שבת פה ע"ב

גזירה שמא ימלא את הקרנות ולא יהא אלא ראש תור ירק מי לא תנן היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחר מותר מפני שנראה סוף שדה אין ראש תור בערוגה ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות שנינו והא קא מיתערבי בהדדי בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן אמר עולא בעו במערבא הפקיע תלם אחד על פני כולה מהו אמר רב ששת בא ערבוב וביטל את השורה רב אסי אמר אין עירובו מבטל את השורה איתיביה רבינא לרב אשי הנוטע שתי שורות של קישואין שתי שורות של דילועין שתי שורות של פול המצרי מותר שורה אחת של קישואין ושורה אחת של דילועין ושורה אחת של פול המצרי אסור שאני הכא דאיכא שראכא אמר רב כהנא א''ר יוחנן הרוצה למלאות כל גינתו ירק עושה ערוגה ששה על ששה ועוגל בה חמשה וממלא קרנותיה כל מה שירצה והא איכא דביני וביני אמרי דבי רבי ינאי במחריב בין הביניים רב אשי אמר אם היו זרועין שתי זורען ערב ערב זורען שתי איתיביה רבינא לרב אשי עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים ורואין אותם

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פה - ב

ומשנינן: גזירה שמא ימלא את הקרנות.

ופרכינן: ומה איכפת לנו אם ממלא את מקום הקרנות? והרי אין הזרעים שבשתי הערוגות מתערבים ממש אלא יש היכר שהם שייכים לשתי ערוגות נפרדות, שהרי הגבולות הריקים מזרעים סובבים כל ערוגה בנפ רד.

וכיון שהערוגות ניכרות לעצמן, אם כן, לא יהא סמיכותו של זרע הנמצא בקרן של ערוגה אחת אל חבירו בערוגה האחרת אלא ככניסת "ראש תור", של שדה ירק אל שדה אחרת שיש בה זרעים ממין אחר, שאינם אסורים משום כלאיים. [ראש תור היא צורת קצה שדה, שנראית כבליטה מחודדת, ואם היא בולטת לתוך שדה אחרת ניכר בה שהיא אינה מהשדה שהיא נכנסת לתוכה].

מי לא תנן: היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחר - מותר, מפני שנראה ראש התור וניכר שהוא סוף שדה אחרת.

ומשנינן: אין חשיבות של "ראש תור" בערוגה הנכנסת לתוך ערוגה אחרת. שערוגות הנכנסות זו בזו הרי עקב קטנן אין ניכר שיש כאן כניסת ראש תור של ערוגה אחת לשניה אלא הן נראין כמעורבבים.

ושמואל אמר: מותר לזרוע ערוגה בין הערוגות - שנינו.

ופרכינן: והא קא מיתערבי הערוגות בהדדי, שהרי אין ביניהן אלא רוחב הגבולין שהוא שני טפחים בלבד?

ומשנינן: בנוטה שורה שבערוגה זאת לכאן ושורה שבערוגה השניה לכאן. והיינו, שהשורות שבערוגות עשויות בצורה אנכית האחת לשניה, והן ניכרות, משום שאינו ממלא את מקום הקרנות.

אמר עולא, בעו במערבא: הפקיע, חרש וזרע תלם אחד על פני כולה של הערוגה, מצד לצד באמצעה, כולל הזרע שבאמצע - מהו? האם בטל מערוגה זאת שם ערוגה בגלל אותו תלם [ונפקא מינה לראש התור].

אמר רב ששת: בא ערבוב התלם וביטל את כל השורה, ואין לה דין ערוגה.

רב אסי אמר: אין עירובו של תלם אחד מבטל את השורה.

איתיביה רבינא לרב אשי:

הנוטע בשדה גדולה שתי שורות של קישואין, שתי שורות של דילועין, שתי שורות של פול המצרי - מותר למרות שאין הבדל של שיעור יניקה ביניהם. לפי ששתי שורות נראות כשדה בפני עצמה, ויש היכר של הפרדה בין השדות.

אבל הנוטע שורה אחת של קישואין, ושורה אחת של דילועין, ושורה אחת של פול המצרי - אסור! כיון שהם מתערבבים בלי שיהיה ניכר ההבדל שבין השורות.

ומוכח ששורה אחת [תלם אחד] חשיב ערבוב, ואמאי אינו מבטל את השורה בערוגה?

ומשנינן: שאני הכא, בקישואין ודילועין - דאיכא שראכא, זמורות ארוכות המתערבבות ולא ניכר הבדל השורות.

אמר רב כהנא אמר רבי יוחנן: הרוצה למלאות כל גינתו בהרבה סוגי ירק - עושה את כל גינתו ערוגה ערוגה מרובעת, בכל ערוגה מרובעת ששה על ששה טפחים. ועוגל בה, זורע בכל ערוגה בצורת עיגול שקוטרו - חמשה טפחים.

וכיון שמרכז הערוגה זרוע בצורה עגולה, שהיא צורה הניכרת בפני עצמה, הרי מעתה הוא יכול לזרוע מסביב לעיגול זרעים אחרים, כיון שהם ניכרים כנפרדים מן העיגול, וממלא קרנותיה - כל מה שירצה.

ופרכינן: נהי שבערוגה עצמה הוא יכול לזרוע מסביב לעיגול זרעים אחרים, אבל כיון שהוא ממלא את כל גינתו בערוגות שכאלה - כיצד רשאי הוא לזרוע מינים שונים בערוגות נפרדות? והא איכא זרעים שונים שהם כלאיים הגדילים ברווחים דביני וביני שבין הערוגות בלא היכר נפרד!?

ומשנינן: אמרי דבי רבי ינאי: במחריב, שאכן אינו זורע מסביב לעיגולים, ונמצא שאין ערבוב מינים בין הביניים.

רב אשי אמר: אם היו זרועין בערוגה אחת מסביב לעיגול בצורת שתי - זורען בערוגה האחרת ערב.

ואם היו זרועים בערוגה אחת ערב - זורען בערוגה השנית שתי.

ובצורה כזאת ניכר ההבדל ביניהם.

איתיביה רבינא לרב אשי: שיעור "עבודת ירק" שצריך להשאיר מקום פנוי לעבודתו מסביב, להרחיק חבירו ממנו כדי שלא יתערב ירק בירק אחר - ערוגה של ששה על ששה טפחים, ובה חמשה זרעונים.

גזירה שמא ימלא את הקרנות לאחר שזרע מתחילה את הערוגה, ויבוא לידי כלאיים. ושואלים: ומה בכך? ולא יהא דינה של ערוגה זו אלא כראש תור (משולש) של ירק. מי האם לא תנן [שנינו במשנה]: היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחר — מותר ואין בכך משום כלאיים, מפני שנראה סוף שדה ולפי הצורה מבחינים ששני שדות אלה נפרדים זה מזה! ומשיבים: אין ראש תור בערוגה. שהיתר זה של ראש תור הריהו רק בשדה גדול שניכרת בו צורת ראש תור, אבל בערוגה שקטנה היא והזרעים בה סמוכים זה לזה אין אפשרות להבחין.

ואילו שמואל אמר: במשנתנו אף ערוגה בין הערוגות שנינו בהיתר חמשה מיני זרעים, ולאו דווקא בערוגה בודדת. ושואלים: והא קא מיתערבי בהדדי [והרי מתערבים הם זה בזה]! ומשיבים: בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן, שמטה את הצמחים בשורות שיגדלו לשני כיוונים שונים (מאירי) ואין הם נראים עוד כמעורבים.

א אמר עולא: בעו במערבא [שאלו במערב, בארץ ישראל ]: הפקיע (פתח) תלם אחד על פני כולה, שמסביב לערוגה חפר תלם אחד, האם נחשב הוא כמפסיק בין הערוגות (גאונים, תוספות). אמר רב ששת: בא הערבוב של הערוגות זו בזו וביטל את השורה, ועל ידי תלם זה אין עוד הפרש בין הערוגות. רב אשי אמר: אין עירובו מבטל את השורה. איתיביה [הקשה לו] רבינא לרב אשי ממה ששנינו במשנה: הנוטע שתי שורות של קישואים ושתי שורות של דילועין ושתי שורות של פול המצרי — מותר. שניכר כל מין לעצמו. אבל אם נטע שורה אחת של קישואים ושורה אחת של דילועין ושורה אחת של פול המצרי — אסור, שבשורה אחת אין כדי היכר לכל מין. והאם לא נלמד מכאן שתלם אחד בלבד מתערב באחרים ואינו ניכר לעצמו? ענה לו רב אשי: המקרה במשנה יוצא מן הכלל, שאני הכא דאיכא שראכא [שונה כאן שיש ענפים נמשכים], שהמינים הללו ענפיהם ארוכים ונוחים להסתבך זה בזה והם מבטלים את התלם שביניהם, אבל שאר ירקות שאינם כן, תלם אחד דיו להפריד ביניהם.

ב אמר רב כהנא שכך אמר ר' יוחנן: הרוצה למלאות כל גינתו ירק ולא להרחיק בין השורות הזרועות — עושה ערוגה בת ששה על ששה טפחים ועוגל בה חמשה עיגולים (גאונים, רמב"ם) וממלא את קרנותיה של ערוגה זו בכל מה שירצה, ובעיגולים זורע ממין אחר.

ושואלים: והא איכא דביני וביני [והרי יש את הזרעים שבין העיגולים]! שעל ידם מתערבים שוב כל מיני הירקות בערוגה! אמרי דבי [אומרים בני בית מדרשו] של ר' ינאי בתשובה לכך: מדובר כאן במחריב ואינו זורע בין הביניים. ורב אשי אמר: אפשר למלא את הערוגה כולה וכדי להבדיל בין הזרעים, אם היו זרועין העיגולים בערוגה שתי, זורען את אלה שבין הביניים ערב, ואם היו זרועים ערב — זורען שתי. איתיביה [הקשה לו] רבינא לרב אשי, שנינו: עבודת ירק בירק אחר, כלומר, יש להניח לכל ירק תחום עיבוד שאסור לזרוע בו ממין אחר, וגודל אותו תחום הוא ששה טפחים. ורואין אותם

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Rather, Rav’s reasoning must be: It is a decree lest one will fill the corners after having first planted the garden bed, and thereby violate the prohibition of diverse kinds. The Gemara asks: And why should that matter, the legal status of the garden bed should merely be like a triangular [rosh tor] plot of vegetables. Didn’t we learn in a mishna: If a triangular plot of vegetables was protruding into another field, it is permitted; there, it is not considered a prohibited mixture of diverse kinds, because the end of the field is distinguishable. Based on the shapes of the two fields where they intersect, the demarcation between them is clear. And the Gemara answers: There is no leniency with regard to a triangular plot in a garden bed. This allowance with regard to a triangular section of one field jutting into another field applies only to a large field where the triangular shape can clearly be attributed to a different field, but in a small garden bed where the seeds are adjacent to one another, it is impossible to distinguish between the seeds.

And Shmuel said: When we learned in the mishna that one may plant five kinds of seeds within a garden bed without violating the prohibition of diverse kinds, we learned this even with regard to a garden bed among garden beds, not only in a solitary bed. The Gemara asks: Don’t the seeds become intermingled with one another? The Gemara answers: It is referring to a case where one inclines one row to here, in one direction, and one row to here, in a different direction (Me’iri). In that way they do not appear intermingled.

Ulla said: They raise a dilemma in the West, Eretz Yisrael: What is the halakha if one opened a single furrow across its entirety? Is it considered demarcation between the garden beds if one dug a furrow between two garden beds (ge’onim, Tosafot)? Rav Sheshet said: The intermingling of these garden beds comes and nullifies the row. The furrow is not considered to be a demarcation between the beds. Rav Asi said: Its intermingling does not disqualify the row. Ravina raised an objection to the opinion of Rav Ashi from a mishna: One who plants two rows of cucumbers and two rows of gourds and two rows of Egyptian beans, it is permitted because each of the species is distinct. However, if he plants one row of cucumbers and one row of gourds and one row of Egyptian beans, it is prohibited because in single rows there is no clear demarcation between the species. This indicates that a furrow between different species of seeds does not prevent intermingling between them. Rav Ashi replied: The case in that mishna is an exception. Here, it is different because there are branches that grow out from these species which become entangled with each other, nullifying the furrow between them. Other vegetables, whose branches do not become entangled, may be planted with a single furrow between them.

Rav Kahana said that Rabbi Yoḥanan said: One who wishes to fill his entire garden with vegetables and does not want to distance the rows of seeds from one another may make a garden bed that is six by six handbreadths and make five circles inside it (ge’onim, Rambam). He plants different species in the different circles and fills its corners with whatever additional species that he wants.

The Gemara asks: Aren’t there seeds between the circles, which intermingle with the species that are in the circles? The school of Rabbi Yannai say in response to this: This is referring to a case where one leaves the space in between them barren and does not plant there. Rav Ashi said: He may fill the entire bed with seeds, and demarcate between the different types of seeds in the following manner. If the circles were planted lengthwise, he plants the seeds in between widthwise; and if the circles were planted widthwise, he plants the seeds in between lengthwise. Ravina raised an objection to the opinion of Rav Ashi: We learned that the work space of a vegetable of one species, when planted with a vegetable of a different species, is six handbreadths. And one views them

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

א"כ ליתני ט' וכן היא. הרי אלו ט' זרעונין סביבי ערוגה ו' על ו' בזמן שהן חוץ לששה ואף זה כהוגן הואי אבל אם זרעונים בתוך ששה הן אם אינו מחריב את הארבעת הקרנות אלא מניח טפח ומחצה וזורע טפח אפשר דהוו ח' זרעונים שכולן בתוך ערוגה שהיא ו' על ו' ולא תקינו רבנן הכין אלא תקינו ו' בלחוד:

אמר רב ערוגה בחורבה שנינו. ואקשינן עליה דהאי דתקינו רבנן ה' זרעונים לתוך ו' ואע"ג דאפשר לעשות ח' לא תקינו אלא ה' בלבד. אלא מפני שתקנו להחריב את ד' הקרנות תקנוהו ה' כדי שיהא יכול לעשו' ערוגות אחרות בכנפי זויות ערוגה זו כגון אלו ואי בחורבה הא איכא קרנות ולמה לו למשבק פנויין ואתינן לפרוקי בממלא את הקרנות לערוגות ערוגות כהני דפרשינן לעילא. ואע"ג (דחובר) [דבחורבה] הוא. ומקשי' וליזרע ולא (ליצלי) [לימלי] ופי' אי חרבה היא ליזרע ח' זרעונין בערוגה שלא יהו קרנות פנויות ולא יזרע כנגדן באלכסון ערוגות ופרקי' האי דגזרו בחרבה שיהו קרנות של ערוגה פנויות שמא ימלא כנגדן ערוגות. ומקשינן ואי הוי בקרנות זרע נמי אפשר דזרע ערוגה בסמוך לה והויא קרן בראש תור דשרי להכניסו לשדה אחרת. מי לא תנן היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחרת מותר מפני שנראה כסוף שדה. ופרקי' אין ראש תור בחרבה כי שרי ראש תור מן שדה גדולה שהוא (מופיס) [מוכח] דסוף שדה הוא. אבל ערוגה בחורבה לית לה ראש תור מותר כי האי משום דלא מוכח ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות שנינו. פירוש בין בחורבה ובין בשדה ואקשינן ליה כי מכדי היא בין הערוגות הא קא מיערבו זרעים בהדדי. ומפרקינן בנוטע שורה לכאן ושורה לכאן. ואפרש תרין פירושי חד מנהון שמענוה משום רבינו סעדיה גאון דסמיך בערוגה אחרת לכל מין מן [אותן] מינין דהויין שורה לכאן מין אחד ולא דמי ופירוש' דהוה אמרין לה רבואתא דילמ' לענין בנוטע שורה לכאן ושורה לכאן אע"פ שהן מינין [אחרים] דקאמר שמואל כיון שהוא עושה בערוג' זו שורה ואינו ערבוביא וכנגדו בערוגה אחרת שורה ואינה עירבוב. וזו נוטה לכאן וזו נוטה לכאן היכרא רבה הוא שהן ב' שורות ורובה דמילי כלאים תלינן במראית העין דהא מחיצה אפילו כמחיצת שבת כגון קנים וחבלים מתרת לענין כלאים אף על גב דליכא בינייהו הרחקה משום דאיכא היכרא במחיצה. והכין קאמר שמואל איכא היכרא בב' שורות אחת נוטה לכאן ואחת נוטה לכאן ונודע שב' שדות הן. ותנן נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא אחת ובלבד שלא תהא [זה] נוטה אצל זה ולא זו נוטה אצל זו. וברייתא בתוספתא. מותר אדם לעשות בתוך שדהו תלמיות קטנות של טפח טפח וליתן לתוכן ג' מינין א' מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. מותר אדם לעשות בתוך שדהו ערוגות קטנות של ו' ו' טפחים וליתן בתוכו ה' ה' מינין ארבעה על ד' רוחות ערוגה ואחת באמצע. ומותר אדם לעשות בתוך שדהו גומא קטנה שהיא עמוקה טפח וליתן לתוכה ד' מינין והופכן לארבע רוחותיה. ומותר אדם לעשות בתוך שדהו תלם להיות נוטע קשואין ודלועין אבטיחים ומלפונות והופכן אלו לצד זה ואלו לצד זה. לפום כן קאמר שמואל נוטע שורה לכאן ושורה לכאן:

אמר עולא בעין במערבא הפקיע תלם אחד על פני כולה מהו איפרש בה כמה פירושי ולא קא מיסתברין.

הא דגזרי' שמא ימלא את הקרנות. ולא גזרינן בזריעה דאידך גיסא משום דדרך זריעה כך הוא לזרוע בערוגה שורה אחת כולה ושורה אחת כנגדה אפי' בגרעין א' די להם וליכא למיגזר א"נ לפי שאדם נזהר בערוגה א' ואינו נזהר מערוגה לערוגה שאין אדם זורע ערוגה א' לחצאין ונזהר הוא בגרעינין הנזרעין בה להרחיק זה מזה כדינן אבל בשתי ערוגות פעמים שהוא זורע ערוגה אחת היום וממלא שתי קרנות שבה ולמחר כשהוא בא לזרוע ערוגה אחרת אינו משתמר להרחיק גרעונה של ערוגה זו מאותה ערוגה אחרת, וכן עיקר. ובירושלמי (כלאים ט:) ניתני תשעה א"ר תנחום בן צדיא אלא בערוגה שבערוגות היא מתניתין, וזהו מה שפירשנו ולא אתיא דגמרא דילן אלא כדקא ס"ד מעיקרא. ויש בפי' שמועה דברים לר' יהוסף הלוי בן מגא"ש ז"ל ולמקצת הגאונים הראשונים ולפמ"ש השמועה פשוטה לפניך. והוי יודע שאין יניקת הזרעונין ג"ט או טפח ומחצה לכל א' אלא עם מקומו שהוא זרועה בו שהרו אין תוכה של ערוגה אלא ששה ואין בין זרע אמצעי לשבצדדיו אלא פחות משלשה טפחים א"ו ש"מ מקום הזרעין עצמן מן המנין. וי"א טפחים הללו שוחקות הן וכי מדלית נמי מקום הזרעין איכא שלשה טפחים מצומצמים. ובירושל' (כלאים ג.) מצאתי ר' יוחנן בשם ר' ינאי כולהון בתוך ששה פירוש ששה אף במקומן של זרעים כדפרישית. כהנה בשם ר' שמעון בן לקיש כולהון חוץ לששה אי כולהון חוץ לששה נהוי תשעה א"ר תנחום בן צדיא כיני ערוגה שבערוגות היא מתני' פירוש אא"ב מקום הזרעים נמי בתוך אותן ששה טפחים של ערוגה א"א לזרוע בה אלא חמש לפי שיניקתן ג"ט וצריך לזרוע ד' גרעינן בד' קרנות וא' באמצע כדי שיהא ביניהן ג"ט חוץ ממקום הזרעים שהרי זרועין באלכסון דאיכא חומש דאלכסונא שבהן הזרעים זרועין אלא אי אמרת חוץ לששה הן זרועים א"כ ארבע באמצע שורות הערוגה הוא זורען אם רצה ולמה לא יזרע אחרים בקרנותיה ויהיו תשעה ופריק בערוגה שבערוגות הוא כדאמרן. ולפ"ד הירושלמי נפרש לגמרא דילן חוץ ממקום זרעים ומ"מ נלמוד שאין הערוגה מצלת מדין ערבוב שא"כ ל"ל קים להו דחמשא בשיתא לא ינקי אפי' ביונקים מותר כדאמרי' לגבי ראש תור ירק הנכנס ובממלא כל גנתו דר' יוחנן ופריק תני סופה דהא מתני בכלאים אלא ערוגה ערבוב יש בה. מיהו כיון שאין בה יניקה זה מזה מותר שאיסור כלאים ביניקה ומראית העין היא תלוי':

