דסגינן בשלימותא כתיב בן [אנחנו ההולכים בשלימות, בתמימות, נאמר בנו]: "תמת ישרים תנחם" (משלי יא, ג), ואילו הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו [אותם אנשים, אתם, ההולכים בעלילה נאמר בהם] סופו של אותו פסוק: "וסלף בוגדים ישדם".

א אמר ר' שמואל בר נחמני שכך אמר ר' יונתן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורוניך" (שיר השירים ד, ט) — בתחילה שרק קבלו ישראל על עצמם היה זה באחת מעיניך, ואולם לכשתעשי ותקיימי את המצוות בפועל יהא זה בשתי עיניך. אמר עולא בענין חטא העגל: עלובה (חצופה) כלה מזנה בתוך חופתה. אמר ר' מרי ברה בנה] של בת שמואל: מאי קרא [מהו הכתוב] המרמז על כך? — "עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו" (שיר השירים א, יב), והפיג את ריחו הטוב ועתה נשאר רק הריח הרע. אמר רב: ואף על פי כן נראה מן הכתוב כי עדיין חביבותא [חביבות] של הקדוש ברוך הוא היא גבן [עלינו], דכתיב [שכן נאמר] בלשון נקייה "נתן ריחו" ולא כתב [אמר] לשון "הסריח". ועוד תנו רבנן [שנו חכמים]: אותם שהם עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין — עליהן הכתוב אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה, לא).

ועוד בענין מתן תורה אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר] "ה' יתן אומר המבשרות צבא רב" (תהילים סח, יב) — משמעו: כל דיבור ודיבור ("אומר") שיצא מפי הגבורה (הקדוש ברוך הוא) נחלק לשבעים לשונות ("צבא רב"). וכן תני דבי [שנו בבית מדרשו] של ר' ישמעאל על מה שנאמר: "הלוא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפצץ סלע" (ירמיהו כג, כט), מה פטיש זה נחלק (נשבר) לכמה ניצוצות (חלקים) כאשר הוא נתקל בסלע קשה ביותר — אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נחלק לשבעים לשונות. ועוד בשבח התורה, אמר רב חננאל בר פפא: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר]: "שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים" (משלי ח, ו) — למה נמשלו דברי תורה כנגיד (מלך) — לומר לך: מה נגיד זה יש בו כוח להמית ולהחיות, אף דברי תורה יש בם להמית ולהחיות.

והיינו [וזהו] מה שאמר רבא: למיימינים בה בתורה ועוסקים מתוך רצון טוב וקדושה הריהי סמא דחיי [סם חיים] ולמשמאילים בה הריהי סמא דמותא [סם מוות]. דבר אחר: מדוע נקראו דברי התורה "נגידים" — מפני שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא קושרים לו לדיבור שני כתרים. אמר ר' יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר]: "צרור המור דודי לי בין שדי ילין" (שיר השירים א, יג) — אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם אף על פי שמיצר ומימר (עושה צרות ומרורות) לי דודי (הוא ה') — אף על פי כן בין שדי ילין. ועוד פירש: "אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי" (שיר השירים א, יד) — מי שהכל שלו ("אשכול") מכפר לי ("הכופר") על עון גדי (כלומר, העגל) שכרמתי (אספתי) לי. ומסבירים: מאי משמע דהאי [מה המשמעות שמלה זו] "כרמי" לישנא דמכניש [לשון של כינוס] הוא — אמר מר זוטרא בריה [בנו] של רב נחמן, דתנן [שכן שנינו במשנה]: כסא של כובס שכורמים (אוספים) עליו את הכלים (בגדים), ומכן שלשון "כרם" משמעו — אסיפה.

ב ואמר ר' יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר] "לחייו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר" (שיר השירים ה, יג)? — מדרשו: מכל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא ("לחייו") נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שמדיבור ראשון כבר נתמלא, אם כן דיבור שני להיכן הלך? אלא הוציא הקדוש ברוך הוא את הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, ומותיר מקום להשפעה של הדיבור שלאחריו. שכן נאמר: "שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר" שהמור עובר על כל דיבור ודיבור. ואל תקרי [תקרא] "שושנים" אלא "ששונים" (חוזרים שנית), כלומר, דיבור שני יש לו בושם משלו.

ואמר ר' יהושע בן לוי: מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל, וכפי שנאמר: "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה, ו) ומאחר שמדיבור ראשון כבר יצתה נשמתן, אם כן דיבור שני היאך קיבלו? — אלא הוריד הקדוש ברוך הוא טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, וכפי שנאמר: "גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה" (תהלים סח, י), שב"גשם נדבות" (טל תחיה) העמיד ה' את נחלתו — עמו. ואמר ר' יהושע בן לוי: מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא חזרו ישראל לאחוריהן מאימה שנים עשר מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן (עוזרים להם ללכת) לקראת ההר וכפי שנאמר: "מלאכי צבאות ידדון ידדון" (תהלים סח, יג), אל תיקרי [תקרא] "ידדון" אלא "ידדון".

ג ואמר ר' יהושע בן לוי : בשעה שעלה משה למרום לקבל תורה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן הקדוש ברוך הוא: לקבל תורה בא. אמרו לפניו המלאכים: אותה תורה חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, שנאמר "דבר ציוה לאלף דור" (תהלים קה, ח) וכיון שניתנה התורה בדור העשרים וששה לאדם הראשון, הרי שאר הדורות היו לפני בריאת העולם, והם תשע מאות שבעים וארבעה, ואתה מבקש ליתנה לבשר ודם? "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהילים ח, ה)? אלא "ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים" (תהלים ח, ב), שראוי שתהא התורה בשמים!

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה מדוע צריכה התורה להינתן לבני אדם. אמר לפניו משה: רבונו של עולם, מתיירא אני מהם שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אחוז בכסא כבודי לחיזוק והגנה וחזור (והחזר) להן תשובה. ומנין שכך היה? שכן נאמר "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו" (איוב כו, ט), ואמר ר' נחום: כתוב זה מלמד שפירש (פרס) שדי מזיו ("פרשז" — בנוטריקון) שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ, ב). אמר להן משה למלאכים: וכי למצרים ירדתם? וכי לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ, ג). אמר משה למלאכים: וכי בין הגוים אתם שרויין שעובדין