ואילו שמואל לא היה רוצה עייל קמיה [להיכנס לפני] רב אסי, שראה אותו כגדול ממנו, ורב אסי לא היה רוצה עייל קמיה [להיכנס לפני] רב שהיה רבו, ומשום כך לא נכנסו שלושתם. אמרי [אמרו]: מאן נתרח [מי יאחר] וימתין בחוץ ויכנס לבדו אחרון? וסיכמו: נתרח [יאחר] שמואל וניתי [ויבואו] רב ואחריו רב אסי.

ושואלים: ונתרח [ושיתאחר] רב או רב אסי? שיכנס תחילה שמואל ואחריו אחד משניהם, והאחר ימתין! ומשיבים: משום שבאמת היה רב גדול משמואל, והיה ראוי לו להיכנס לפניו. אלא רב, שלא רצה להיכנס לפני שמואל, מילתא בעלמא [דבר של כבוד לבד] הוא דעבד ליה [שעשה לו] לשמואל, ולא משום שהיה גדול ממנו, אלא משום ההוא מעשה דלטייה [אותו מעשה שאירע שקילל אותו] רב לשמואל בטעות וכדי לפייסו על כך אדבריה [הנהיגו] רב עליה [עליו], שהיה נוהג כלפיו כבוד יתר.

ומספרים: אדהכי והכי [בין כך וכך] אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא [בא חתול וקטע את ידו של תינוק]. נפק [יצא] רב ודרש בענין זה: חתול מותר להורגו, ואסור לקיימו בבית, וכל הלוקח אותו והורגו אין בו משום איסור גזל, ואין בו משום מצוה של השב אבידה לבעלים.

ושואלים: וכיון דאמרת [שאתה אומר] מותר להורגו, מאי ניהו תו [מה הוא עוד] הצורך לומר שאסור לקיימו? ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר] מותר אמנם לאחרים להורגו, אך איסורא ליכא [איסור אין] בהחזקתו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאף אסור לקיימו.

ועוד אמרי [אומרים] בשאלה על ניסוח הדברים: וכיון דאמרת [שאתה אומר] "אין בו משום גזל", כלומר, שאין זה איסור לקחת מיד הבעלים בכח, מאי ניהו תו [מה הוא עוד] הצורך לומר ש"אין בו משום השב אבידה לבעלים"? אמר רבינא: הכוונה היא לענין עורו, שאין צורך להחזירו לבעלים.

על דברי רב בדינו של חתול מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: מגדלין כלבים כופרין (כלבי ציד), וחתולין, וקופין, וחולדות סנאים, מפני שעשויין לנקר את הבית, הרי שמותר לגדל חתול! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זה] דברי ר' שמעון שאמר שמותר נאמרו באוכמא [בחתול שחור], הא [זה] דברי רב שאמר שאסור נאמרו בחיוורא [בחתול לבן].

ומקשים על כך: והא [והרי] באותו מעשה של רב, אוכמא הוה [חתול שחור היה]! ומשיבים: התם אוכמא בר חיורא הוה [שם חתול שחור בן לבן היה] ודינו כחתול לבן. ומקשים: והא מבעיא בעיא ליה [והרי דבר זה נסתפק לו] לרבינא,

דבעי [ששאל] רבינא: אוכמא בר חיורא, מהו [חתול שחור בן לבן מה דינו]? ואם כך היה המקרה, מדוע היה מסופק בדבר? ומסבירים: כי קמבעיא ליה [כאשר נסתפק לו] לרבינא היה זה באוכמא בר חיורא בר אוכמא [בחתול שחור בן לבן בן שחור], ואילו המעשה שאירע לפני רב — באוכמא בר חיורא בר חיורא הוה [בחתול שחור בן לבן בן לבן היה].

א (חב"ד בי"ח בח"ן: סימן לשלוש מסורות שונות של שמות החכמים וסדר מסירת הלכות שתוזכרנה להלן, והם: ר' א ח א, ר' א בא, ר' א דא. ר' א בא, ר' ח י יא, ר' א ח א. ר' א בא, ר' א ח א, ר' ח נ ינא). אמר ר' אחא בר פפא משום [בשם] ר' אבא בר פפא משום [בשם] ר' אדא בר פפא, ואמרי לה [ויש אומרים] שמסורת זו היתה כך: אמר ר' אבא בר פפא משום [בשם] ר' חייא בר פפא משום [בשם] ר' אחא בר פפא, ואמרי לה [ויש אומרים] שכך היתה המסורת: אמר ר' אבא בר פפא משום [בשם] ר' אחא בר פפא משום [בשם] ר' חנינא בר פפא:

מתריעין בתקיעת שופר על החיכוך (מחלת שחין המתפשטת) ואפילו בשבת, ודלת הננעלת לא במהרה תפתח, והלוקח (הקונה) בית בארץ ישראל — כותבין עליו אונו (שטר מכירה) אפילו בשבת. ומבררים מאמרים אלה.

על הנאמר "מתריעין על החיכוך" מיתיבי [מקשים] הלא שנינו בברייתא במסכת תענית: ושאר פורעניות המתרגשות ובאות על הצבור, חוץ מאלו המנויות במשנה שם, כגון חיכוך, או חגב, או זבוב, צירעה ויתוש, ושילוח נחשים ועקרבים — לא היו מתריעין בשופרות אלא צועקים בתפילה בלבד!

ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], כאן מדובר בשחין לח, כאן מדובר בשחין יבש שהוא קשה מן הלח ועליו אף מתריעים בשופרות. שכן מצאנו שני סוגים אלה של שחין, וכפי שאמר ר' יהושע בן לוי: שחין שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים — היה לח מבחוץ ויבש מבפנים, שנאמר: "ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה" (שמות ט, י), כלומר, שחין זה היה יבש ("שחין") מבפנים ולח מבחוץ ("אבעבועות פורח").

ומה שאמרו "ודלת הננעלת לא במהרה תפתח", מאי [מה] היא, מה פירושו? מר זוטרא אמר: סמיכה, שאם אדם לא זכה להיסמך בתואר רבי בשעת הכושר שהזדמנה לפניו וחלפה, עלול לעבור זמן רב עד שיזכה לכך. רב אשי אמר: כל המריעין לו, מי שהורע מזלו, לא במהרה שבים ומטיבין לו. רב אחא מדיפתי אמר: לעולם אין מטיבין לו עוד. ומעירים: ודברים אלה לא פירוש המימרא היא, אלא רב אחא מדיפתי מילתא דנפשיה [דבר של עצמו] הוא שאמר, שכך אירע לו בעצמו.

ועל מה שאמרו "והלוקח בית בארץ ישראל — כותבין עליו אונו אפילו בשבת", תוהים: בשבת סלקא דעתך [עולה על דעתך]? וכי התירו איסור מלאכה בשבת לצורך זה?!

אלא כפי שאמר רבא התם [שם] בענין אחר: אומר בשבת לגוי לעשות מלאכה ועושה, הכי נמי [כאן גם כן] הכוונה שאומר לגוי שיכתוב שטר על המכירה ועושה הגוי כדבריו. ואף על גב [ואף על פי] שאמירה לגוי לעשות מלאכה בשבת איסור שבות היא שאסרוהו חכמים, מכל מקום במקרה זה, משום מצוות ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה [בו] רבנן [חכמים] לאסור.

ובענין זה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: הלוקח (הקונה) עיר בארץ ישראל, כופין אותו עם זאת ליקח (לקנות) לה גם דרך מארבע רוחותיה, משום ישוב ארץ ישראל, שתהא עיר זו פתוחה לכל צד.

ב אגב המדובר בתקנות שנעשו משום ישוב ארץ ישראל, מביאים כמה דברים כלליים בנושא זה. תנו רבנן [שנו חכמים]: עשרה תנאין התנה יהושע בן נון עם בני ישראל בכניסתם לארץ, שינהגו זה עם זה לפנים משורת הדין, ולא יקפידו על זכויותיהם.