הרוצה למלאות כל גינתו ירק עושה ערוגה ששה ועוגל בה חמשה. פירש רש"י ז"ל עוגל בתוכה ה' עגולין לה' זרעונים ואין משמע הלשון כן. ועוד אפי' יותר יעגל בה. ובתוס' בשם רבינו תם ז"ל עוגל בתוכה עגול א' של חמשה וזורע אותו מין א' והוא השנוי במשנתינו וא' באמצע וזורע ד' על ד' רוחות הערוגה בשאר הערוגות ממה שירצה והם המורשות שהמרובע יתר על העגול רואין כאלו ערוגה עגולה ששה על ששה ומורשות הקרנות שחוץ לעיגול נזרע ממה שירצה ונמצא חצי טפח בערוגה סביב העיגול הפנימי. ואקשי' והיאך נתמלאת כל גינתו ירק והרי יש חצי מפח רחב לכל צד ואמרי דבי ר' ינאי ודאי צריך להחריב אותו בין הבינים ור' יוחנן בההוא פורתא לא איירי ורב אשי אמר דאפי' ההוא חצי טפח ממלא ואם היו זרעוני הערוגה שתי זורע אלו ערב ומותר:

הרוצה למלאות כל גינתו ירק עושה ערוגה ועוגל בה חמשה. [פירש רש"י עוגל בתוכה חמשה עגולין של ה' אמות וזורען עד לאחד. ופריך והאיכא ביני ביני, כלומר, הרי יש גבול העגולה, ומשני אה"נ במחריב הביניים, וכל גינתו דקאמר היינו תוכן של ערוגות ואגבול לא קפיד] והקשה הרשב"א על זה דאיך עלה בדעתו שיזרע הגבול והלא אין דרך לזורעה ותו דהיה לו להקשות שאם יזרע הגבול הוי ערבוב. לכן פירש ולא פריך אלא על חצי טפח שבין עוגל למרובע, דבשלמא קרנות זרע להו כיון שמה שבפנים הוי בעוגל איכא היכירא, אבל אותו חצי טפח איך יזרע אותו שלא יהיה ניכר. ומשני אה"נ דיניח אותו חרב, וכל גינתו קרי ליה דלחצי טפח לא קפיד ולא חשיב ליה. ורב אשי אמר אם היה העוגל זרוע שתי זורע אותו חצי טפח ערב וכו'. [מהר"י קורקוס שם הל' טו].

הרוצה למלאות כל גנתו ירק ולא יפסיד טפח ומחצה חלק שהזקקנו להניח בין זרע לזרע עושה ערוגה ששה ועוגל בה חמשה ואינו מפסיק אלא משהו בנתים וכיון שהמיני' זרועים כל אחד מהם בעגול אין כאן מראית העין והכל מתירים שמובדלים הם זה מזה מתוך זרות הזריעה והשתדלות זריעת כל אחת מהן בעגול ואע"פ שיש כאן יניקה מותר והקשה לו והא איכא ביני ביני שמאחר שאתה אומר למלא כל גינתו אין כאן מקום פנוי אלא הכל זרוע והרי שנמצא שאחר שזרע את העגולין זרע את ההבדל שהניח בין העגולין ונמצאו גדלים ומבלבלים את העגול עד שאינו ניכר ומתרץ לה במחריב את הבינים שאינו זורען וכל גנתו לאו דוקא אלא שבא להודיע שאינו צריך לטפח ומחצה אלא כשזורעו ברבוע שהוא דרך זריעה אבל בדרך זה אינו צריך להניח אלא אותם הבינים כדי שיהא העיגול ניכר וזו היא צורתה ורב אשי מתיר אף לזרוע ביניהם ולהבדיל ביניהם שאם היו העגולין זרועים שתי יזרע את החלק ערב ואם זרועים ערב יזרעם שתי והקשו עליו ממה שאמרו עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים כלומר שכשרוצה להכניס מין ירק בתוך מין ירק אחר עושה ערוגה ששה ועושה אותה כמין טבלא מרובעת שבזה הוא נידון כשדה בפני עצמו אבל בפחות מששה ובלא רבוע אינו חשוב כשדה בפני עצמו אלמא שאין תקון בזריעת שתי וערב ותירץ בו שבזו לא תפש בה תכונת ריבוע זה אלא להתיר בה ראש תור ירק הנכנס לה שלא התרנוהו אלא בדרך שיהא ניכר לכל שהוא שדה בפני עצמו כמו שביארנו למעלה ומ"מ בזריעת שתי וערב הזריעות מותרות אלא שאין מתירין בה ראש תור:

זהו ביאור ההלכה על היותר קצר שבידינו לבארה ולענין פסק הלכה כמשנתנו ולא בכל מיני זרעים הותר כן שלא הותרו במיני התבואות והקטניות אלא בזרעוני גנה שהם נאכלין כירק הואיל ואין דרך לזרוע מהם אלא מעט ומעתה כל שזורע מהם בערוגת ששה יכול לזרוע בהם חמשה על הדרך שביארנו וכן על ערוגה יתירה מזו יותר בדרך הרחקה זו וגדולי המחברים כתבו שיתר לחמשה אפילו בערוגה גדולה מזו שירחיק ביניהם כשיעור אסור שיתר לחמשה מינין בערוגה כזו ערבוביא היא ומ"מ הלכה שלא התרנו אלא בערוגה בחורבה או בערוגה שבין הערוגות ובנטיית השורות לכאן ולכאן הלכה כרב והלכה כשמואל להקל בכל אחת מהם וכן הלכה שהפקעת תלם מתרת בכך וכן זו של הרוצה למלאות גנתו ירק ושל זריעת שתי וערב הלכה היא וכן זו של עבודה ירק בטבלא מרובעת ולהתיר בה ראש תור הא ראש תור בערוגה לא:

זהו ביאור הלכה זו שבידינו ופסק שלה ויש בה הרבה דרכים לשאר מפרשים הן בכלה דרך כלל הן בחלקים ממנה ודרך כלל פי' מקצת רבני צרפת שחמשה זרעונים האמורים במשנתנו חמשה גרעינין הם ובמחריב את הקרנות וזורע באמצע כזה ושיעור יניקת הזרעים שלשה טפחים וכדתנן מרחיקין את הזרעים מן הכותל שלשה טפחים ואע"פ שהיניקות מתערבות הואיל ואין זה יונק מגופו של זה מותר ושמא תאמר נתיר בתשעה אלו שהזכרת וארבע בארבע קרנות אינה שאלה אם לרב הרי העמידו בממלא את הקרנות כגון שזרע כל רצועת המזרח וכל רצועת המערב בגרעינין רצופים על פני כלן והרצועה האמצעית גרעין בדרום וגרעין בצפון וגרעין באמצע כגון זו והרי הם יותר מתשעה אלא שהכל נידון כאחד ושמא תאמר ולא ימלא את הקרנות ויזרע תשעה שמא ימלא את הקרנות ואם לשמואל שפרשה בבין הערוגות הרי לדעתו אף בממלא את הקרנות היא ובין ממלא בין שאינו ממלא מתערבין הן בשל סביבותיה אלא שמתקנן בנטיית שורות או שמא הרי קים להו לרבנן חמשה בשיתא לא ינקי הא תשעה ינקי כל שמרבה בזרעים היניקה מתפשטת ולדברי הכל זה שגזרו שמא ימלא את הקרנות ולא גזרו בזריעה של צד אחד מפני שדרך זריעה כך היא לזרוע בערוגות שורה אחת על פני כלה ואחת כנגדה ושבצדדים די להם אף בגרעין אחד שלא יראה כחרב בנתים או שמא אדם נזהר בערוגה אחת ואינו נזהר מערוגה לערוגה שאין אדם זורע ערוגה אחת לחצאין ונזהר הוא בגרעיני' הנזרעים בה להרחיקם זה מזה כדינם אבל שתי ערוגות פעמים שהוא זורע ערוגה אחת היום וממלא קרנות שבה ולמחר שהוא בא לזרוע ערוגה אחרת אינו משתמר להרחיק זרעוני' של ערוגה זו מאותה ערוגה האחרת ותדע שכל שאמרו ביניקת הזרעונים אם לשלשה טפחים אם לטפח ומחצה אינו אלא עם מקומו שהוא זרוע בו שהרי תוכה של ערוגה אינו אלא ששה ואין בין זרע אמצעי לאותו שבצדיו אלא פחות משלשה אלא שמקום הזרעים מן המנין הוא שאין אנו עסוקים אלא בזרעים דקים ומתוך דקותם לא חשו למקומם:

וברוצה למלאות גנתו ירק פירושו שעוגל בתוכו עגול אחד של חמשה על חמשה והוא הזרע האמצעי וזורע אח"כ ארבע בארבע רוחות באותו הטפח הנשאר לכל צד והגע עצמך להיות אותם הזרעים חצי טפח חרב בין כל זרע וזרע והוא ביני ביני וחוזר וממלא הקרנות והם המורשות שהמרובע יתר על העיגול והקשו והא איכא ביני ביני כלומר והיאך נזרעה כל גנתו והרי נשאר חצי טפח חרב לכל צד ותירץ שאף הוא כך אמרה במחריב אותם הבינים ואע"פ שאמר כל גנתו לא דקדק בשיעור מועט כזה ורב אשי תרצה בשתי וערב על הדרך שפירשנו:

ויש נמשכים לשיטה זו להצריך הרחקת ג' טפחים אבל מפרשים שזורע באמצע כל רוח שני טפחים פחות חומש אורך ברחב הגרעין לבד והרי נשאר חרב מב' צדדי האורך שני טפחים וחצי חומש לכל צד ונמצא בין זריעת רוח מזרחית לשל רוח דרומית שלשה טפחים אחר שתמדוד אלכסון של שני טפחים וחצי חומש על שני טפחים וחצי חומש לחשבון כל אמתא ברבוע אמתא ותרין חומשי באלכסונא ואחת באמצע של [ערוגה] גרעין לבדו ולשני שיטות אלו מה שאמרו בערוגה בחורבה שנו פירושו אפי' בשיש גבול טפח בכל א' מהן שהרי לג' טפחים הרחקה אנו צריכים וכן יש הרבה דרכים לשאר מפרשים בביאור סוגיא זו לגדולי הרבנים בפירושיהם ולחכמי האחרונים בחבוריהם:

זה שנכפל בדברינו לשאול בכל ביאורי הלכה זו שיזרע תשעה וכתבנו בשם גדולי הראשונים שבתלמוד המערב שאלוה תדע שאע"פ שהם כתבוה אין כונת הירושלמי נראית כדבריהם והוא ששם נחלקו ר' יוחנן בשם ר' ינאי כלהון בתוך ששה כלומר כל הזרעים בתוך הערוגה על הדרך שביארנו כהנא בשם ריש לקיש כלהון חוץ לששה כלומר ואינו זורע בתוכה אלא טפח על טפח באמצעה ונשארו שני טפחים ומחצה אויר מכל צד וארבעת הזריעות מבחוץ והקשה אם כלהון חוץ לששה ליתני תשעה הא לדעת האומר כלהון בתוך ששה לא שאלו ליתני תשעה כלל מצד הערבוב וכמו שכתבנו ואף הם חזרו ותרצו בערוגה שבערוגות והרי הוא כבתוך הערוגה ומ"מ צריך שתדע שבסוגיא זו שהזכרנו מתלמוד המערב אמרו בשם ר' יהודה שערוגה זו יכול לזרוע בה ששה זרעונים ואף בשלישי של כלאים אמרו ערוגה ששה על ששה זורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע היה לו גבול גבוה טפח זורעין בתוכה שלשה עשר שלשה על כל גובל וגובל ואחת באמצע ר' יהודה אומר ששה באמצע ופירשו בה שר' יהודה אף על ערוגת ששה על ששה הוא חוזר לומר שזורע בה ששה שאינו מזקיק להרחקת טפח ומחצה והוא שאמרו עליה בירושלמי על מה שאמרו זורע בתוכה שלשה עשר ר' יהודה אומר שמנה עשר ויראה מ"מ שהלכה כחכמים וכסתם משנתנו ודברי תימא ראיתי לגדולי המחברים שפסקו בנסח זה היה לה גבול טפח סביב זורעין בה אפי' שמנה עשר מינין שלשה על כל גבול וששה באמצע וזו אינה אלא לר' יהודה שהתיר בערוגת משנתנו ששה זרעים אבל לדעת חכמים אינן אלא שלשה עשר ונראה הטעם שעכשיו נעשה הריבוע שמונה על שמונה הואיל וזורע בגבולין וזורע שלשה מינין בהרחק' על כל גבול וגבול בדרך זה שתניח טפח על טפח חלק בארבע קרנות הגבולין ונשאר משך הרוחות ו' טפחים וזורע טפח מכאן וטפח מכאן בצד החלק שבקרן ונשתיירו ארבעה טפחים מניח טפח ומחצה לכאן וטפח ומחצה לכאן וזורע הטפח האמצעי ונמצאו ג' זרעים לכל רוח כל אחד מהם טפח על טפח בהרחקת טפח ומחצה ונמצאו שנים עשר מינים בגבולים ואחד באמצע הערוגה והוא שזורע כל תוך הערוגה ואין צריך להרחיק אחר שהגבול גבוה טפח שהרי הם כמובדלים ולר' יהודה שממעט בשיעור הרחקה שמנה עשר ויש בה מקום עיון:

זה שנכפל בדברינו שכל שאין שם מראית העין אע"פ שיש שם יניקה או שאין שם יניקה אע"פ שיש שם מראית העין מותר יש מקשים בה ממה ששנינו המבריך את הגפן בארץ אם אין על גביו שלשה טפחים לא יביא זרע לשם ואמרו עליה אבל זורע את הצדדים אילך ואילך והרי זו אין בה משום מראית העין שהרי נתכסה הגפן בעפר ואעפ"כ כל שאין שם עפר שלשה טפחים הואיל ויש יניקה אסור ואי אתה יכול להפריש בין כלאי זרעים לכלאי הכרם לומר שלא הקלו אלא בכלאי זרעים ממקום שבאת והוא היה גדר בנתים זה סומך וכו' והרי זו בכלאי הכרם היא שנויה וכן בעירובין אמרו מעשה בר' יהושע שהלך אצל ר' יוחנן בן נורי ומצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה בין אילן לאילן ואמר לו ר' אם גפנים כאן מותר לזרוע כאן אמר לו בעשר מותר ביתר מעשר אסור מפני שעד עשר הוא קרוי צורת פתח ומחיצה ואין בה מראית העין ואע"פ שיונקים מותר וא"כ זו של הברכה כנגד כלן ומ"מ נראה לי שלא הקלו בשאין שם מראית העין אלא במקום שאף אם היה מגולה היו המינין נראים כמובדלין זה מזה אבל זה שאלו היה נראה היו מעורבין זה בזה הדבר תלוי ביניקה לבד וגדולי הדורות שלפנינו תרצו בה שכשנזרעים על הגפן מחלחלים העפר והמים באים ומגלים את הגפן והרי הענין בא לידי יניקה ומראית העין או שמא לא באו בה משום כלאי הכרם אלא משום הרכבת אילן בירק שאסור אף בלא מראית העין וכשאין שם עפר בכדי הראוי הזרעים משתרשים בגפן שתחתיהם ויונקים ונמצא מרכיב אבל זורע את הצדדים שכל לצדדין לא משתרשי שאלו היו משתרשים היה אסור אע"פ שאין שם מראית העין ומשום מרכיב ולא מרכיב גמור אלא כעין מרכיב אבל כל שיש שם מחיצה מותר אע"פ שנשרשים תחת הקרקע הואיל ואינו מרכיב גמור ואף הם אמרו שלא נאמר שם זורע את הצדדין אלא שלא להזקיק הרחקת שלשה טפחים בגובה אבל הרחקת טפח ומחצה צריך על כל פנים כמו שביארנו בערוגה ואף בתלמוד המערב נראה כתירוץ זה במסכת כלאים והוא שאמרו שם לא יביא זרע לשם אבל זורע הוא את הצדדים מה אנן קיימין אי משום זרעים באילן למה לי גפן אפילו שאר כל אילן אי משום עבודה ניתני ששה כר' עקיבא דאמר שלשה כלומר שצריך להרחיק בזרעים שלשה אי כר' עקיבא אף מן הצד ניתני שלשה ותירץ בו אלא משום זרעים בגפן וזהו כתירוץ שתירצנו ולמדת לפי דרכך שר' עקיבא מצריך ג' להרחקה ויש ממנה סעד לקצת הביאורים שבשמועת ערוגה:

תוס' בד"ה ושמואל כו' דאפילו מלא הקרנות כו' דסבר דיש ראש תור כו' ובד"ה והא כו' שעליהן שלמעלה מעורבבין יחד ואע"ג דאיכא ראש תור כו' עכ"ל ק"ק דא"כ מאי קא קשיא ליה לעיל לרב ולא יהא אלא ראש תור ואימא דאע"ג דאיכא ראש תור מלמטה אסור כיון דמערבבי מלמעלה כסברת המקשה דהכא ויש ליישב דהמקשה דלעיל הוה ידע בשינויא דהכא דאיכא לאוקמא בנוטה שורה וכו' אך קשה ומאי קשיא ליה לשמואל דאימא דשמואל לא איירי בממלא הקרנות דגוואי ויזרע שפיר מאבראי ופליג ארב בהא דלא גזור שמא ימלא הקרנות ושפיר מצי סבר נמי שמואל דאין ראש תור בערוגה ולא תקשי ליה והא קמערבבי וכו' ודו"ק:

בד"ה אמר עולא וכו' ותלם היינו שורה ובני א"י וכו' עכ"ל הוצרכו לזה משום דלפי פירושם לא הוי פי' שורה דקאמר הכא בנוטה שורה לכאן וכו' כדלעיל וק"ל:

בד"ה אמר ר"י וכו' ובלבד שיהא ג' טפחים בין זרע קרן זה וכו' עכ"ל ר"ל שלא לזרוע כל הקרנות אלא שישאר בין הקרנות ג' טפחים בלא זרע ולא יזרע בכל קרן בסופו (רק) טפח אחד כדי שיהיה ג' טפחים בין זרע קרן זה וכו' וק"ל:

בתוס' ד"ה ושמואל אמר ערוגה וכו' וד"ה בנוטה שורה לכאן וכו' הד"א:

גמ' רב אשי אמר אין עירובו מבטל את השורה וביטל השורה את הערוגה כצ"ל. ונ"ב כך צ"ל לרש"י:

רש"י בד"ה ולא יהא כו' כראש תור. נ"ב ס"א כראש שור ונ"ב כאן משמע שרש"י פי' ראש תור ראש שור אבל בריש סוכה פי' בענין אחר כי שורת התלם נקרא תור על דרך תורי זהב וכן עיקר ע"ש:

בד"ה שורה אחת מכל א' הוי עירבוב דלא חשיבא כל חד שדה לנפשה אלמא תלם א' הוי עירבוב כצ"ל והס"ד:

בד"ה עבודת ירק כו' כדי עבודתו הס"ד:

תוס' בד"ה אמר רב ערוגה כו' הד"א עד (מנין לפולטת) [גזירה] כו':

בד"ה גזירה וכו' אע"ג דלית הרחקה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה והאיכא ביני וביני אמר רב ערוגה כו' שהאלכסון של טפח על טפחיים כו'. נ"ב פי' האלכסון של טפחיים על טפח אינו עדיף מטפחיים כמו שהאלכסון טפח על טפח עדיף מטפח ודו"ק:

גמרא שאני התם דאיכא שראכא כצ"ל. וכ"ה בתוד"ה איתיביה:

[רש"י ד"ה על פני כולה. וזרעו מאחד המינין (ר"ל משל צפון או משל דרום) או ממין חמישי. כ"נ דצ"ל ואף שאין הרחקה בין זרע השורה לזרע רוחי צפון ודרום אין כאן בית מיחוש כדפירש"י במתניתין וע"כ צריך לחלק בין זה להא דאמרינן אין ראש תור בערוגה:

תוד"ה אמר עולא. ר' שמעון אומר עד כו'. ובגליון צ"ל ר' ישמעאל. אמת שכ"ה שם לפנינו וכ"מ מדפליג עליה ר"ע שם אבל מדוע לא תיקן בדבריהם לעיל ד"ה דתנן:

בא"ד ותלם היינו שורה כו'. ר"ל דפתח בתלם וסיים בשורה ודברי המהרש"א בזה מגומגמים] :

תד"ה אריו"ח. בלבד שיהא ג"ט בין זרע קרן זה כו'. ואם כן הציור שלפנינו במלוי הקרנות הוא משובש ועי' מהרש"א:

בגמרא ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות וכו' בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן. ופרש"י בד"ה בנוטה דהיינו כאתקפתא דלעיל דלא גזר שמואל שמא ימלא את הקרנות וכו' ולפ"ז נראה מפירושו דרב ושמואל פליגי ולכך הוכרח לפרש נמי דהא דאמר עולא בעו במערבא הפקיע תלם אחד וכו' דהך מלתא לאו אדרב ושמואל קאי אלא אגופה דמתני' דהא מסתמא קי"ל כרב באיסורי אלא דלפ"ז יש לדקדק דלעיל אגופא דמתניתין הו"ל לאתויי הא דעולא ודרב ששת ודרב אשי כיון דאפי' בחד ערוגה שייך הך מילתא אבל לפי' התוספת א"ש דהך מילתא דעולא אערוגה בין ערוגות קאי וכן נראה מפירוש הרמב"ם והר"ש דשמואל ורב לא פליגי דבנוטה שורה לכאן רב נמי מודה כנ"ל ודו"ק ואין להאריך יותר והרוצה לדקדק יעיין בפירוש רבינו שמשון והרא"ש ז"ל בפי' המשניות:

גזירה שמא ימלא. ואחר כך יזרע בחברתה אצל הגבול מתוכה כאשר זרע האמצעית ולא ישים ללבו עירבוב של שתי הערוגות: ולא יהא אלא ראש תור. כלומר אפילו מילא אותו ואחר כך זרע גרעין אחד בחברתה ואין הפרש כשיעור בינו לבין זרע שבזו מה בכך לא יהא נדון אלא כראש תור ירק הנמשך ובא משדה זו לשדה זו שנראה יפה שאינו מזו שנכנס לה אלא מזו שיוצא ממנה ואיכא היכירא וליניקה לא חיישינן ראש תור קרי ליה לפי שכן דרך לסוף השדה להיות מתקצרת החרישה ולימשך באלכסון כראש תור (כזה): אין ראש תור בערוגה. אין תורת היתר ראש תור מערוגה לערוגה אלא משדה גדולה לתוך ערוגה או מערוגה לתוך שדה גדולה או משדה גדולה לתוך שדה גדולה אבל שתי ערוגות לא הוי היכר אלא דומה כאילו הן אחת דלא חשיבא כל חדא באפיה נפשה: והא קא מערבי בהדדי. העלין של ערוגה זו בעלין של חברתה מלמעלה שאין ביניהן אלא שני טפחים של גבולין: בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן. ממשיך של רוח זו בצד קרן מזרחית צפונית ושל רוח זו לצד מערבית דרומית וכן כולן להרחיקן שלא יהיו זה כנגד זה כמו שפי' גבי אתקפתא דלעיל דמקום קרנות ולא גזר שמואל שמא ימלא את הקרנות כך נראית שיטה זו בעיני ולא פירשו רבותי כן שהם פירשו קרנות אלו גבולין ויש לי גמגומים בה הרבה גם בכל הש''ס לא שמעתי קרנות אלא זויות ומצאתי לי סמך ביסודו של רבי שמעון הזקן אחי אמי מפי רבינו גרשום אבי הגולה ותשובת רבינו יצחק בן יהודה שהושיבה בג' פנים לא ישרו בעיני: הפקיע. לשון קריעה שקורע הקרקע כמו מבלאי מכנסי הכהנים היו מפקיעין (סוכה דף נא.): תלם. מענה שורה: על פני כולה. שהעביר מזרע שבצפון לזרע שבדרום דרך האמצעי וזרעו מאחד המינין או ממין ששי מהו מי מבטל תורת שורה הלכות ערוגה בשביל תלם אחד או לא: בא עירבוב וביטל את השורה. ואסור: שתי שורות של קישואים. ואצלן שתי שורות של דלועין ואצלן ב' שורות של פול המצרי ולא בערוגה אלא בשדה גדולה: מותר. דשתי שורות חשיבי למיהוי שדה לנפשייהו והוי היכירא דכל מין ומין מילתא באנפי נפשיה: שורה אחת. מכל אחד הוי עירבוב [דלא חשיבא כל חד שדה לנפשה אלמא תלם אחד הוי עירבוב]: דאיכא שראכא. זמורותיהן ארוכות ומתערבות הרבה מלמעלה ונראה עירבובן במקומות הרבה: כל גנתו ירק. של הרבה מינין: עושה. כל ערוגותיה מרובעות ו': ועוגל. בכל ערוגה ה' וזורע בעוגל מין אחד ויש היכר הרבה לדבר ואין צריך להרחיב בין ערוגה לחברתה וזורע חצי טפח הסובב את כל ערוגה וערוגה משאר מינין לפי שכל אחד ואחד נראה מקומו חלוק לעצמו: והאיכא דביני וביני. הן גבולי הערוגה שאמרנו למעלה ערוגה ו' חוץ מגבולין ואותן גבולין כשיזרעם מחברים את היקף ריבוע הערוגות והוי עירבוב שהרי הם של שני מינין: במחריב בין הביניים. ואינו זורען ולמלאות דקאמר ר' יוחנן לאו דוקא למלאות כל הגנה קאמר אלא שיהיו כל ערוגותיה מליאות ולעולם חוץ מגבוליהן: אם היו. ריבוע הערוגות זרועין שתי זורע בין הביניים ערב: עבודת ירק בירק אחר. כמה שיעור עבודתו להרחיק חבירו ממנו כדי עבודתו: ו' טפחים. לה' זרעונין כמו ששנינו:

גזירה שמא ימלא כו' ולא יהא אלא ראש תור. ואפילו ימלא את הקרנות אין כאן עירבוב דהא קרנות אמצעות הולכות כנגד ריבוע הערוגות שסביבותיה והוי כעין ראש תור דשרי אע''ג דאין הרחקה ג' טפחים כיון שיש בהן היכר. אין ראש תור בערוגה לפי שקטנה היא וליכא היכירא: ושמואל אמר ערוגה בין ערוגות שנינו. ולצד הקרנות דאפי' מלא הקרנות אין בכך כלום דסבר דיש ראש תור בערוגה: והא קא מיערבבו אהדדי. שעליהן שלמעלה מעורבבים יחד ואע''ג דאיכא ראש תור מלמטה אסור כיון דמערבי למעלה העלין דאוירא מבלבל דאפי' לא ינקי מהדדי אסור כדאמרינן (כלאים פ''ז משנה ד) המסכך גפנו ע''ג תבואתו קידש משום דאוירא מבלבל אבל בערוגה אחת ידיעה וליכא עירבוב וכולי האי אין סברא להתיר משום ראש תור: בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן בנוטה שער ערוגה זו לתוכה וזו לתוכה כדתנן במס' (כלאים כ''ד מ''ט) ומייתי לה בב''ב (פב:) מעשה בצלמון כו' והיה הופך שער שורה לכאן ועוד תנן בפ''ג דכלאים (משנה ה) נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו לצד זו: אמר עולא בעו במערבא הפקיע תלם אחד על פני כולה מהו. פי' העמיק תלם א' על פני סביבותיה לד' רוחותיה מהו דבלא העמיק בין לרב בין לשמואל אסור לעשות ערוגות סביבותיה אבל כשחפר והעמיק כשיעור תלם דהיינו טפח בעי אי הוי היכירא כמו בשדה דהוי היכירא כדתנן בכלאים (פ''ג משנה נ) היתה שדהו זרועה ירק כו' רש''א עד שיהיה התלם מפולש ולעיל הבאתיה א''ר ששת בא עירבוב וביטל את השורה פירוש מבטל הפסק התלם ולא הוי היכירא ותלם היינו שורה ובני ארץ ישראל קרו ליה תלם ובני בבל קרו ליה שורה רב אשי אמר אין עירבוב מבטל השורה: איתיביה הנוטע שתי שורות כו' מותר. דשתי שורות של דלועין מפסיקין בין קישואין לפול המצרי דקישואין ודלועין לא הוי כלאים דמינכרי כדתנן בסיפא דהך ולעיל הבאתיה נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא ובלבד כו' וכן דלועין ופול המצרי מינכרי אבל קישואין ופול המצרי הוי כלאים אבל שורה של קישואין כו' אסור דשורה אחת של דלועין לא מפסקה בין קישואין לפול המצרי וכי היכי דקישואין ופול המצרי מבטלין שורה של דלועין שבאמצע ה''נ עירבוב זרעוני הערוגות מבטל תלם שהפקיע ומשני שאני התם דאיכא שראכא שהן גדולים וגסים והכא בזרעונים דקין דלא מבטלי עומק התלם ומפסיק: אמר ר' יוחנן הרוצה למלאות כל גינתו ירק עושה בה ערוגה ו' על ו' ועוגל כו'. פירוש עושה . ערוגה מרובעת ו' על ו' ובתוכה מרובע עוד ה' על ה' ויהיה הפסק בין האמצעי לחיצון חצי טפח מכל צד ועוגל בה בתוך הריבוע הפנימי ה' על ה' וימלא העוגל במין אחד ובקרנות ריבוע הפנימי יזרע מין א' בכל קרן וקרן (כזה) והשתא הוי בריבוע הפנימי ה' מינין ואע''פ שבין זרע שבתוך העגול לזרע. שבקרנות אין הפסק רק משהו אין לחוש דעוגל הוי היכירא בלבד שיהא ג' טפחים בין זרע קרן זה לקרן זה וכן יכול לעשות ערוגות בכל סביבותיה בענין זה דהשתא יש ג''ט בין ערוגה לערוגה דריבוע החיצון חצי טפח חרב וכן לאחרת הרי טפח וב' גבולין שהיו ב' טפחים הרי ג''ט וא''ת מאי איריא ששה אפי' ה' על ה' נמי ועוגל בה ארבע כיון דעוגל חשיב היכירא ויש לומר דעוגל ה' חשיב היכירא אבל ד' לא: והא איכא ביני וביני. ס''ד דממלא כל הקרנות וזורע בקרנות ריבוע החיצון עד הגבול והרי אין הפסק בין ערוגה זו לאחרת אלא שני טפחים של שני הגבולים ומשני במחריב בין הביניים שמניח חצי טפח הסובב ריבוע הפנימי הכל חרב ואינו ממלא אלא קרנות של ריבוע הפנימי דהשתא יש הרחקה שלש טפחים אי נמי דידע לה שפיר דמניח חצי טפח חרב אלא דפריך אמאי דקאמר למלאות כל גינתו דהשתא אינו ממלא כל גינתו ומשני במחריב כו' ור' יוחנן דקאמר למלאות כל גינתו ירק לבד מן הביניים קאמר איתיביה רבינא לרב אשי עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים פי' ערוגה שהתירו בה חמשה זרעונים דהיינו עבודת ירק בירק אחר רואין אותה כטבלא מרובעת כטבלא מרובעת הוא דשרי אף על גב דאיכא תערובת ענפים ועלין מלמעלה הא לאו הכי אסור דלא שרי עירבוב אלא בערוגה כהלכתא אבל עוגל ה' אסור דלא חשיב תנא היכרא ומשני דלא בא תנא להחמיר אלא להקל להתיר ראש תור ירק הנכנס לה והיוצא ממנה דבמרובעת שרי אבל בעגולה אין ראש תור ניכר והא דאמר לעיל אין ראש תור ירק לערוגה מערוגה לערוגה קאמר אבל משדה גדולה לערוגה יש ראש תור כן עיקר פי' השמועה ולפי' הקונט' והא איכא מקום קרנות לשון מקום קרנות לא משמע כפירושו וגם מה דמדמה לראש תור וכל הסוגיא מיושבת כפי' ר''ת ומה שפירש''י והא איכא מקום קרנות ויכול להמשיך של זו לצפון ושל זו לדרום ואין צריך להמשיכו מכנגד אותו שבחברתה אלא טפח לא דק דא''כ אינם מרוחקין אלא כמו שעולה האלכסון של טפחיים על טפח ואינו עולה אפי' לשני טפחים ושני חומשים שאלכסון של טפח על טפחיים פחות מאלכסון של טפח על טפח (כזה):

שבת פה ע"ב - טקסט הדף

דף פה - ב

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד