וריש לקיש אמר הסבר אחר בשיטת ר' שמעון: מדובר כאן בגנב השוחט קרבנות בעלי מומין ושחטם בחוץ, שכיון שהם בעלי מומים אינם עוד קדשים, ושחיטתם בחוץ מתירתם באכילה.

תהי [תהה] בה בשמועה זו כולה ר' אלעזר: לדעת ר' יוחנן יש להקשות: וכי שחיטה מתרת את הקרבן? והלא הזריקה של הדם על המזבח היא המתרת! ואם נשפך הדם ולא נזרק נמצא שלא הותר הקרבן על ידי שחיטתו, ונמצא שהיתה זו שחיטה שאינה ראויה.

וכן לדעת ריש לקיש יש לתהות: וכי שחיטה מתרת קרבנות בעלי המומים להיאכל בחוץ? והלא פדייה מתרת, וכאן לא נעשתה פדייה!

ומעירים: אישתמיטתיה [נשמט ממנו, שכח] ר' אלעזר הא [כלל זה] שקבע ר' שמעון: כל דם קרבנות העומד לזרוק וראוי לזריקה — כזרוק כבר דמי [הוא נחשב], ואף שלא נזרק בפועל — אין זה משנה את דינו של הקרבן, והריהו מותר, וכן כל קרבן בעל מום העומד לפדות — כפדוי כבר דמי [הוא נחשב].

ומקור לדברים אלה: כל העומד לזרוק כזרוק דמי [הוא נחשב], — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' שמעון אומר שדבר מאכל האסור בהנאה אין דינו כאוכל, ואינו מטמא טומאת אוכלים, ובכל זאת, יש קרבן נותר (שלא נאכל בתוך הזמן המותר לאכילתו ונאסר בהנאה), שהוא מטמא טומאת אוכלין, ויש נותר שאינו מטמא טומאת אוכלין,

כיצד? — אם לן בשר הקרבן יותר מהזמן הראוי לו לפני זריקה של דם הקרבן — אינו מטמא טומאת אוכלין, שכיון שלא נזרק דמו לא הוכשר כלל הבשר באכילה עד שנאסר. ואולם אם לן הבשר לאחר זריקת הדם, שהוקרב הקרבן כדינו — מטמא טומאת אוכלין.

וקיימא לן [ומוחזק בידינו] שכך יש לפרש את דברי ר' שמעון: מאי [מה] פירוש "לפני זריקה" — הכוונה: קודם שנראה (שהיה ראוי) לזריקה. "לאחר זריקה" כוונתו: לאחר שנראה לזריקה.

קודם שנראה לזריקה לן מאי היא [מה הוא] כיצד יכול להיות דבר זה — כגון שלא הויא [היתה] שהות ביום למזרקיה [לזרוק אותו], דשחטיה [ששחטו] סמוך לשקיעת החמה, ומשום כך אינו מטמא טומאת אוכלין שהרי לא היה נחשב כאוכל מעיקרו.

אם לאחר שנראה לזריקה לן, דהויא [שהיתה] שהות ביום למזרקיה [לזרוק אותו] — מטמא טומאת אוכלין. אלמא [מכאן] נסיק שלדעת ר' שמעון: כל העומד לזרוק כזרוק כבר דמי [הוא נחשב].

ומנין שר' שמעון סבור גם כן שכל העומד לפדות כפדוי כבר דמי [הוא נחשב] — דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' שמעון אומר: