). הלך אצל ים ושאל אותו היכן התורה, ואמר לו הים: "אין עמדי". הלך אצל תהום ושאלו אולי הוא יודע היכן התורה, ואמר לו התהום: "אין בי ". ומנין שכך השיבוהו הים והתהום — שנאמר: "תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי" (איוב כח, יד). וכן "אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה" (איוב כח, כב). חזר ואמר השטן לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, חיפשתי את התורה בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אצל בן עמרם (משה).

הלך אצל משה ואמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? השתמט משה ואמר: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה?! אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, כאמור: "ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת" (משלי ח, ל), וכי אני אחזיק טובה לעצמי ואומר שלי ניתנה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת את עצמך תקרא התורה על שמך "תורת משה", שנאמר: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים" (מלאכי ג, כב).

ב ואמר ר' יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות, שבראש אותיות מסויימות יש תגים מיוחדים, והיה הקדוש ברוך הוא מתייג אותן, ולא אמר משה דבר. אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, וכי אין שלום בעירך? כלומר, וכי במקומכם אין אומרים "שלום"? אמר לפניו: כלום יש עבד שנותן שלום לרבו? אין זה מנהג דרך ארץ. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לפחות היה לך לעזרני ולומר שתצליח מלאכתי, מיד אמר לו: "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר" (במדבר יד, יז).

ג ואמר ר' יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר]: "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר" (שמות לב, א), כדי להבין כתוב זה אל תקרי [תקרא] "בשש" אלא "באו שש ". שבשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש שעות, כלומר בחצות היום אני בא. לסוף ארבעים יום בא שטן ועירבב בסערה את העולם, ולא יכלו להבחין מה היא השעה. אמר להן השטן לישראל: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן? באו שש שעות ועדיין לא בא ובודאי שוב לא יבוא. ולא השגיחו עליו. אמר להם השטן: מת משה. ולא השגיחו עליו. לסוף הראה להם דמות מטתו שנראתה בענן דמותו המתה. והיינו דקאמרי ליה [וזהו שאמרו לו] ישראל לאהרן: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות לב, א).

ד אמר ליה ההוא מרבנן [לו אחדש החכמים] לרב כהנא: מי שמיע לך מאי [האם שמעת על מה] נקרא ההר "הר סיני"? אמר ליה [לו] רב כהנא: משום שהוא הר שנעשו בו נסים לישראל. אמר לו אותו חכם: אם כן "הר ניסאי" מיבעי ליה [צריך היה לו] להיקרא! אלא אמר רב כהנא: משום שהוא הר שנעשה סימן טוב לישראל. ושוב דחהו אותו חכם: אם כן "הר סימנאי" מיבעי ליה [צריך היה לו] להיקרא! אמר ליה [לו] רב כהנא: מאי טעמא לא שכיחת קמיה [מדוע אינך מצוי לפני] רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע דמעייני באגדתא [שמעיינים כרגיל גם באגדה]? שרב חסדא ורבה בריה [בנו] של רב הונא דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: מאי [מה הסיבה] שנקרא שמו "הר סיני" — משום שהוא הר שירדה שנאה לאמות העולם עליו על שלא קיבלו את התורה. והיינו [וזהו] מעין מה שאמר ר' יוסי בר' חנינא, שאמר, חמשה שמות יש לו למדבר שהיו בו ישראל ארבעים שנה בצאתם ממצרים, ולכל שם מקור וסיבה: "מדבר צין" — משום שנצטוו ישראל עליו, ודורש משחק מילים "נצטוו" — "צין". "מדבר קדש" — משום שנתקדשו ישראל עליו. "מדבר קדמות" — משום שנתנה התורה שהיא קדומה, לעולם, עליו. "מדבר פארן" — משום

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פט - א

שוב מה כתיב בה. "זכור את יום השבת לקדשו". כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות?

שוב מה כתיב בה. "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא". וכי משא ומתן יש ביניכם שאתם זקוקים לשבועה?

שוב מה כתיב בה. "כבד את אביך ואת אמך". וכי אב ואם יש לכם?

שוב מה כתיב בה. "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב". וכי קנאה יש ביניכם שמביאה לידי רציחה. וכי יצר הרע יש ביניכם?

מיד הודו לו המלאכים להקב"ה.

שנאמר בסוף הפרק "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ", ואילו "תנה הודך על השמים" לא כתיב כאן! מיד כל אחד ואחד מהמלאכים נעשה לו למשה רבינו אוהב, ומסר לו לימדו דבר.

שנאמר "עלית למרום, שבית שבי, לקחת מתנות באדם" - בשכר שקראוך "אדם" לשון שפלות שנוצר מאדמה, שחרפוך ואמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"

- לקחת מתנות!

אף מלאך המות מסר לו דבר. והראיה ממה שנאמר "ויתן את הקטורת ויכפר על העם". ואומר "ויעמוד בין המתים ובין החיים ותיעצר המגפה".

והרי אי לאו קאמר ליה מלאך המות את סוד הקטורת למשה, מי הוה ידע משה שהקטורת עוצרת המגפה, הרי בתורה זה לא נכתב?

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקב"ה לאחר מתן תורה בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם! תורה היכן היא? ^[1]

אמר לו: נתתיה לארץ!

הלך אצל ארץ אמר לה: תורה היכן היא?

אמרה לו: "אלהים הבין דרכה" שהוא יודע היכן היא.

הלך אצל ים, ואמר לו הים: אין עמדי!

הלך אצל תהום, אמר לו התהום: אין בי. שנאמר "תהום אמר לא בי היא, וים אמר אין עמדי. אבדון ומות אמרו: באזנינו שמענו שמעה" [רש"ש באיוב מפרש, שבאזנינו שמענו שמעה כשנתנה, אבל "אלהים הבין דרכה" היכן היא].

חזר ואמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם! חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה!

אמר לו הקב"ה: לך אצל בן עמרם.

הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא?

אמר לו משה: וכי מה אני חשוב שנתן לי הקב"ה תורה?!

אמר לו הקב"ה למשה: משה! בדאי אתה!

אמר משה לפניו: רבונו של עולם! חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, ואני אחזיק טובה זאת לעצמי?

אמר לו הקב"ה למשה: הואיל ומיעטתה עצמך תקרא התורה על שמך! שנאמר "זכרו תורת משה עבדי".

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים תגין לאותיות [באותן אותיות הצריכות תגין].

אמר לו הקב"ה: משה! אין שלום בעירך?! וכי אין דרך ליתן שלום במקומך.

אמר לפניו: כלום יש עבד שנותן שלום לרבו? ^[2]

אמר לו הקב"ה: היה לך לעזרני, לומר תצלח מלאכתך.

מיד, בעליה הבאה, אמר לו "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת".

ואמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב "וירא העם כי בושש משה" - אל תקרי בושש אלא באו שש.

שבשעה שעלה משה למרום, אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש, השעה הששית - אני בא. והם היו סבורים שיום עלייתו מן המנין והוא נתכוין לארבעים יום שלמים מלבד אותו היום שעלה.

לסוף ארבעים יום [לחשבונן של ישראל] בא שטן ועירבב את העולם שהראה להם דמות חשך ענן וערפל ועירבוביא לומר ודאי מת משה.

אמר להן: משה רבכם היכן הוא?

אמרו לו: עלה למרום! אמר להן: כבר באו שש שעות שקבע לכם ! ולא השגיחו עליו.

אמר להן: מת משה ! ולא השגיחו עליו.

הראה להן דמות מטתו!

והיינו דקאמרי ליה ישראל לאהרן "כי זה משה האיש ... לא ידענו מה היה לו", שראו אותו נישא על מטתו.

אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי "הר סיני"? למה נקרא כן.

אמר ליה: הר שנעשו בו נסים לישראל.

אמר ליה ההוא מרבנן: אם כן הר ניסאי מיבעי ליה למיקרי?

אמר ליה רב כהנא: אלא, הר שנעשה סימן טוב לישראל.

אמר ליה: אם כן הר סימנאי מיבעי ליה?

אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא [חי' רא"מ הורוויץ]: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע? דמעיינו באגדתא דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא, דאמרי תרווייהו: מאי הר סיני? שירדה שנאה לעכו"ם עליו. שהם שנואים על שלא קיבלו את התורה. ^[3]

והיינו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: ה' שמות יש לו להר סיני - ^[4]

א. מדבר צין - שנצטוו ישראל עליו. ב. מדבר קדש - שנתקדשו ישראל עליו.

ג. מדבר קדמות - שנתנה תורה שהיא קדומה לעולם עליו.

הערות

^[1] קשה, וכי השטן לא ידע שהיה מתן תורה. וי"ל דמבואר במדרש שטרדו הקב"ה לשטן בשעת מתן תורה כדי שלא יקטרג לומר אומה שעתידה לחטוא לסוף מ' יום בעגל אתה נותן להם התורה. תוד"ה תורה.

^[2] הקשו תוס' בבבא קמא עג ב ד"ה כדי, הרי אמרינן דתוך כדי דיבור הוי כדי שאילת שלום של תלמיד לרב. ותירצו דעבד שאני, שאימת רבו עליו, ובשום ענין אין לו ליתן שלום. ובח"א מהרש"א כאן, כתב לחלק בין שאילת שלום לנתינת שלום. דשאילת שלום היינו שבעה"ב שואל את האורח הבא אצלו אם היה שלום לו בדרך וזה שייך ג"כ בתלמיד לרב. אבל נתינת שלום שהאורח נותן שלום לבעה"ב זה אינו בתלמיד לרב.

^[3] ובעין יעקב מפרש שהעכו"ם שונאים אותנו בגלל התורה שקיבלנו.

^[4] מהמקראות משמע שמדבר צין ופארן וסיני, מקומות נפרדים הם. אלא שמדבר אחד גדול היה, וכל מקום היה לו שם אחר. תוד"ה מדבר.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

idols that you require this special warning? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Remember the Shabbat day to sanctify it” (Exodus 20:8). Moses asked the angels: Do you perform labor that you require rest from it? Again Moses asked: What else is written in it? “Do not take the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:7), meaning that it is prohibited to swear falsely. Moses asked the angels: Do you conduct business with one another that may lead you to swear falsely? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). Moses asked the angels: Do you have a father or a mother that would render the commandment to honor them relevant to you? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall not murder, you shall not commit adultery, you shall not steal” (Exodus 20:13) Moses asked the angels: Is there jealousy among you, or is there an evil inclination within you that would render these commandments relevant? Immediately they agreed with the Holy One, Blessed be He, that He made the right decision to give the Torah to the people, and as it is stated: “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth” (Psalms 8:10), while “that Your majesty is placed above the heavens” is not written because the angels agreed with God that it is appropriate to give the Torah to the people on earth.

Immediately, each and every one of the angels became an admirer of Moses and passed something to him, as it is stated: “You ascended on high, you took a captive, you took gifts on account of man, and even among the rebellious also that the Lord God might dwell there” (Psalms 68:19). The meaning of the verse is: In reward for the fact that they called you man, you are not an angel and the Torah is applicable to you, you took gifts from the angels. And even the Angel of Death gave him something, as Moses told Aaron how to stop the plague, as it is stated: “And he placed the incense, and he atoned for the people” (Numbers 17:12). And the verse says: “And he stood between the dead and the living, and the plague was stopped” (Numbers 17:13). If it were not that the Angel of Death told him this remedy, would he have known it?

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses descended from standing before the Holy One, Blessed be He, with the Torah, Satan came and said before Him: Master of the Universe, where is the Torah?
He said to him: I have given it to the earth. He went to the earth, and said to it: Where is the Torah? It said to him: I do not know, as only: “God understands its way, and He knows its place” (Job 28:23).
He went to the sea and asked: Where is the Torah? And the sea said to him: “It is not with me.”
He went to the depths and asked: Where is the Torah? And the depths said to him: “It is not within me.” And from where is it derived that the sea and the depths answered him this way? As it is stated: “The depth said: It is not within me, and the sea said: It is not with me” (Job 28:14). “Destruction and death said: We heard a rumor of it with our ears” (Job 28:22).
Satan returned and said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I searched for the Torah throughout all the earth and did not find it. He said to him: Go to Moses, son of Amram.

He went to Moses and said to him: The Torah that the Holy One, Blessed be He, gave you, where is it? Moses evaded the question and said to him: And what am I that the Holy One, Blessed be He, would have given me the Torah? I am unworthy. The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Moses, are you a fabricator? Moses said before Him: Master of the Universe, You have a hidden treasure in which You delight every day, as it is stated: “And I was His delight every day, playing before Him at every moment” (Proverbs 8:30). Should I take credit for myself and say that You gave it to me? The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Since you belittled yourself, the Torah will be called by your name, as it is stated: “Remember the Torah of Moses My servant to whom I commanded at Horeb laws and statutes for all of Israel” (Malachi 3:22).

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High, he found the Holy One, Blessed be He, tying crowns to letters. On the tops of certain letters there are ornamental crownlets. Moses said nothing, and God said to him: Moses, is there no greeting in your city? Do people not greet each other in your city? He said before Him: Does a servant greet his master? That would be disrespectful. He said to him: At least you should have assisted Me and wished Me success in My work. Immediately he said to Him: “And now, may the power of the Lord be great as you have spoken” (Numbers 14:17).

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “And the people saw that Moses delayed [boshesh] to come down from the mount” (Exodus 32:1)? Do not read the word in the verse as boshesh; rather, read it as ba’u shesh, six hours have arrived. When Moses ascended on High, he told the Jewish people: In forty days, at the beginning of six hours, I will come. After forty days, Satan came and brought confusion to the world by means of a storm, and it was impossible to ascertain the time. Satan said to the Jews: Where is your teacher Moses? They said to him: He ascended on High. He said to them: Six hours have arrived and he has not yet come. Surely he won’t. And they paid him no attention. Satan said to them: Moses died. And they paid him no attention. Ultimately, he showed them an image of his death-bed and an image of Moses’ corpse in a cloud. And that is what the Jewish people said to Aaron: “For this Moses, the man who brought us up out of the land of Egypt, we know not what has become of him” (Exodus 32:1).

One of the Sages said to Rav Kahana: Did you hear what is the reason that the mountain was called Mount Sinai? Rav Kahana said to him: It is because it is a mountain upon which miracles [nissim] were performed for the Jewish people. The Sage said to him: If so, it should have been called Mount Nisai, the mountain of miracles. Rather, Rav Kahana said to him: It is a mountain that was a good omen [siman] for the Jewish people. The Sage said to him: If so, it should have been called Har Simanai, the mountain of omens. Rav Kahana said to him: What is the reason that you do not frequent the school where you can study before Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who study aggada? As Rav Ḥisda and Rabba, son of Rav Huna, both said: What is the reason it is called Mount Sinai? It is because it is a mountain upon which hatred [sina] for the nations of the world descended because they did not accept the Torah. And that is what Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The desert in which Israel remained for forty years has five names. Each name has a source and a rationale: The Zin Desert, because the Jewish people were commanded [nitztavu] in it; the Kadesh Desert, because the Jewish people were sanctified [nitkadshu] in it. The Kedemot Desert, because the ancient [keduma] Torah, which preceded the world, was given in it. The Paran Desert,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

בא שטן ואמר רבש"ע תורה כו' כתבו התוס' וכי לא היה יודע השטן כו' אבל ריב"ל גופיה אמר לעיל דמלאך המות מסר לו דבר כו' דמשמע דידע שמשה קבל התורה במרום ונראה דהוא השטן והוא היצר הרע הגם שהודו כל המלאכים על נתינת התורה אמר אחר שירד משה בא לקטרג ולהסית שיחזרו מלקבלה מפני עומק המושג וקוצר המשיג של בעלי חומר וא"א להם לקיימה למטה וז"ש:

תורה היכן היא איזה מקום למטה שתוכל להתקבל התורה שהרי ארוכה מארץ מדה וא"ל הקב"ה:

נתתיה לארץ שהוא כלל עולם התחתון:

הלך אצל ארץ דהיינו לשר הממונה על הארץ וכה"ג כתבו התוס' בפ"ק דחולין גבי גנאי נהרא וא"ל:

תורה היכן היא שהרי ארוכה מארץ מדה והמיעוט אינו מחזיק המרובה ואי אפשר להתקיים בה א"ל:

אלהים הבין דרכה והוא ידע מקומה דהיינו באיזה מקום בעולם התחתון שתוכל להתקבל ולהחזיק אותה ולהתקיים בה וכן:

הלך אצל ים שהוא שר של ים א"ל:

תורה היכן היא שהרי היא רחבה מני ים ואמר ג"כ:

אין עמדי מה"ט שאין העולם מחזיק אותה וכן השיב התהום:

לא בי היא כי לא תוכל להחזיק אותה ג"כ התהום:

הלך אצל אבדון ומות שהוא שר ממונה על הגיהנם כי שם אפשר שתנתן התורה מצד מקומו שהוא גדול הרבה כמ"ש העולם אחד מששים בגן וגן אחד מס' בעדן ועדן א' מס' בגיהנם ואמר:

באזנינו שמענו שמעה דהיינו שלא קבלנוה אבל שמענוה בנתינתה כמ"ש בפ"ב דזבחים וישמע יתרו מתן תורה שמע כשנתן הקב"ה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו כו':

חזר ואמר כו' חפשתיה בכל הארץ דהיינו בכלל כל העולם התחתון ולא מצאתי שתוכל להתקבל שם כי המועט אינו מחזיק המרובה וא"ל:

לך אצל בן עמרם כו' קראו בן עמרם במקום הזה שהורה להשטן שנתנה התורה ליד בן מי שהוא אביו כמלאך ה' שאין מלאך המות שולט בו כמ"ש דעמרם מת בעטיו של נחש ומלאך המות לא השגיח בזה והלך אצל משה כאלו לא היה מיוחס לבן עמרם:

וא"ל תורה שנתן הקב"ה לך היכן היא שא"א לך לקיימה מעומק המושג וקוצר המשיג דילוד אשה אתה:

א"ל וכי מה אני שנתן לי הקב"ה כו' כאלו הודה לדבריו שאין סוד ונסתר של התורה נתנו לו כי אם הנגלה מטעם כי הסוד ונסתר התורה עמוק הוא מי ימצאנו בילודי אשה:

וא"ל הקב"ה למשה בדאי אתה כו' שהרי תוכל לקבל גם הנסתר כדאמרינן לעיל שפירש שדי מזיו שכינתו עליו דהיינו על הנשמה האחוזה בכסא כבוד והשיב משה:

חמדה גנוזה כו' דהיינו סתרה וגנוזת התורה שאתה משתעשע בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי שהרי מצדי שאני ילוד אשה לא הייתי ראוי לכך אי לאו שפרשת מזיו שכינתך עלי:

וא"ל הקב"ה הואיל ומעטת עצמך כו' ולא החזקת טובה לעצמך אלא תלית בי גם אני תולה התורה בך שתקרא על שמך שנאמר זכרו וגו' ודו"ק:

שהיה קושר כו' והם התגין והזיינין כפרש"י והם רומזין לפי הנסתר גם לפי הנגלה כמ"ש בפרק הקומץ ברבי עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ע"ש:

וא"ל משה אין כו' כלום יש עבד שנותן כו' והתוס' הקשו ע"ז מהא דאמרינן כדי שאילת תלמיד לרב ע"ש ונראה ליישב דשאילת שלום ונתינת שלום תרתי מילי נינהו דשאילת שלום היינו שבעל הבית שואל את האורת הבא אצלו אם היה שלום לו בדרך וממקום שבא וזהו שייך ג"כ בתלמיד לרב אבל נתינת שלום הוא שהאורח נותן לבעל הבית שלום וזה אינו בתלמיד לרב:

וא"ל הקב"ה היה לך לעזרני כפירש"י וכן מצינו בבועז שאמר לקוצרים ה' עמכם והצדיקים בדיבורם מוסיפין כח וגבורה בפמליא של מעלה וז"ש ועתה שאתה אומר לעזרך בדיבורי הרי יגדל כח ה' כאשר דברת לי לאמר שאומר אני והאי קרא אינו כתוב לגבי מתן תורה אלא בשילוח מרגלים ואפשר דה"ל לריב"ל קבלה שהאי קרא נאמר אדהכא ואין מוקדם ומאוחר בתורה וכל דברי המאמר לא מצינו לו רמז בקרא אלא דברי קבלה הם ודו"ק:

אלא באו שש כו' דלפי פשוטו מלשון איחור כמו בושש רכבו לא הזכיר הכתוב במה ראו עכובו בו ביום יותר מבכל הימים שעברו וע"כ דרשו ממה שא"ל בו ביום מ' בבוא שש אני בא ופירש"י דעיקר טעותם שחשבו שאותו יום שעלה מן המנין כו' ע"ש באורך וכן פירש בחומש אבל התוס כתבו דע"כ דקושטא הוא דאותו יום מן המנין כדאמרינן פ"ק דיומא וכו' כ"ד דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו מ' יום ובי"ז בתמוז נחית כו' ע"ש ואין כאן קושיא דחשיב מ' יום מכ"ד דסיון עד י"ז דתמוז היינו לפי שטעו והיו סבורים שאותו יום שעלה הוא מן המנין כפירש"י אבל לפי האמת לא היה אותו יום שעלה מן המנין כיון דאין לילו עמו ותדע שהרי משה לא ירד עד שבעה עשר בתמוז ומה שהקשו עוד אם לא תחשוב יום עלייה לא ישלמו מ' יום אחרונים עד אחר יום הכפורים כו' כבר תירצו בזה התוס' סוף פרק מרובה הא דכתיב כימים הראשונים היינו כימים ולא כלילות האחרונים היו חסרים לילה א' ועוד תירצו בזה דההוא שתא עברוה לאלול עיין שם באורך וכתבו שם דבסדר עולם איתא כפירש"י וניחא לפירש"י א"ל באו שש ולא השגיחו עליו משום שגם הם היו מסתפקים שמא מ' יום ולילו עמו קאמר משה עד שהראה להם שהוא מת כמ"ש כי זה משה וגו' דזה משמע שהראוהו להם כמ"ש גבי החודש הזה וגו' כזה ראה וקדש ושאמרו לא ידענו מה היה לו גם שהראוהו להם מת היו מסתפקים בקצת דשמא מעשה שטן הוא וק"ל:

מאי הר סיני א"ל וכו' כדמסיק דס"ל דחורב הוא עיקר שמו שהוא שם הראשון שנקרא בו בתורה כמ"ש ומשה היה רועה וגו' ויבא אל הר האלהים חורבה ומ"ד דסיני עיקר שמו היינו משום דעל הרוב נקרא כן בשם סיני בכתוב וקאמר ה' שמות יש לו וכו' היינו ה' שמות יתירות לו ע"ש התואר ושם הששי אי למ"ד חורב הוא שם העצם לו להר וכתבו התוס" בזה דהכל מדבר א' וגדול היה וכו' ומיהו קשה לר"י דהא מדבר קדמות היה במזרחה של ארץ ישראל וכו' ע"ש באורך וע"פ דבריהם נראה דודאי כל התורה לאו במקום אחד ממש נתנה דיש בה מצות מסיני ויש מאהל מועד ויש שנשנו בערבות מואב וע"ז כוונה התורה בשמות הללו מדבר צין שנצטוו ישראל עליו הם המצות שנצטוו מסיני ומדבר קדש הן המצות שנצטוו ממקום שנתקדשו ישראל עליו דהיינו מאהל מועד ומדבר קדמות הוא מזרחה של א"י והוא בערבות מואב כמ"ש התוס' והיינו דקאמר שנתנה קדומה עליו ר"ל התורה הקדומה כבר בסיני נתנה שנית עליו שהיא משנה התורה ואמר פארן שפרו ורבו וכו' כפירש"י דכ"א נתעברה אשתו זכר במצות וכו' ולא ידענא היכא רמיזא עכ"ל וי"ל דלהתירם בתשמיש כדאמרינן לעיל ובפ"ק דביצה ה"ל לפרושי כן אלא שבא לבשרם שובו לכם לאהליכם להנאתכם דהיינו בשורה שיולידו זכרים וק"ל:

רש"י בד"ה בא השטן כו' העולה ומסטין והאומר שהוא מדת הדין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה תורה היכן היא כו' לפניו ילך דבר כו'. נ"ב והאי קרא במתן תורה כתיב בחבקוק:

בד"ה לסוף מ' יום כו' ועוד אם לא תחשוב יום עלייה כו' נ"ב פירוש וקבלה בידינו שעלה בר"ח אלול כדאיתא בפירקי דר"א ומצינו לפרש שעלה בראש חדש ר"ל ביום ראשון של ר"ח שהוא ל' באב כי אב מלא ומשום הכי תוקעין ביום רחשון לר"ח של אלול אבל לרש"י שאינו מונה יום העליה א"כ המנין מתחיל בראשון לאלול א"כ לא יגיעו מנין הארבעים כלל ליום כפורים אבל לפירוש התוס' שיום העלייה מן המנין א"כ שלמו הארבעים ביום כפורים ובאותו יום אמר לו הקב"ה סלחתי כדבריך ונהי שלא ירד עד למחרתו של יום הכפורים להשלים יום העלייה הראשונה שחסרה מכל מקום יום כפורים יום רצון וסליחה שהוא כלות הארבעים יום וכן פי' הרמב"ן שלמחרת יום כפורים ירד כך נישמע דברי התוס' דהכא אבל בסוף מרובה פירשו להדיא שירד בעשירי בתשרי ומ' יום האחרונים לא היו שלמים עם הלילות א"כ לפי זה לא קשה לרש"י דלעולם אינו מונה יום העליה לפי שאינו שלם אבל בימים האחרונים שלא היו שלמים מונה יום העליה ואפשר משום הכי מקשים אח"כ על מה שפירש רש"י בי"ט עלה כו' שזה אין לו ישוב כלל דאמצעיים לכ"ע שלמים א"כ כלו המ' יום ביום שלשים לאב ואם כן על כרחך באחד לאלול עלה אם כן אינם כלים הארבעים יום בי"כ אף שהתוס' בפרק מרובה רוצים לדחוק ולמצוא שבה' עלה משה וירד ביום ב' ומפרשי שבכ"ט באב ירד ועלה כו' וא"כ לרש"י נמי לדחוק הכי ונימא שבל' באב ירד ועלה זה אינו דרש"י בע"כ לא ס"ל הך סברא שהרי דחק ופירש בי"ט עלה ולא פי' בי"ח ששרף את העגל עלה אלא משום דס"ל כל עליותיו בהשכמה היו ודו"ק:

בא"ד בסופו מ' יום האחרונים ביוה"כ. נ"ב ואומר אני דאין לתמוה על רש"י כי כך תמצא בתנחומא ואמת שהתוס' במרובה הקשו על התנחומא וכתבו שאין ליישב אם לא שנאמר דעברוה לאלול ע"ש ורבי אליהו מזרחי לא דק בפי' החומש ע"ש:

בד"ה מדבר צין כו' בתחלת דרומה כו' נ"ב פי' מקצוע מזרחית דרומית:

בא"ד וכתיב ונסב לכם הגבול כו'. נ"ב שהוא הרבה רחוק מן המקצוע משוך לצד מערב שהרי מעלה עקרבים וצינה בין מדבר צין לקדש ברנע ור"ל:

בא"ד וחשוב כמה מסעות כו'. נ"ב כ"א מסעות נסעו מרתמה שהיא פארן עד אשר הגיעו למדבר צין:

בא"ד וכן בין פארן לסיני כו'. נ"ב היה לו להביא נמי ממסעות דכתיב ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה ויסעו מקברות התאוה ויחנו בחצרות ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה שהיא מדבר פארן נ"ל:

בא"ד שהבאתי ואיך יתכן כו' כצ"ל:

בד"ה אע"פ כו' שייך לעיל במתני':

רש"י ד"ה קושר כתרים. ראש הז' נמתח לימין ולשמאל ובגגו מעט. כ"נ דצ"ל וע"ש במנחות בפירש"י ותוס' ולקמן (קה א') בפירש"י ד"ה דבעי:

אִי לָאו דְּאָמַר לֵיהּ, מְנָא הֲוָה יָדַע?. פירש רש"י דבתורה לא נכתב, ודבר זה יפלא אטו כל מה שידע משה רבינו ע"ה ולמד מפי הגבורה נכתב בתורה? והלא ודאי יש כמה אלפים ורבבות דברים שקבל מהקב"ה ולא נתפרשו בתורה! ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל והובא ברש"י פרשת קרח בפסוק (במדבר יז, יג) וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים, דאמר לו מלאך המות אני שלוחו של הקב"ה ואתה שלוחו של משה וכו' עיין שם. וקשא כיון דמשה רבינו ע"ה צוה אותו בדבר השם יתברך לעשות כך, אם כן גם אהרן נעשה שלוחו של הקב"ה, על כן מוכרח לומר כי דבר זה מלאך לימדו למשה רבינו ע"ה! ולכן אחר שיודיע שהוא לימד אותו דבר למשה רבינו ע"ה, לכך דן בדעתו כי הקב"ה לא אמר למשה רבינו ע"ה שיאמר לאהרן לעשות דבר זה, אלא משה רבינו ע"ה אחר שידע סגולה זו ממנו הוא צוה את אהרן לעשות כן להציל את ישראל, ונמצא אהרן הוא שלוחו של משה רבינו ע"ה ולאו שלוחו של הקב"ה! וזה שאמר אִי לָאו דמלאך המות הוא דְּאָמַר למשה רבינו ע"ה סגולה זו, מְנָא יָדַע מלאך המות דאהרן שלוחו של משה הוא, והלא מסתמא הקב"ה אמר דבר זה למשה רבינו ע"ה שיאמר לאהרן לעשותו? והוה ליה אהרן שלוחו של הקב"ה! ועוד נראה לי בס"ד מאחר שהקב"ה הפקיד את מלאך המות על המיתה, שורת הדין מחייבת שלא יגלה דבר לשום נברא אשר בו יוכל האדם להפריע מעשה מלאך המות בענין המיתה, וכמו שכתבו המפרשים בטעם הגזרה שגזר השם יתברך לבלתי יגלה לשום אדם יום המיתה שלו, וכמו שאמר הקב"ה לדוד המלך ע"ה כאשר בקש ממנו על זאת, וזה שאמר הש"ס כאן אִי לָאו שהוא בעצמו גילה למשה רבינו ע"ה סגולה זו המצלת מן המות מְנָא יָדַע משה רבינו ע"ה? כי מסתמא הקב"ה לא גילה לו דבר זה שבו נדחה שליטת מלאך המות, אם לא שהוא בעצמו גילה לו מקודם.

תּוֹרָה הֵיכָן הִיא? אָמַר לֵיהּ: נְתַתִּיהָ לָאָרֶץ. הדקדוק ידוע איך לא ידע השטן במתן תורה? ועוד למה לא אמר לו הקב"ה בפירוש נְתַתִּיהָ לְבֶּן עַמְרָם? ועוד מאי סלקא דעתך דשטן שהלך אצל אֶרֶץ וְיָם וּתְּהוֹם? ונראה לי בס"ד כי הוא בא לפני הקב"ה אחר ששבר משה רבינו ע"ה את הלוחות, שרצה לקטרג על שבירת הלוחות, וידוע כי כל התורה כולה נכללה בלוחות וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, ולזה תּוֹרָה הֵיכָן הִיא, כונתו על הלוחות דקרי להו 'תּוֹרָה' מפני כי כל התורה נכללה בהם, ורוצה בזה להגדיל המדורה, שהלוחות שהם כללות כל התורה היכן הם עתה? והקב"ה השיב לו נְתַתִּיהָ הלוחות לָאָרֶץ, כונתו על משה רבינו ע"ה, וקראו 'אָרֶץ' לומר שהוא עשה רצוני בשבירת הלוחות ואין עליו עון בזה, שידוע דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה א, ו) למה נקראת ארץ שעשתה רצון קונה, ולכן כינהו בשם 'ארץ' וגם עוד שהוא עניו! והשטן לא הבין דבריו יתברך וחשב שנמסרו הלוחות לשר הארץ, והלך אצל שַׂר הָאָרֶץ, והשיב לו (איוב כח, כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וכו', ואתה לא הבנת דבריו יתברך היטב! אחר כך הלך אצל שַׂר שֶׁל יָם שישתתף עמו בקטרוג, לקטרג גם הוא על אשר עבר בים צרה זה פסל מיכה, כדי שהוא יקטרג מצד אחר בעבור העגל, והשיב לו (שם, יד) אֵין עִמָּדִי קטרוג לקטרג, והלך אחר כך אצל שַׂר הַתְּהוֹם להתחבר עמו בקטרוג, שהוא יקטרג על דבור לא תשא שעוברים עליו וגורמין שהתהום יעלה וישטוף העולם, אלא שהוא נמנע מפני שם הקדוש הכתוב על חרס ומונח עליו, ורצה שהוא יקטרג בזה ואז הוא יקטרג מצד העגל בדבור לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, והשיב לו 'לֹא בִי הִיא' זו המלאכה של הקטרוג אין בי, כי אין אני בעל קטגורים אלא זו היא מלאכתך וחלקך! אחר זה הלך אצל אֲבַדּוֹן וּמָוֶת, הם כוחות המונים בגיהנם שהם יקטרגו על כללות עונות של ישראל, וחשב דודאי יצטרפו עמו! והשיבו לו בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ של תורה שמצלת את ישראל מגיהנם, שהוא קל וחומר מסלמנדרא שהיא תולדת האש, ואם כן אנחנו אין לנו עסק עם ישראל, דמקום גיהנם אינו של ישראל אלא של עכו"ם שלא קבלו התורה ולכן אין לנו שליטה עליהם כדי לקטרג עמך! ואחר שלא מצא לו חבר חזר לנסעו מקדם, ובא לפני הקב"ה ואמר חִפַּשְׂתִּיהָ בְּכָל הָאָרֶץ, וְלֹא מְצָאתִיהָ! והשיב לא הבנת דברי באומרי נְתַתִּיהָ לָאָרֶץ, רצוני לומר על בן עמרם שעשה רצוני, על כן לֵךְ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם! ואז הָלַךְ אֵצֵל מֹשֶׁה רבינו ע"ה אָמַר לֵיהּ: תּוֹרָה שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵיכָן הִיא? וגם כן כונתו בזה על הלוחות שנכללה כל התורה בהם.

תּוֹרָה שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵיכָן הִיא?. נראה לי בס"ד, חשב להכניס בו גסות הרוח חס וחלילה אולי יוכל ללכדו בזה, ולכן אמר לו שֶׁנָּתַן לְךָ שהיא ראויה לך שאתה עניו ולך לבדך היא ראויה! וחשב שבדברים האלה יתגאה חס וחלילה מצד שבח הענוה שמשבחו, והשיב לו וְכִי מָה אֲנִי, שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה? כלומר וְכִי אֲנִי עניו במדרגת מָה, שהוא גדר ענוה אמיתית כדי שאתה חושב שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא את הַתּוֹרָה? כי ידוע שהתורה נקראת 'חָכְמָה' שהוא 'כח מה' לרמוז מי שיש לו ענוה אמיתית שהיא במדרגת מה זה ראוי שתקרא התורה על שמו, ואני לא הגעתי למדרגה זו של 'מה' ונמצא עתה מחשבתו של שטן עלתה לו להפך, ורצה הקב"ה לפרסם ענוה של משה רבינו ע"ה, לכך אמר לו מֹשֶׁה בַּדַּאי אַתָּה כדי שישיב מה שהשיב.

מֹשֶׁה בַּדַּאי. קראו כן דרך חיבה ושעשוע, ונראה לי בס"ד רמז בזה, בַּדַּאי 'ד' אֲבִי' על פי מה שאמרו בגמרא דמגילה (דף יג.) בפסוק (דברי הימים א' ד, יח) אֲבִי גְדוֹר אֲבִי שׂוֹכוֹ אֲבִי זָנוֹחַ על משה רבינו ע"ה, ודרשו 'אֲבִי אֲבִי אֲבִי' אב בתורה, אב בחכמה, אב בנבואה. ועוד דרשו במדרש (ויקרא רבה א, ג) על אֲבִי זָנוֹחַ זה משה, שהיה אב למזניחים שהזניחם מעבודה זרה עיין שם. לפי זה נדרש בו ד' פעמים אֲבִי על מעלותיו, ולזה אמר לו בַּדַּאי אַתָּה רמז בזה על מעלותיו הנז' שהוא 'ד' אֲבִי'. או יובן בס"ד קראו בַּדַּאי 'אב יד' שהיה אב בכח היד שזכה לקבל הלוחות מיד ליד, וגם נקרא ספרא רבא דישראל, וכן דרשו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה א) במעלתו בפסוק (דברי הימים א' כד, ו) בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר, בן שנתנה לו תורה מיד ליד, הסופר שהיה סופרן של ישראל. ולזה אמר לו בַּדַּאי אַתָּה 'אב יד'. אי נמי נראה לי בס"ד דאיתא בירושלמי דשקלים פרק וא"ו (תענית פ"ד ה"ה) ר' שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אוֹמֵר: הַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהָיָה מֹשֶׁה תּוֹפֵס בִּטְפָחַיִם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טְפָחַיִם, וּטְפָחַיִם רֶוַח בָּאֶמְצַע, , וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחָטְפָן מִיָּדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְגָבַר יָּדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וַחֲטָפָן מִמֶּנּוּ, הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּחוֹ בַּסּוֹף, לְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, יְהֵא שְׁלָמָא עַל יָדָא דְּגָבַר עַל יַמִּינָא עד כאן. ולזה קראו בַּדַּאי 'אב יד'. ובודאי זה הכח גם כן היה נתון לו מהקב"ה כדי לזכותו ולשבחו אחר כך בזה, כי הקב"ה רוצה בזכותן של צדיקים ושבחן, על דרך שאמרו בגמרא (בבא מציעא דף נט) במאמר 'נצחוני בני' ולכן אמר לו הקב"ה הוֹאִיל וְמִעַטְתָּ עַצְמְךָ, תִּקָּרֵא עַל שִׁמְךָ, ששמו במילואו כזה מ"ם שי"ן ה"א, אותיות המלוי הם 'מֵאַיִן' [101] והמה מספר ק"א שהוא מספר המפתח של זכירת התורה.

בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת. הנה ידוע מדברי רבינו האר"י ז"ל שהראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה אותה שעה סוד התגין הנעשה על האותיות ככתוב בספר תורה. ונראה לי בס"ד הטעם שהראה לו דבר זה אותה שעה, והוא דידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל כי כ"ב אותיות התורה הם סוד הכלים למעלה ושבעה אותיות שעטנ"ז ג"ץ הם כנגד ז' כלים שנשברו ונסתלקו מהם ג' אורות, ולכן עושין עליהם ג' תגין על כל אות ואות. וששה אותיות בד"ק חי"ה הם ששה כלים שלא נסתלק מהם אלא רק אור אחד מן ג' אורות, ולכך עושין עליהם תג אחד בלבד, ונשאר תשעה אותיות שהם אוכ"ל מספר"ת והם כנגד כלים שלא נשברו ולא חסר מהם אפילו אור אחד, ולכן על אלו אין עושין תגין כלל הנזכר בעץ חיים. והנה ידוע ענין שבירת הכלים למעלה היה כדי לזכות את ישראל, כי על ידי כך הקב"ה שולח את נשמות ישראל לעשות תיקון לכל זה ויקבלו שכר, וידוע שאחר שיעשו ישראל תיקון לבחינת הכלים הנזכר יתעלו עילוי רב ממה שהיו קודם השבירה, ונמצא השבירה היתה לטובתם, משל לעושה עיסה מקמח אם ישברנה ויחזור ויתקן אותה תתעלה ותשביח יותר, ולכן אותה שעה הראה לו סוד התגין אשר על האותיות שהוא ענין שבירת הכלים, לרמוז לו כמו ששבירה זו היתה לטובה שמשבחים ממה שהיו בראשנה, כן קלקול ישראל בעגל שקלקלו בספירות הקודש למעלה יהיה לטובה, שאחר התיקון שיעשו ישראל ישבחו אותם הספירות והעולמות שנפגמו שבח יותר גדול ממה שהיו בראשנה קודם הקלקול. או יובן בס"ד הראה לו סוד התחברות אורות היצירה, שהם בחינת שם 'הוי"ה' הנקראים תגין, עם אורות העשיה הנקראים אותיות שה"ס [שהוא סוד] שם 'אדני' כי טנת"א ה"ס אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] וה"ס חבת"ם [חכמה, בינה, תפארת, מלכות], וידוע דחבור אורות שם הוי"ה עם אורות שם אדנ"י נקרא שלום, כמו שכתב הרב מהרש"ם ז"ל. וזה שאמר מְצָאוֹ שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת, שהראה לו סוד חבור אורות שם הוי"ה, שהם בסוד 'כְּתָרִים' שהם התגין לאותיות, שהם אורות שם 'אדני'. ואמר לו אֵין שָׁלוֹם בְּעִירְךָ? רמז לו על סוד חבור הזה הנקרא שָׁלוֹם אם אין אתם עושין אותו בעולם התחתון, ורצה השם יתברך להשתעשע עמו בדברים אלו אף על פי שהכל גלוי לפניו יתברך. והשיב משה רבינו ע"ה כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ? כלומר מה אנחנו ומה חיינו שנוכל לעשות חבור זה של שלום על ידינו, דאיך אדם גשמי יוכל לעשות תיקון ופעולה במקום רוחני ועליון וקדוש?! אמר לו הקב"ה הָיָה לְךָ לְעָזְרֵנִי כלומר כונתי בדבר זה שאמרתי לך על מעשה עִירְךָ שהוא עולם הגשמי, שתהיו אתם עוזרים בתיקון האורות הרוחניים אשר למעלה בקדושה, על דרך מה שאמר הכתוב (תהלים סח, לה) תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים, וכן אמר (תהלים ס, יד) בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל, כי כך גזרה חכמתו יתברך לתת יכולת לתחתונים במעשיהם שיהיו עזר בתיקון המדות שבקדושה למעלה כדי לזכותם, ואז אמר לו (במדבר יד, יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, כלומר דבר זה אי אפשר לאומרו, אך עתה הוא שדברת בכך וגזרת להיות כן, ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (דברי הימים א' כט, יד) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. והנה רש"י פירש לְעָזְרֵנִי 'לומר תצלח מלאכתך' והדבר פשוט שלא אמר לו כן אלא כדי ללמד דעת לתחתונים על שורת דרך ארץ, ולכן אמר לו משה רבינו ע"ה (במדבר יד יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר, ותיבת 'לֵאמֹר' מוקשית? ובזה ניחא דרצונו לומר כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ ואמרת הָיָה לְעָזְרֵנִי ואין אתה צריך לכך חס וחלילה, אלא הוא כדי 'לֵאמֹר' לאחרים עצה זו ללמדם דבר זה בשורת הדרך ארץ, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל טעם כיוצא בזה באמירת (בראשית א, כו) נַעֲשֶׂה אָדָם.

בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא. קשא למה עשה חלוקות של היום על 'שֵׁשׁ' הוה ליה למימר בִּתְחִלַּת 'הַיּוֹם' אֲנִי בָּא כי הוא בהשכמה עלה ובהשכמה ירד? ונראה לי בס"ד דידוע חלוקת כ"ד שעות של הלילה והיום הם נחלקים על שש שש, והיינו שש שעות של תחלת הלילה הם ב"ן דב"ן, ושש של חצי הלילה הם מ"ה דב"ן לכך הם 'רחמים' ושש שעות ראשונות של היום הם מ"ה דמ"ה, ושש שעות אחרונות של היום הם ב"ן דמ"ה לכך הם 'דין'. ומשה רבינו ע"ה עלה וירד בשש שעות הראשונות שהם מ"ה דמ"ה שהם חסדים יותר ומעולים יותר, לכך עשה חלוקות של היום על שש ושש, ואמר להם בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא, ונראה לי דבר זה נרמז בשמו שהוא כפול 'מֹשֶׁה מֹשֶׁה' ויהיה מזה אותיות 'שש מ"ה מ"ה' כלומר שש של מ"ה דמ"ה:

בָּא שָׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם. נראה לי בס"ד כל אדם מישראל נקרא 'עוֹלָם' כמה שאמרו בתיקונים על מאמר (מועד קטן דף כח.) ניחא לך דאחרביה לעלמא גבי רבי אלעזר בן פדת, ולזה אומר עִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם דעת כל איש ישראל שערבבו במבוכה זו, גם עִרְבֵּב אותיות 'עוֹלָם' לעשותם צירוף 'מועל' כי בעצתו מעלו מעל בה' לעבוד עבודה זרה, ואומרו להם 'בָּאוּ שֵׁשׁ' ובכתוב נאמר 'בֹשֵׁשׁ' הרי נחסר אות א', כי על ידי זה פגמו באחד שהוא מספר אות אלף. ומה שנאמר כאן דאמר לו השטן מֹשֶׁה רַבְּכֶם, הֵיכָן הוּא? אין הכונה שבא השטן בדמות אדם ודבר עמהם דברים אלה, אלא הענין הוא שהשטן נעשה יצר הרע בלב כל אחד ואחד מהם והעלה בלבבם דברים אלו לחשוב כך, אבל לא הועילו דברים אלו לעשות פעולה רעה, אלא עד שהראה להם דמיון כוזב שראו מטתו באויר, ועשה להם כמו המכשף האוחז את העינים.

הַר שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד הם נִסִּים של התחייה, שהחיה אותם כמה פעמים, ועוד נס גדול שהיו יכולים לעמוד באותו מקום אשר נתרוקן ממנו האויר, ואין אדם יכול לעמוד רגע בלא אויר, והם היו עומדים בלא אויר כלל, וכמו שכתב מהר"י ז"ל על פסוק (שמות כ, טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת, ועל זה מקשה 'הַר נִיסָאִי' מִיבָּעִי לֵיהּ! כי שורש 'נֵס' הנו"ן קודם הסמ"ך, מה שאין כן 'סִינַי' הסמ"ך קודם לנו"ן.

אֶלָּא הַר שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ סִימָן טוֹב לְיִשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד דאף על גב דלוחות ראשונות לא נאמר בהם טוֹב נאמר טוֹב בלוחות שניות. ולזה אמר שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ סִימָן טוֹב, כלומר נתנו לוחות שניות עליו שנאמר בהם כי טוב, ונראה לי 'סִינַי' [130] עם כולל האותיות בנקוד חיר"ק וקמ"ץ [30] עולה מספרם 'סִימָן' [160]:

הַר שֶׁיָּרְדָה שִׂנְאָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עָלָיו. נראה לי בס"ד דבנחש שהטיל הזוהמא בחוה כתיב (בראשית ג, טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וכו', ונדבקה הזוהמא בחוה והאיבה בכל דורות שיצאו ממנה, ורק ישראל שעמדו על הר סיני פסקה הזוהמא מהם, מה שאין כן אומות העולם נשאר כח הזוהמא והאיבה דבוק בהם, והנה ראש וסוף 'נָחָשׁ' וראש וסוף 'אֵיבָה' הוא אותיות 'שִׂנְאָה' לזה אמר שירדה שנאה לאומות העולם עליו, כי מה שנסתלק מישראל לקחו אומות העולם.

בָּא שָׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם. יש להבין, מה הוא לשון ערבוב דנקיט כאן? ונראה לי בס"ד, בתחילת בריאת העולם אחר שנבראו אדם וחוה, בא שטן ופיתה את חוה תחילה והחטיאה ואז האכילה את אדם הראשון בעל כרחו, נמצא עשה עסק שלו עם הנקבה תחלה. ואחר אותו חטא שנעשה זוהמה ומיתה בעולם, נתבטל אותו פועל הרע שפעל הנחש. כי במעמד הר סיני פסקה זוהמה ובטלה המיתה, כמו שנאמר אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם (תהלים פב, ז) ואחר ארבעים יום חזר השטן לפרוש מצודתו להכשיל ולהחטיא ולטמא, אך ערבב הסדר שעשאו מקודם לפתות ולטמא הנקבה תחילה, אלא עשה עתה להיפך שעסק עם הזכרים לפתותם בעגל ולא עסק עם הנקבות, לפיכך בעטו הנקבות כזכרים, ולא נטמאו בטומאת השטן אשר טימאם. ולזה אומר עִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם, רוצה לומר ערבב הסדר שעשה בעולם בתחילת הבריאה.
ועוד נראה לי בס"ד, כל אדם נקרא עולם בפני עצמו, כמו שנאמר בזוהר על מאמר (תענית כה.) ניחא לך דאחרביה לעלמא גבי רבי אלעזר בן פדת. ואמרתי בדרך רמז, מה שנקרא האדם בשם עוֹלָם, הוא עוֹל מ', ואות מ' היא רמז למצוות כמו שנאמר בקהילת יעקב, והיינו אינו חשוב אדם אלא בשביל קבלת עול מצוות שקבל עליו. ואם יחטא הרי זה מערבב סדר אותיות 'עוֹלָם' שהוא עוֹל מ' דהיינו עוֹל מצוות, אלא מהפך אותיות 'עוֹלָם' ומערבב אותם שיהיו בסדר 'מוֹעֵל' כמו שנאמר אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּהֳ' (במדבר ה, ו) ולזה אומר כאן בָּא שָׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם, רוצה לומר: בקבלו כל אחד ואחד עול מצוות במעמד הר סיני, שבזה נקרא כל אחד בשם עולם, הנה בחטא זה שהחטיאם השטן ערבב אותיות עולם, שהם מורים על עול מצוות, אלא עשה אותיות 'עוֹלָם' לצירוף 'מוֹעֵל', שמעלו מעל בה' על ידי העגל.

הַר שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד, אמר נִסִּים לשון רבים, כי שני מיני נס נעשה להם. הא', שבא הָאֵשׁ וגירש את האויר מכל חלל אותו מקום שהיו עומדים בו, ולכך ראו בעיניהם את הקולות, וזה נס גדול, שאי אפשר לאדם שיחיה בלתי שיהיה האויר מקיפו מכל צד. והב', שמתו והחיה אותם.
ומה שאמר 'מִדְבַּר קְדֵמוֹת' שֶׁנִּתְּנָה קְדוּמָה עָלָיו נראה לי בס"ד קראה קְדוּמָה, כי התורה יש בה ד' חלקים פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד], וכל חלק יש בו שיעור קומה, וארבע חלקים הם ארבע קומות, לכן נקרא קְדֵמוֹת שהוא אותיות ד' קמות.

גמ' קנאה יש ביניכם. עי' ברש"י בחומש בראשית א כ"ו וברא"ם שם:

שם מיד הודו לו להקב"ה. עי' תורת חיים סנהדרין דף עא ד"ה ולמה נכתבו:

שם כלום יש עבד שנותן שלום. עי' מהרש"א בח"א רפ"ד דברכות. וקושייתו ותירוצו בתוס' ב"ק עג ע"ב ד"ה כדי:

וכי מה אני שהקב"ה נתן לי תורה א"ל הקב"ה למשה בדאי אתה אמר לפניו רבש"ע חמדה גנוזה וכו' אפשר במ"ש בנדרים דף ל"ח אמר ר' יוסי בר חנינא בתחילה לא נתנה תורה אלא למשה וזרעו וכו' ומשה נהג טובת עין ונתנה לישראל ומסיק דהיינו פלפולא ואפשר דהיינו דקאמר ליה הקב"ה משה בדאי אתה ואיך אמרת מה אני שנתן לי הקב"ה התורה והלא חלק גדול שהוא הפלפול לך נתתיו. והשיב רבש"ע חמדה גנוזה וכו' אני אחזיק טובה לעצמי כי ידעתי שאיני ראוי לכך ואין זה אלא מהפלגת המון חסדיך הרבים ואני לא שקרתי שמה שאמרתי הוא שאיני ראוי לקבל תורה ולא אמרתי שלא קבלתיה אלא שמצד עצמי איני ראוי לכך. א"ל הקב"ה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך כלומר מלבד הפלפול שהוא שלך ממש כל התורה הדינים והמשפטים תקרא על שמך:

אמר ר' יוסי בר חנינא חמשה שמות יש לו וכו' עמ"ש בעניותנו בס' הקטן ראש דוד פ' יתרו בס"ד ובמ"ש הר סיני שירדה שנאה וכו' ופליגא וכו' עמ"ש בס' קטן דברים אחדים בס"ד. ומ"ש מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו. אפשר לומר במ"ש בזהר בלק דף קצ"ב על פ' הופיע מהר פארן דשר ישמעאל יהיב מתנה לישראל למעבד פו"ר עש"ב ואפשר דלכן נקרא מדבר פארן לרמוז דבעבור התורה הי"ל מתנה מהר פארן כלומר משר ישמעאל למעבד פריה ורביה וזהו שפרו ורבו ישראל עליו:

(פט א) אי לאו דא"ל מי הוה ידע.—מפשטות הכתובים נראה, שאהרן הקטיר קטרת זו בתוך עדת בני ישראל חוץ למשכן. וכן מפורש במד' תנחומא פ' צו סי' ט: בני הכניסו אש זרה ונשרפו ואני מוציא אש קדוש לחוץ וכו'. ולפי זה פלא: איך צוה משה להקטיר בחוץ ע"פ מלאך המות? ואפשר לומר דמשום מצות פקוח נפשות התיר משה להקטיר בחוץ; אלא שרש"י הביא (קרח יז יג) אגדה, שנראה מתוכה שמשה צוה כן ע"פ הקב"ה.

קנאה יש ביניכם. שאתם באים על ידה לידי רציחה: מסר לו. למדו: באדם בשכר. שחרפוך וקראוך אדם נוצר מאדמה לשון שפלות: מסר לו סודו. להקטיר מחתות קטורת בשעת מגפה ולעמוד בין המתים ובין החיים: ואי לאו דאמר ליה. מלאך המות: מנא ידע. הלא בתורה לא נכתב: בדאי אתה. בתמיה: קושר כתרים. כגון הנך דאמרי' בפרק הבונה (דף קד.) תגא דקו''ף לגבי רי''ש וכן שעטנ''ז ג''ץ שצריכין כל אות ג' זיונים כדאמרינן (במנחות דף כט:) ראש הזיי''ן נמתח לימין ולשמאל בגגו מעט וכן ראש השי''ן השמאלי וכן כל ראשי שבע אותיות הללו בכל מקום שהן: אין שלום. אין דרך ליתן שלום: בעירך. במקומך: לעזרני. לומר תצלח מלאכתך: מיד. בעליה אחרת אמר לו יגדל נא כח ה': בא השטן. הוא יצר הרע המחטיא את האדם הוא העולה ומסטין [והאומר] דהוא מדת הדין אין הגון בעיני: כשעלה משה. להר אמר להם לסוף מ' יום אני בא בתוך שש שעות הם סבורים שאותו יום שעלה בו מן המנין הוה והוא אמר להם מ' יום שלימים יום ולילו עמו ויום עלייתו אין לילו עמו שהרי בז' בסיון עלה נמצא יום מ' י''ז בתמוז היה בי''ו בא שטן ועירבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה דמות ענן וערפל וערבוביא לומר ודאי מת משה שהרי באו כבר שש ולא בא ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות לאחר חצות שהרי לא ירד משה עד יום המחרת שנאמר וישכימו ממחרת וגו': באו שש. שקבע לכם: שנאה לעכו''ם. שלא קבלו בו תורה:

תורה היכן היא. וא''ת וכי שטן לא היה יודע מתן תורה וי''ל דאמרינן במדרש לפניו ילך דבר שטרדו הקב''ה למלאך המות בשעת מתן תורה שלא יקטרג לומר אומה שעתידה לחטוא לסוף מ' יום בעגל אתה נותן להם התורה והוא שטן והוא מלאך המות כדאמרי' בפ''ק דב''ב (דף טז.) ואמרי' נמי בסנהדרין (דף כו:) תושי' שניתנה בחשאי מפני השטן: לסוף מ' יום אני בא. פירש בקונטרס דאותו יום שעלה בו אינו מן המנין והוא היה אומר להם מ' יום שלימים יום ולילו עמו ויום עלייתו אין לילו עמו שהרי ז' בסיון עלה נמצא יום מ' היה בי''ז בתמוז ואין נראה לר''י בן רבינו מאיר דבהדיא משמע בפ''ק דיומא (דף ד.) דיום עלייה מן המנין דקאמר התם בשלמא לר''ע משכחת להו דבי''ז בתמוז נשתברו הלוחות כ''ד דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו מ' יומין ובשיבסר בתמוז נחת אלמא חשיב יום עלייה ואיכא מ' יום ומ' לילה כשתחשוב לילה שאחר היום ועוד אם לא תחשוב יום עלייה. לא ישלמו מ' ימים אחרונים עד אחר יום הכפורים ושלמו ביוה''כ שאז א''ל הקב''ה למשה סלחתי כדברך גם מה שפרש''י בפרשת כי תשא שבי''ט בתמוז עלה קשה לר''י שאז לא תמצא ששלמו מ' ימים אחרונים ביום הכיפורים: מדבר צין. קשה לר''י דע''כ מדבר צין לאו היינו מדבר פארן דמדבר צין בתחילת דרומה של ארץ ישראל כדכתיב באלה מסעי והיה לכם פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום וכתיב ונסב לכם הגבול מנגב וגו' והיו תוצאותיו מנגב לקדש ברנע וקדש ברנע היינו פארן דכתיב בשילוח מרגלים וישלח אותם משה ממדבר פארן ובספר (יהוסע יד) כתיב שאמר כלב בשלוח אותי משה מקדש ברנע לרגל את הארץ וכן באלה הדברים כתיב ונבא עד קדש ברנע ומפרש מיד שלוח מרגלים ועוד דכמה מסעות היו ממדבר פארן עד מדבר צין דבסוף בהעלותך כתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן ובאלה מסעי כתיב ויסעו העם מחצרות ויחנו ברתמה א''כ רתמה היינו פארן וחשיב כמה מסעות עד מדבר צין וכן בין פארן לסיני מהלך י''א יום דכתיב אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע א''כ מדבר צין ופארן וסיני לאו הכל אחד ואור''י דהכל מדב' אחד וגדול היה דע''כ סיני היינו פארן דכתי' הופיע מהר פארן ובפרק שור שנגח ד' וה' (ב''ק דף לח.) דרשינן מפארן הופיע ממונן לישראל גבי שור של ישראל שנגח שור של עובד כוכבים פטור ול''ג בריש מסכת ע''ז (דף ב:) מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן דהוה משמע דפארן היא אומה אחרת כמו שעיר אלא גרס מאי בעי בשעיר ומאי בעי בתימן וסיני נמי היינו מדבר צין דכתיב מדבר צין היא קדש וסיני איקרי קדש דכתיב בספר (תהלים כט) קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש משמע דהיינו בשעת מתן תורה ומיהו קשה לר''י דהא מדבר קדמות היה מזרחה של ארץ ישראל כדכתיב (דברים ב) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון וגו' שהיתה במזרח של א''י דכתיב (שם ד) בעבר הירדן מזרחה שמש ומדבר צין ופארן היינו בדרומה כמו שמשמע בפסוקים שהבאתי ואיך יתכן דמדבר קדמות היינו מדבר סיני:

שבת פט ע"א - פירוש שטיינזלץ

דף פט - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד